ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית מדרש שאל את הרב לוח שנה ויקישיבה תרומות

הקדשת הלימוד באתר

הקדש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
 בית המדרש

בית המדרש
  • מדורים
  • קול צופייך
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
קטגוריה משנית
  • שבת ומועדים
  • ימים נוראים
  • ראש השנה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם


לצערנו התרחשה שגיאה בקבלה או הצגה של נתונים

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
0
14 דק' קריאה • 59 דק' צפיה
אזור שורטיםשיעורים לנשיםפרשת השבועסדרותספריהפסקי דיןבחן את עצמך
בס"ד ראש השנה - תיקון עץ הדעת נכנסים לשנה חדשה בבטחון גדול נכנסים לראש השנה בביטחון גדול אנחנו נכנסים לראש השנה מתוך ביטחון גדול. לא ביטחון מכוח זה שאנחנו מושלמים, אלא מכוח האהבה של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל ומכוח הזכויות העצומות שיש בעם הזה. כל הנצחונות שהיו לנו במשך השנה האחרונה מלמדים אותנו שהקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל "אהבת עולם אהבתיך" (מתוך הפטרת ראש השנה). אלוקים אומר לנו: יש לי עוד אוצרות של נפלאות, אבל אני לא נותן את הכול בבת אחת. לאט לאט, שלב אחרי שלב. חשוב שנדע כי הקדוש ברוך הוא לא עוצר את הגאולה. הניסים לא הולכים ופוחתים אלא הולכים ועולים. וכשם שכבשו בניו את רחמיהם לעשות רצונך בלבב שלם חשוב מאוד לזכור את הזכויות הגדולות של עם ישראל. בראש השנה אנחנו מזכירים את עקדת יצחק ואומרים: ״כשם שכבש אברהם אבינו את רחמיו מעל בן יחידו לעשות רצונך בלבב שלם״. ובדור שלנו אפשר להוסיף ולומר: "וכשם שכבשו בניו את רחמיהם לעשות רצונך בלבב שלם". כמה וכמה עקדות ראינו בשנים הללו. כל כך הרבה מסירות הנפש הייתה בעם ישראל בשלוש השנים האחרונות, חיילים ואנשי מילואים, נשים שמחזיקות לבד משפחות במשך חודשים ארוכים. פצועים, משפחות שכולות, אנשים שעזבו עבודה ועסקים כדי להגן על האחים שלהם. וכמו שהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם כי מכח העקידה הוא זוכה לברך אברכך. כך בדורנו, מתוך המסירות, מופיעה הבטחה גדולה. הגאולה ממשיכה - עוד ועוד נבואות ירמיהו על 'עוד' בראש השנה נאמר את הפטרת ירמיהו על הגאולה (פרק לא). המילה החשובה שם מאוד היא "עוד". אנחנו באמצע ולא עוצרים. ״עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל״. ״עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים״. ״עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן״. ״עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם״. וכן ״וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד״. בפרק אחריו ממשיך ירמיהו לחזק את הבטחון בהמשך הגאולה שלא נעצרת. הוא מנבא בשם ה' ״עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת״ (ירמיהו לב) יהיו חתונות שמחות ״עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה... קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה״ (לג, י-יא). יהיו עדרי צאן ״עוֹד בַּמָּקוֹם הַזֶּה... יִהְיֶה נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן״. ״עוֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה״ ( לג, יג). ובימינו כל ההבטחות הללו מתמלאות. נבואות ישעיהו על קיבוץ גלויות שלא מפסיק כן מנביא ישעיהו ואומר שקיבוץ הגלויות לא יעצר ״עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו״ )נו, ח) אלוקים לא עושה חצי עבודה. כן הוא אומר כי בחירת ישראל לעולם לא נעצרת ״וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם״ (יד, א). ומרוב עולים יהיה קצת צפוף ״עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ: צַר לִי הַמָּקוֹם״ (מט, כ) ולכן נצטרך להרחיב ״הֲלוֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל״ ( כט, יז). כן אומר חבקוק הנביא ״כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב״ (חבקוק ב, ג). נבואות זכריה על מעמד ירושלים לעם ישראל ולעולם כולו כן מנבא הנביא זכריה את הנבואות המתגשמת בימינו "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים: וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ". נבואה שנשמעה מוזרה באותם ימים. "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם ה' צְבָאוֹת". כן מנבא זכריה על מעמד ירושלים בעיני אומות העולם "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְישְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת: וְהָלְכוּ ישְׁבֵי אַחַת אֶל אַחַת לֵאמֹר נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה' וּלְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם אָנִי: וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה': כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם". אמן ואמן. לא רק האל הקדוש - המלך הקדוש מדרגה ראשונה - ה' הוא האלוקים בלילה הראשון של ראש השנה אנחנו מתחילים לומר ״המלך הקדוש״ במקום ״האל הקדוש״. אם אדם לא אמר כך - חוזר. וצריך להבין מה ההבדל הגדול ביניהם. והתשובה היא שיש בעולם הרבה אנשים שמאמינים כי יש אלוקים שברא את העולם. שהוא מקור החיים והמציאות. אלא שאפשר להאמין שאלוקים ברא את העולם ועדיין לא לקבל את מלכותו. זה מה שהיה בהר הכרמל כאשר ישראל אומרים ״ה׳ הוא האלוקים, ה׳ הוא האלוקים״. עם זאת אפשר לומר: יש בורא לעולם אבל לא איכפת לו מהעולם. יש בורא ואני אחליט מה נכון לי לעשות ומה לא נכון. הנוצרים יכולים להאמין באלוקים ובאותה שעה לבטל את מצוותיו. המוסלמים יכולים לומר ״אללה אכבר״, אבל לא לקבל את דברו שהארץ ניתנה לעם ישראל. גם בתוך העולם היהודי יש רפורמים שאומרים כי הם מאמינים באלוקים, אבל כשהתורה אומרת לעלות לארץ ישראל הם אומרים: לא מקבלים את דבריך. בעשרת ימי תשובה - המלך הקדוש בכל השנה אנחנו אומרים ״האל הקדוש״. כשהמילה קדוש פירושה קידוש השם. העולם ברובו יודע שה' ברא אותו. בעשרת ימי תשובה אנחנו אומרים: ״המלך הקדוש״. שפירושו אנחנו אומרים שאלוקים לא רק ברא את העולם; הוא גם מנהל אותו. הסולטן יכול להחליט דבר אחד והקדוש ברוך הוא קובע מה יהיה. האימפריה הבריטית יכולה לשלוט ברבע מהעולם ולחשוב שהיא תקבע מה יהיה בארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא מחליט וזה מה שקורה. מסתבר שה' מאחרי הקלעים הוא המלך האמיתי. בים סוף התגלה המלך זו המדרגה שהתגלתה בקריעת ים סוף: ״ה׳ ימלוך לעולם ועד״. מצרים הייתה האימפריה החזקה בעולם. פרעה חשב שהוא מנהל את העולם, עם ישראל לא יצא ממצרים. בים סוף התגלה מי באמת המלך. לכן השירה החדשה היא שירת המלכות, והיא המובילה אותנו אל התפילה הגדולה של ראש השנה: ״וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה׳ אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה״. יום שבו חיים חדשים יורדים לעולם בראש השנה