ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- ר' חנינא בן דוסא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
"מעשה בר' חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים, אמר הכל מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני איני מעלה דבר?! מה עשה יצא למדברה של עירו וראה שם אבן אחת ושבבה וסיתתה ומירקה, ואמר הרי עלי להעלותה לירושלים. בקש לשכור לו פועלים, נזדמנו לו חמשה בני אדם, אמר להן: מעלין לי אתם אבן זו לירושלים? אמרו לו: תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים אותה לירושלים. בקש ליתן להם ולא נמצא בידו דבר לשעה (באותה השעה), הניחוהו והלכו להם. זימן לו הקב"ה חמשה מלאכים בדמות בני אדם, אמר להם: אתם מעלין לי אבן זו? אמרו לו: תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלין לך אבנך לירושלים, ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו, נתן ידו ואצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים, בקש ליתן להם שכרן ולא מצאן, נכנס ללשכת הגזית ושאל בשבילם (רצה שיבררו מי היו הפועלים), אמרו לו: דומה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים, וקראו עליו המקרא הזה: "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב" (משלי כב, כט), קְרָא בּוֹ (כאלו נכתב בכתוב): "לִפְנֵי מַלְאָכִים יִתְיַצָּב".
מעשיו של ר' חנינא בן דוסא תמוהים. אם מתחילה לא היה בידו כסף לשלם לפועלים הראשונים את שכרם, מדוע שכר פועלים אחרים? וכי מנין ידע שבהגיעו לירושלים יתמלא כיסו במעות?!
ספור זה מופיע באופן שונה במקצת במדרש רבה שיר השירים (וילנא, א, ד) וקושיה זו אינה קשה שם; אך קשה שם קושיה אחרת, וזו לשון המעשה שם:
" חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ - זה רבי חנינא. אמרו, פעם אחת ראה אנשי עירו מעלים עולות ושלמים, אמר כולם מעלים שלמים לירושלים, ואני איני מעלה כלום. מה אעשה? מיד יצא למדברה של עירו בחורבה של עירו ומצא שם אבן אחת, יצא וסירקה וסתתה וכרכמה אמר הרי עלי להעלותה לירושלים. בקש לשכור לו פועלים, אמר להם: מעלים לי אתם את האבן הזאת לירושלים? אמרו לו: תן לנו שכרנו מאה זהובים ואנו מעלים לך את אבנך לירושלים. אמר להם: וכי מנין לי מאה זהובים או חמשים לתת לכם? ולא מצא לשעה, מיד הלכו להם. מיד זימן לו הקב"ה חמשה מלאכים בדמות בני אדם, אמרו לו: רבי תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים אבנך לירושלים ובלבד שתתן ידך עמנו. ונתן ידו עמהם ונמצאו עומדין בירושלים, בקש ליתן להם שכרם ולא מצאן. בא המעשה ללשכת הגזית. אמרו לו: דומה רבינו, שמלאכי השרת העלו לך את האבן לירושלים. מיד נתן לחכמים אותו השכר שהשכיר עם המלאכים"
במדרש זה משמע שלר' חנינא לא היה סכום גדול אך היו בידו חמישה סלעים שבם יכול היה לשלם. אלא שקשה, מדוע נתן את הכסף לחכמים? ומה השייכות שלהם לכספו של ר' חנינא בן דוסא?
אבן לירושלים של מעלה
הקשיים שנתקל בהם הלומד בהבנת המעשים האלו מהווים דרכם של חז"ל לרמוז לקורא כי עליו להתבונן בדברים במבט מעמיק יותר, בהתבוננות המאפשרת העפלה אל עולם גבוה יותר, עולם רוחני.
במרכזם של שני המעשים באבנו של ר' חנינא בן דוסא נמצאים ה"אבן" "ירושלים" והמִספר "חמש". כוונת המדרשים להפנות אותנו לספורי נצחון של עם ישראל על אויביהם שהגורמים האלו קשורים אליהם.
