ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויצא
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- המלאך והאיש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
מעשים אלו של חז"ל יונקים את כוחם מהמעשה המסופר בתורה על מאבקו של יעקב עם איש - עד עלות השחר.
איש תם יושב אוהלים
יעקב ועשיו נולדו כאשר טבעם שונה זה מזה, וטבע זה מתגלה כאשר הם גדלים: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". אונקלוס מתרגם את טבעו של יעקב כ"גבר שלים משמיש בית אולפנא", כלומר יעקב היה יושב ולומד תורה בבית המדרש שהיה קיים אז בתקופתו.
עשיו היה "אִישׁ שָׂדֶה" והיה מקיים את הגזירה שנגזרה על אדם הראשון - "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט). אולם בני בית המדרש היו פטורים מגזירה זו ופרנסתם היתה ניתנת להם מאחרים, וכן מצאנו בתורה (בראשית יד, יח-כ) שאברהם אבינו נותן "מַעֲשֵׂר מִכֹּל" ל"מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" שהיה "כֹהֵן לְאֵ-ל עֶלְיוֹן". תרגום יונתן מגלה ש"מַלְכִּי צֶדֶק" הוא שם בן נח, וחז"ל מספרים בכמה מקומות שיעקב אבינו למד באותה ישיבה של שם בן נוח ושל עבר בנו.
תפקידם של אותם כוהנים לא-ל עליון היה לישר את מעשי האנשים ולהכין את לבבם לעבודת הבורא. הם היו מגלים שכאשר האנושות ותתקן את חטאיה ותעבוד את הבורא יאיר השחר על העולם ותגיע תקופה שתבוטל גם חומרת העונש של עמל המלאכות. תקופה זו נקראת גם "ימות המשיח", וכך מתאר אותה הרמב"ם (מלכים יב, ה): "שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".
ואמנם יעקב לא היה כל חייו בבית המדרש, ואחר זמן יצא ממנו לחוץ לארץ והתפרנס שם מיגיע כפיו והיה לפועל נאמן. אולם התגלגלות זו היתה בעל כורחו, וכאשר יעקב חזר לארץ ישראל הוא רצה לחזור לתקופתו הראשונה, ולהיות יושב בישיבה ולשמש בה ככהן לא-ל עליון.
ושב שם
כאשר יעקב ברח לחוץ לארץ הוא נדר בבית אל נדר שיקיים בשובו לארץ (בראשית כח, כב):
"...וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אלוקים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ".
לאחר מאורעות שכם הקב"ה מזכיר ליעקב את נדרו (בראשית לה, א):
"וַיֹּאמֶר אלוקים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ".
וצריך לברר מדוע הקב"ה מזכיר ליעקב את נדר בניית המזבח אך אינו מזכיר לו את נדר העִשּׂוּר? ובכלל צריך לברר היכן מצאנו שיעקב קיים את נדר העִשּׂוּר, ולמי נתן את העִשּׂוּר?
לא מצאנו בפשטות הכתובים שיעקב קיים את נדר העִשּׂוּר. ומכיוון שאין לחשוד ביעקב אבינו שלא קיים את נדרו, צריך לומר שלפי פשוטו של מקרא יעקב לא התכוון בנדר העִשּׂוּר לנתינת מעשר מרכושו לבית המדרש של שם ועבר, אלא לקשור את כל מה שיהיה לו אל הקודש.
המספר עשר שנבחר לעמוד בבסיס מתנות המעשר השונות שמוזכרות בתורה מורה על קשר עם הקודש ועם העולם העליון. וכן מצאנו במסכת מנחות (דף כט, ב) שהעולם העליון נברא באות יו"ד שהיא האות העשירית, וכן מצאנו במסכת ברכות (דף כא, ב) "מנין שאין היחיד אומר קדושה - שנאמר: "ונקדשתי בתוך בני ישראל" - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה" 1 .
בזמן שיעקב נדר את נדר העִשּׂוּר כוונתו היתה שהוא וכל משפחתו וכל רכושו יהיו שייכים לקודש, כלומר שיהיו יושבים בבית המדרש ומשמשים כמשפחת כהנים, ויהיו כמו שהיה יעקב בתחילת דרכו "יושב אוהלים". בדומה לכך מצאנו בספר במדבר (ג, מה) שכאשר הלויים ורכושם הופכים להיות משמשי הקודש הם פטורים מנתינת פדיון לכהן.
