ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- לימודי אמונה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל
לפעמים אדם לומד לימודי אמונה, ונראה לו במבט שטחי שישנן מחלוקות עצומות: השיטה הזו כך, והשיטה הזו אחרת; האחד "תופס" שהקב"ה דורש מאיתנו להתנהג באופן מסויים, ותפיסתו של האחר היא שיש לעשות בדיוק להיפך. והאדם עומד מול הדברים מאוד נבוך ומבולבל: מהי היהדות האמיתית? וכי יש שתי תורות, חלילה?
מצב זה נובע מכך שאין לאדם "שלד" של לימודי האמונה. ישנו שלד אמוני שיסודותיו בספריהם של גדולי הדורות: הרמב"ם, הכוזרי, המהר"ל, רמח"ל, נפש החיים, הרב קוק, ועוד. את השלד לא מזיזים לעולם: ניתן "להוסיף קירות גבס", למלא את החללים, אבל לא לגעת בשלד - אחרי שהוא ברור, אין יותר מה לשנות. כמובן שבמסגרת השלד יש מקום לאוצר עצום של דעות, חידושים וגוונים, והיהדות אף התברכה בשפע הדעות והצדדים שבה - כל עוד כל דעה משלימה את החלק שלה, בלי לפגוע בעיקרים המוסכמים.
דוגמא לטעות שניתן להגיע אליה בשל חסרון השלד האמוני היא מחשבה, שיש מחלוקת האם קיימת סגולת ישראל. הרב צבי יהודה היה גוער מאוד במי שאמר כך, והיה רב שנעשה נזוף אצלו בעקבות דברים שאמר.
בחירה וידיעה
ישנו דיון מפורסם בעניין הבחירה והידיעה: האם קורות העולם מסורים לאדם או שנשארו ביד הקב"ה? קיימים אמנם גוונים והדגשים שונים, אבל הן "בתוך החדר", לא בשלד - לא בעמוד המרכזי: מציאות הבחירה קיימת ומפורשת בתורה פעמים רבות, ואין חולק על כך - את עניין זה מחזק הרמב"ם. וכי אפשר להבין את כל התורה והנביאים, את עצם האפשרות לצוות את האדם ולקרוא לו לחזור בתשובה - בלי יסוד הבחירה? גם ביסוד הידיעה וההשגחה, התכנון האלוקי שיש לעולם, אין מחלוקת. כך למשל אנו רואים לפעמים אדם עם יצרים חזקים, שאינו מצליח להיות טוב גם כשהוא מאוד רוצה, ואי אפשר להתעלם מכך שיש גם משהו מלמעלה - יש יסוד של בחירה ויש יסוד של השגחה, והשילוב בין השניים לא תמיד ניתן להבנה אנושית. הרמח"ל מבאר רבות כיצד משתלבות הבחירה והידיעה: יש מצד אחד גזר דין, אך מצד שני האדם יכול לשנות; איך הכלל והפרט משתלבים יחד, ועוד.
היכן בכל זאת נמצאת המחלוקת? התכנון האלוקי מבטיח שתהיה גאולה, והבחירה נותנת לנו לקבוע איך ובאיזו צורה תגיע הגאולה. אם למדנו ספר המדגיש שהגאולה תלויה במעשי האדם - הריהו מדבר בתוך עולם הבחירה. מי שמדגיש שהגאולה מובטחת - הריהו מדבר בתוך עולם הסגולה והידיעה, ואין כל מחלוקת מהותית. וכן בנושא התשובה: האם היא באה מהקב"ה, בסיעתא דשמייא, או מהאדם? התשובה היא שאי אפשר לבטל את יסוד הבחירה, מי שיאמר שיסוד זה בטל - הרי איננו מדבר במסגרת היהדות. כך גם ברור שהתשובה תלויה בחסד אלוקי, שהקב"ה פותח פתח לשבים: האדם בכח בחירתו לבד איננו יכול לשוב בתשובה שלמה. בשאלת ה"מינון" בין שני הצדדים יש מקום לדעות שונות של חכמי ישראל.
האדמו"ר הזקן מחב"ד עוסק רבות בספר "ליקוטי תורה" - שלא מש משולחנו של הרב קוק - באלוקות. ברור שמדובר בבחינות שבהתגלות ולא בעצמותו של הקב"ה חלילה, אך זה לא כל כך מודגש בספר - ולכן מה שקורה עכשיו אצל מקצת מחסידי חב"ד אינו מקרה, הטשטוש בין עולם הזה לעולם הבא, בין הצדיק לבין האלוקות (כמובן שאצל הגדולים של חב"ד זה לא קורה, אלא רק בשוליים. אם נשאל את גדולי חב"ד הם ימצאו את הדרך לחלק בין המושגים המוחלטים לבין הבחינה שעליה הם מדברים). ענייני חב"ד הם מאוד חביבים ויקרים, אחרי שיש את השלד. זה שייך לחדר הזה, זה שייך לחדר השני. רוצה לעבור? שיכנס דרך הפתח, לא דרך העמודים הראשיים, שלא ישבור אותם. הרי לא יתכן שרצה לפגוע בעמודים הראשיים! מקצצים איזושהי נטייה, סגנון, אבל לא פוגעים במשהו מתורתו של האדמו"ר הזקן - רק בהצגת הדברים במקום הנכון.