ספור אחד הוא הקרב שבו "אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם " מקבץ אליו את " חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי" להילחם בגבעונים שהשלימו עם ישראל, ויהושע וישראל יוצאים להילחם בחֲמֵשֶׁת המלכים שמלך ירושלים מנהיג אותם. במהלכו של הקרב שהתרחש שם מסופר (יהושע י, יא):
"וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב:"
ספור נוסף הוא ספור נצחונו של דויד על גולית הפלישתי, שנאמר בו (שמואל א יז, מ-נד):
"וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי: ... וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְ-בָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ: וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה: וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ:"
בספור זה מוזכרים ה"אבנים והמִספר "חמשה", והקרב של דויד מסתיים בהבאת ראשו של גולית
ל"ירושלים". אלא שהדבר תמוה, באותה תקופה ירושלים עדין לא היתה נתונה בידי עם ישראל, וכיצד ומדוע הביא דויד את ראשו של גולית לירושלים?! בספור זה מוזכרים ה"אבנים והמִספר "חמשה", והקרב של דויד מסתיים בהבאת ראשו של גולית
אבנים מהשמים
דויד יודע שניצחונם של יהושע ועם ישראל בקרב נגד אדוני-צדק מלך ירושלים וחמשת מלכי האמורי הושג בעזרת אבנים מהשמים. אבנים אלו באו לעזרת ישראל מפני שעם ישראל עמלים בחמשת חומשי התורה שאותה הם מצווים לכתוב על אבנים מייד בהיכנסם לארץ (דברים כז, ב-ח).
בקרב של דויד, שם ה' צ-באות מתלבש באופן סמלי בחמישה אבנים שמתוכם אבן אחת שוקעת בתוך מצחו של גולית, וסופה של אותו אבן שהיא עולה בתוך ראשו של גולית לירושלים. ואמנם ירושלים עצמה לא היתה עדיין בידי דויד וישראל, אלא כוונת הכתוב היא לנוב עיר הכהנים מורי התורה (רד"ק שם).
דויד תולה את נצחונו בקרב בזכות מורי התורה ולכן הוא מביא אליהם את האבן והראש כתשורה. דויד יודע שלא האבן הגשמית היא שניצחה בקרב אלא האבן הרוחנית שבה עמלים מורי התורה. אבן רוחנית זו בונה את ירושלים של מעלה, וכאשר נבנית אבן בירושלים הרוחנית, יש כוח בכוחה של האבן בעולם הגשמי לנצח בקרב.
תשורה לירושלים
הקרב של דויד משחזר את הקרב של יהושע, אך הוא משחזר במידה מסוימת גם קרב קדום יותר שאותו ניהל אברהם אבינו. בספר בראשית (יד, א-כד) מסופר על ארבעה מלכים שנצחו חמישה מלכים ושבו את לוט בן אחי אברהם; אברהם נחלץ לעזרת בן אחיו והוא משחרר את אנשיהם ורכושם של "חמשת" המלכים, ולמעשה הוא מולך גם עליהם. בסיום המלחמה אברהם מביא תשורה למלכי-צדק מלך "ירושלים" שהיה כהן לא-ל עליון. אברהם אבינו מראה בכך שניצחון במלחמה מושג בזכות מי שמפיצים אמונה בעולם. דבורי האמונה שאברהם אבינו היה מפיץ בעולם היו משולים ל"אבן" (וראה בפרקי דרבי אליעזר (היגר חורב, כד), וראה גם במאמר מגדל בבל וגל של עצמות"), אולם אברהם לא רצה לייחס לעצמו את ה"אבן" שהביאה אותו למלוך גם על חמשת המלכים, אלא למלכי-צדק מלך ירושלים שהיה ידוע כמורה האמונה בזמנו.
ר' חנינא בן דוסא והפועלים הראשונים
ר' חנינא בן דוסא והאבן מובאים במעשה זה כניגוד לפועלים הראשונים. הפועלים הראשונים פועלים להבאת גאולת ישראל על ידי מלאכותיהם. מאה הזהובים וחמישים הזהובים שמוזכרים במדרש שיר-השירים-רבה כשכר אפשרי לפועלים בשר ודם הם מִספרים המזכירים את מידות חצר המשכן: "אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים" (שמות כז, יח). חצר המשכן מסמלת את עולם הטבע (השל"ה הקדוש, מסכת תענית, נר מצוה, לא) ואת ענייני העולם הזה ואת המלאכות הגשמיות. הפועלים הללו מביאים את הגאולה באמצעות ל"ט מלאכות המשכן שהם עמלים בהם במשך כל ימות השבוע ולכן המִספרים שמתאימים להם הם "מאה" ו"חמישים", מִספרים שקשורים למידות קרקע החצר.
אולם ר' חנינא בן דוסא מביא את הגאולה מהשמים על ידי עמלו בתורה, ולכן המִספר החשוב אצלו הוא המִספר חמש שהוא המִספר שהיה חשוב גם אצל דויד המלך כשרצה להצליח בהעלאת אבנו הרוחנית לירושלים של מעלה, שמכוחה תיטבע האבן הגשמית במצחו של גולית.
לפי העיון ברובד הפנימי המסתתר באגדות אלו מיושבים הקשיים שניצבו בפנינו.
בספור המעשה שבמדרש קהלת רבה, ר' חנינא בן דוסא יודע שכאשר תבנה אבנו בירושלים של מעלה ממילא תיבנה גם ירושלים של מטה, וממילא יתמלא כיסו בזהובים ויוכל לשלם לפועלים את שכרם. ועל סמך ביטחון זה ביקש מהפועלים להעלות את אבנו.