כאשר הקב"ה אומר ליעקב "קוּם עֲלֵה בֵית אֵל" ומוסיף לומר לו - "וְשֶׁב שָׁם", בתוספת זו הוא מזכיר ליעקב גם את נדר העִשּׂוּר, מפני שהעִשּׂוּר שמשמעותו קישור עם הקודש מתבטא בישיבה בבית המדרש. וסיוע להבנה זו יש בפרוש הרמב"ן שם שכתב: " וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ - לא ידעתי מהו 'וְשֶׁב שָׁם'. ... ואולי ציוה 'וְשֶׁב שָׁם' לפנות מחשבתו לדבקה בא-ל". ולפי מה שהתבאר, מציאות של "ישיבה" שבה ישבו ויפנו את המחשבה לדבקות בקב"ה היא הביטוי המעשי לקיום נדר העִשּׂוּר.
המאבק על ה"איש"
מורה התורה והאמונה נקרא בתנ"ך גם בשם "מלאך" 2 . וכאן הבן שואל: האם הנדר שנדר אביו יגרום לבן לרצות לחיות כמלאך? ומה יעשה הבן כשנפשו עדיין חושקת בחיים ארציים של "איש" רגיל, ואינו חפץ להיות בבית המדרש ולחיות כמלאך?!
במסכת חולין (צא, א) מובאת דרשת ר' אלעזר על הכתוב "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כה), וזו לשונה:
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל."
מפשטות הדרשה עולה שיעקב אבינו היה מודע לכך שהוא מסכן את נפשו כשהוא נשאר לבדו, ואף על פי כן הוא עשה זאת כדי להציל מעט מרכושו. אמנם הדבר מעורר תמיהה שהרי בסוגיה במסכת חולין (דף י, א) מבואר שצריך להחמיר ולחשוש גם לספק של סכנה; ואם כך כשם שהצדיקים צריכים להחמיר ולחוש לספק גזל כך צריכים הצדיקים להחמיר גם בספק סכנה, ומדוע יעקב סיכן עצמו עבור אותם "פכין קטנים"?!
אמנם ניתן לומר ש"פכים קטנים" אלו הם משל 3 . יעקב הבחין 4 שיהיו "איש" מבניו או מבני בניו שלא ירצה לחיות בבית המדרש כמלאך. אדרבא, "שרו של עשיו" מושך את הבן להצטרף אליו ולטפח את הצד הגשמי והממוני של חייו. יעקב לא רצה שהבן שחושק להיות "איש" ירגיש שאינו "מלאך" ויתפתה ויעבור אל עשיו. יעקב אבינו לא רצה לוותר על "פכים קטנים", כלומר על ה"אנשים" ששאיפותיהם בתחום התורני נראות כקטנות, ונאבק להישארותם יחד.
יעקב הודיע ל"איש", שבעם שעומד להביא את הגאולה לעולם - יש הכרח שיהיו גם "אנשים"; כלומר אנשי מעשה ועמל שיעסקו בפיתוח הצד הגשמי ובצדדים שאינם תורניים. האנשים שרואים בחיי הנפש את ה"גוף" והמרכז של עמם, והעיסוק ב"גוף" ובמרכז חביב עליהם - הם צדיקים. אך גם האנשים "שחביב עליהם ממונם יותר מגופם", כלומר שמעדיפים להתעסק בצד הממוני והגשמי של העם, ונושאים ונותנים ביושר - גם הם צדיקים. - "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים"! 5
ויעקב-האיש נטש את המחשבות לעבור אל שרו של עשיו והחליט להישאר "עִמּוֹ", כלומר להישאר עם יעקב-המלאך למסע משותף להבאת הגאולה לעולם, מסע שיארך "עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר".
ובמקום שאין "אנשים" "השתדל" להיות "איש"
אלא שאם "עַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים", כיצד יבחר מי ששייך לעם בני יעקב את דרכו בחיים?!
רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא מטווה כיוון בבחירת הדרך, וזו לשונו:
"הוא היה אומר ... ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש." (אבות ב, ה)
וזו לשון המגן אבות לרשב"ץ בפרושו למשנה שם:
" ולא כל המרבה בסחורה מחכים . לפי שעסק סחורתו מעכב אותו מלעסוק בתורה. ... ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש . תרגום (אונקלוס) 'וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ' (בראשית לב, כה), 'ואשתדל גבר'. ויש גורסין 'השתדר', והכל אחד. כלומר, במקום שאין אנשים עומדים בפרץ לעסוק בצורכי צבור, השתדל להיות איש, ואף אם תתבטל מדברי תורה, ... ובפרק שתי הלחם (מנחות צט) אמרו: פעמים שבטולה של תורה זהו יסודה, דכתיב 'אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ' (שמות לד, א), אמר לו הקב"ה למשה: 'יִישַׁר כֹּחַךָ שֶׁשִׁבַּרְתָּ'."