נדגיש שבמסגרת השלד יש מקום להרבה חידושים וגוונים שונים - כל עוד הם אינם פוגעים בעמודים הראשיים, שכן השלד הוא למעשה העמוד המרכזי של המחשבה הישראלית. בחסידות יש המון דברים נפלאים - אך אם לא לומדים אותם בצורה נכונה עלולים להגיע לבלבולים גדולים. וכן בלימודי הקבלה, פילוסופיה וכו'. כשמתעמקים ברמב"ם ובכוזרי רואים שאין כמעט חילוקי דעות ביניהם - אמת שישנן הבדלי הדגשים, אך לא ביסודות. פעם נשאל הרב צבי יהודה - מהי דעת הרב קוק על שיטת המוסר? כהקדמה לתשובה אמר הרב צבי יהודה שאין "שיטות" ביהדות, אלא רק זרמים והדגשים.
צורת לימודי אמונה כשהבסיס אינו קיים
לסיכום, כשעיקרי האמונה המוסכמים ידועים, כשהשלד ברור ומבורר - הריהו מאפשר מקום לכל הדעות והזרמים, בלי להעמיד את הדברים כמחלוקת, אלא לראות כיצד הדברים משתלבים ועומדים יחד. לעומת זאת, ישנם היום כל מיני מאמרים, שבשל העדר השלד הם מפרשים בצורה מעוותת וקיצונית דעות ביהדות, כאילו שאם בספר מסויים מדגיש המחבר צד אחד - כוונתו לשלול את הצד האחר. כיום, מי שמוביל את התפיסה הלא נכונה היא האוניברסיטה, שבה הדברים מוצגים כשיטות שונות, כאילו יש שתי תורות חלילה. מצב לימודי היהדות שם הינו רע מאוד, גם אם יש כוונות טובות. יש הרבה אנשים שלומדים יהדות בבר אילן, ועדיף שלא ילמדו כלל. דנים שם ביהדות כמו שדנים על כל דת אחרת, כעל משהו אנתרופולוגי - ומתעלמים מכך שהיהדות באה מהקב"ה. מי שלא מבין את המבוע האלוקי של כל התורה רואה את הכל כיוצא מתוך אנשים - זה אישיותו היתה כך ולכן אמר כך, וזו אישיותו היתה אחרת ולכן אמר אחרת. זה חי במקום זה והושפע מסביבתו, ולכן חלק על האחר שהושפע מדברים אחרים. לא מבינים שיש כאן תנועה אחת מלמעלה, ממתן תורה ובעומק מבריאת העולם, וברור שהאחדות היא הדבר הבולט בתנועה האחת הזו - ולא ההדגשים השונים, וכשתופסים אחרת תופסים את היהדות כאנשים, וממילא המחלוקות קשות וקיצוניות. לא מבינים על מה צמח כל אחד מגדולי ישראל, וחושבים שכל אחד רצה לתת ביטוי לנטיותיו האישיות. מי שגדל בבית המדרש יודע שזה הבל. אם לומדים את כתבי ר' צדוק, למשל, במנותק מהיסוד - עלולים לומר שיש "שיטת ר' צדוק" השוללת את הבחירה, ולעומתו שיטות אחרות שחולקות עליו - אלו הם עיוותים גדולים!
הדעות השונות - שלמות התורה!
כשלומדים בצורה נכונה, כשעיקרי האמונה ברורים - אפשר אף לראות כיצד המחלוקות והדעות השונות לא רק שאינן פוגעות בשלמות ובאחדות התורה, אלא בדיוק להיפך! התורה היא אחת, שמיסודה מעודדת אותנו לראות דעות שונות, ולראות כיצד אלו ואלו דברי אלהים חיים. כל עבודת המהר"ל בספריו היתה להראות כיצד הדעות השונות מבטאים צדדים שונים המשלימים זה את זה, וזו אחת הסיבות לכך שספרי המהר"ל הם כל כך יסודיים. כך למשל אומר הירושלמי (סנהדרין פרק ד, הלכה ב) "אמר רבי ינאי, אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה; מה טעם? ''וידבר ה' אל משה' אמר לפניו: ריבונו של עולם, הודיעני היאך היא ההלכה? אמר לו: אחרי רבים להטות, רבו המזכים - זכו, רבו המחייבים - חייבו, כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים לטמא, ומ"ט פנים טהור". גילוי הצדדים השונים הוא לכתחילה, ובלעדיו התורה לא תוכל להתגלות בשלמות - התורה האלוקית הכוללת אינה יכולה להתגלות אצל אדם פרטי. זוהי הגישה בה יש לפנות ללימודי אמונה, שבה כל דעה רק מוסיפה עושר ושלמות ולא מבוכה ובלבול.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