בספור המעשה שבמדרש שיר-השירים-רבה, החכמים בלשכת הגזית נשאו ונתנו בחידוש בתורה שחידש ר' חנינא בן דוסא; ר' חנינא רוצה לחזור על מעשיו של אברהם אבינו שהעניק מעשר למלכי-צדק מורה-האמונה, ולכן הוא נותן לחכמים שבלשכת הגזית את השכר המגיע לפועלים.
אברהם אבינו היה סבור שניצח את חמשת המלכים בזכות מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם שהיה כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן (בראשית יד, יח), ולכן הוא נותן למלכי-צדק מעשר מכל מה שזכה המלחמה. הכהן שמלמד אמונה נחשב למלאך וכן מצאנו במלאכי (ב, ז): "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְ-בָאוֹת הוּא". אולם לא רק הכהן נחשב למלאך אלא כל מי שמלמד "דַעַת וְתוֹרָה" נחשב למלאך. ר' חנינא בן דוסא סבור שהוא הצליח בהעלאת האבן בזכות החכמים שבלשכת הגזית המשולים למלאכים, ולכן הוא חוזר על מעשי אברהם אבינו ונותן להם שכר.
ה"אֶבֶן" ש"מָאֲסוּ הַבּוֹנִים"
ר' חנינא בן דוסא היה בן העיר עֲרָב שבגליל 1 . בירושלמי במסכת שבת (טז, ח) מסופר על בני העיר עֲרָב שהיו שונאי תורה. בני עירו היו עמלים במלאכות ומתוך עמלם היו יכולים להביא נדרים ונדבות למקדש; ור' חנינא בן דוסא מופיע בספור זה כניגוד לבני עירו. הוא היה עני שהסתפק ב"קב חרובים" לפרנסתו; אך הוא עמל באבן שמצא בחורבה שבני העיר עזבוה; וה"אֶבֶן" ש"מָאֲסוּ הַבּוֹנִים", היא התורה. ר' חנינא בן דוסא נותן ל"אבן" את היופי והחשיבות הראויים לה, וסופה של אותה אבן שהיא נהיית לראש פינה ועולה לירושלים של מעלה.
ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו
המלאכים מבקשים מר' חנינא: "ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו". מהו תפקידן של היד והאצבע באגדות אלו?
ה"יד" וה"אצבע" האלו נועדו לרמז למלחמה הראשונה שניהל עם ישראל כנגד אויביו, ושגם בו מרומזים ה"אבן" המספר "חמש" וכן "ירושלים". בספר שמות (יז, ח-טז) מסופר על הקרב שניהלו יהושע ובחורי ישראל כנגד עמלק שבא להילחם בם:
"וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱ-לֹקים בְּיָדִי: וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי: וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר:"
כאשר ידי האמונה והתפילה של משה גוברות - עם ישראל מנצח בקרב; אולם משה מקבל את כוח האמונה והתפילה שלו מתוך ה"ישיבה" על ה"אבן", הישיבה באוהלה של תורה.
" כֵּס יָ-הּ " שמוזכר כאן מוזכר גם בירמיהו (ג, יז): "בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' ". ירושלים של מטה מכוונת כנגד ירושלים של מעלה ששם נמצא כסא הכבוד הרוחני. האבן שמשמשת כ"כסא" למשה רבנו מסמלת את כסא הכבוד; ומשה משתדל להעלות את האבן הרוחנית שלו לשמים, כדי שהיא תסייע ליהושע ובחורי ישראל להצליח בקרב הגשמי שהם מנהלים בעולם הזה.
משה מתקשה להעלות את האבן שלו ואז באים אהרון וחור ומוסיפים את ידיהם לידיו של משה, ויחדיו הם מצליחים להעלות את "אבן האמונה" הרוחנית לירושלים של מעלה. למשה אהרון וחור יש חמש אצבעות בכל יד, ונמצא שגם בקרב הזה מצטרף המספר "חמש" אל ה"אבן" ו"ירושלים" כדי להכריע בקרב.
ולפי דרכנו ראינו שהמלאכים אומרים לר' חנינא: "ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו", כדי לשחזר את המעשה שבו אהרון וחור סייעו לידיו ואצבעותיו של משה רבנו להעלות את "אבן האמונה" לירושלים של מעלה. ובכך הם מצרפים גם את הקרב הזה לשרשרת הקרבות שבהן חרוזים יחדיו ה"חמש" ה"אבן" ו"ירושלים".
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
כיצד מתחזקים באהבת ישראל?
איך עושים קידוש?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