הרשב"ץ מבאר שלמול המשנה עומד המאבק של יעקב עם ה"איש" לפי הדרך שבה תירגם אונקלוס: "ואשתאר יעקב בלחודוהי ואשתדל גוברא עמיה עד דסליק צפרא". רש"י כתב: "שידול בלשון ארמי כפיתוי בלשון עברי" 6 ; אלא שעדיין יש לברר, מה פשר ההתפתות שהכתוב מדבר בה?
לפי דברי הרשב"ץ המלחמה היתה על "איש" פרטי מבניו של יעקב אבינו. שרו של עשיו אמר ל"איש" שמכיוון שהוא נוטה להיות "איש" כדאי לו לעבור לבני עשיו ולא להישאר עם בני יעקב ה"מלאכים". ואלו יעקב-אבינו הציע בפניו את האפשרות להישאר בתור "איש" בתוך עם בני יעקב. וסופו של המאבק היה שאותו "איש" התפתה להישאר "איש" מבני יעקב.
המשנה מדריכה ללמוד מהמאבק של יעקב אבינו - שכל מה שיש לשלול הוא להיות "איש" השייך לבני עשיו. אך פעמים שבהתפתות להיות "איש" מבני יעקב יש מידה של צדיקות. ואמנם העדיפות הראשונה היא להיות "מלאך" שממעט בעסק ומעדיף להרבות בתורה. אך במקום שצרכי העם משוועים ליד עוזרת ואין מספיק "אנשים", רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא מדריך את ה"מלאך" - להתפתות ולצאת מבית המדרש ולהיות "איש" עבור הצבור.
במאמר זה התבאר שנדר העִשּׂוּר של יעקב אבינו משמעותו קישור אל הקודש וביטויו המעשי הוא ישיבה שבה לומדים את תורת ה'. והתבאר ש"פכים קטנים" ו"צדיקים שממונם חביב עליהם מגופם" משמעותם אנשים שאינם מרבים בתורה ומעדיפים להתעסק בצד הממוני של עם ישראל. וראינו שעל פני המים של אגדות חז"ל מרחפת רוח של לימוד זכות, וחז"ל מלמדים אותנו שיעקב אבינו נצרך גם ל"צדיקים" כאלו כדי להביא את הגאולה,
במאמר הבא נדון בהמשך המפגש שבין יעקב לאיש.
^ 1 והאבן שיעקב מרים למצבה מסמלת את כוונתו, וראה בפרדס רמונים לרמ"ק (כג, א): "אבן לעולם הוא בסוד יו"ד ורובה במלכות במציאות היו"ד שבה."
^ 2 כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְ-בָאוֹת הוּא: (מלאכי ב, ז), וראה גם בדברי הימים (ב לו, טז)
^ 3 וראה בספר קומץ המנחה לר' צדוק הכהן (חלק ב, עט)
^ 4 הרמב"ם כתב במורה הנבוכים (ב, מב) שההאבקות היתה במראה הנבואה. וראה מה שכתב הרמב"ן בפירושו לתורה.
^ 5 ישעיהו ס, כא
^ 6 רש"י לשמות כב, טו. הרמב"ן חלק על המשמעות שרש"י נתן לשורש שד"ל בארמית, אך קשה לדחות את דברי רש"י שיש להם סיוע ממשנה זו.
^ 2 כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְ-בָאוֹת הוּא: (מלאכי ב, ז), וראה גם בדברי הימים (ב לו, טז)
^ 3 וראה בספר קומץ המנחה לר' צדוק הכהן (חלק ב, עט)
^ 4 הרמב"ם כתב במורה הנבוכים (ב, מב) שההאבקות היתה במראה הנבואה. וראה מה שכתב הרמב"ן בפירושו לתורה.
^ 5 ישעיהו ס, כא
^ 6 רש"י לשמות כב, טו. הרמב"ן חלק על המשמעות שרש"י נתן לשורש שד"ל בארמית, אך קשה לדחות את דברי רש"י שיש להם סיוע ממשנה זו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
נצבים פרשת ניצבים – יום נקם בלבי
מה ההבדל בין הקץ המגולה לקץ הנעלם ואיך זה קשור למה שמתרחש היום בלבבות עם ישראל? דורנו זקוק יותר מתמיד לתורת הגאולה
יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.