נפקדו האמהות ראש השנה הוא יום דין, אבל הוא גם יום של שמחה גדולה. יום שבו חיים חדשים יורדים לעולם. הגמרא אומרת שבראש השנה נפקדו שרה אמנו, רחל אמנו וחנה (ראש השנה י ע״ב-יא ע״א; יבמות סד ע״ב). לכן אנחנו מסתפרים, מתרחצים, לובשים בגדים מכובדים ואוכלים סעודת יום טוב. לכן אנחנו מתפללים "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים". סימן לדורות - קבלת תפילה לילדים בזוהר נאמר שאלישע הבטיח בן לאישה השונמית בראש השנה. ״למועד הזה כעת חיה את חובקת בן״. הזוהר דורש את הלשון ״ויהי היום״ על ראש השנה, יום שבו צער יכול להתהפך לטובה. לכן העובדה ששרה, רחל וחנה נפקדו בראש השנה אינה רק סיפור היסטורי; היא סימן לדורות כי היום הזה מסוגל לתפילה ולפקידה בזרע של קיימא. מסוגל לפקידה על חתונה ובניין בית. לכן אנחנו מתפללים ביום הזה: שכל מי שמצפה לילדים ייפקד, שכל מי שמצפה להקים בית יזכה להקים בית נאמן בישראל, ושכל מי שמרגיש שחלק מחייו עדיין סגור יזכה בראש השנה לפתיחת שערים. ראש השנה שחל בשבת - לא הפסדנו את השופר השנה ראש השנה מתחיל בשבת, וממילא ביום הראשון לא נשמע קול שופר. יש אדם ששומע את זה ואומר: איזה הפסד. הרי השופר הוא אחת המצוות הגדולות ביותר של ראש השנה. הוא מעורר רחמים, מזכיר את עקדת יצחק ומעלה את זיכרוננו לפני הקדוש ברוך הוא. איך דווקא בשנה שראש השנה חל בשבת אנחנו מוותרים עליו? בספר ״תורה לשמה״, סימן תל״ו, דן בעל הבן איש חי בשאלה הזאת. ובספר ״שני אליהו״ הוא מזכיר את הפסוק ״ליראי ה׳ ולחושבי שמו״ ואת דברי חז״ל שמי שחשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. אנחנו מוכנים לתקוע אלא שהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו לשמוע לחכמים, וחכמים אמרו שלא לתקוע בשבת. ממילא עצם זה שאנחנו לא תוקעים מפני שכך ציווה ה׳ - זו עבודת ה׳. הקדוש ברוך הוא מצרף לנו מחשבה למעשה. יש כאן שיעור עצום לפתיחת השנה לפעמים אדם חושב שעבודת ה׳ פירושה לעשות את מה שהוא מרגיש שהוא הדבר הכי קדוש. באה שבת ראש השנה ואומרת לו: שעבודת ה׳ היא לעשות את רצון ה׳. אפילו אם אתה רוצה מאוד לקיים מצווה גדולה. אנחנו פותחים את השנה בקבלת מלכות: לא אני קובע מהי עבודת ה׳; המלך קובע. ויש כאן עוד דבר עמוק יותר. ביום שבו השופר החיצוני אינו נשמע, אנחנו מגלים שהשופר איננו רק הקרן שאוחז התוקע ביד. יש קול פנימי של שופר גדול של מעלה והוא יכול להישמע גם בלי שופר. הזעקה היא תקיעת שופר איפה הייתה תקיעת שופר במצרים? במזמור פ״א בתהילים נאמר: ״תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו, כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב. עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. הסירותי מסבל שכמו, כפיו מדוד תעבורנה״. הגמרא לומדת מהמזמור הזה שיוסף יצא מבית האסורים במצרים בראש השנה, כן למדו מכאן חכמים שבראש השנה פסקה עבודת הפרך מאבותינו במצרים (ראש השנה יא ע״ב). אבל יש כאן שאלה פשוטה: איפה הייתה ביציאת מצרים תקיעת שופר? איפה כתוב שיוסף תקע בשופר בבית האסורים? איפה כתוב שבני ישראל תקעו בשופר כשפסקה עבודתם? תקיעה לא חייבת שופר התשובה היא שהתרועה איננה מוכרחה להיות דווקא בשופר. התורה אומרת שהיא יכולה להיות בחצוצרה: ״וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, ונזכרתם לפני ה׳ אלוקיכם ונושעתם מאויביכם״. דוד המלך מלמד שיכולה להיות בכף היד: ״כל העמים תקעו כף, הריעו לאלוקים בקול רינה״ - הרי שיש גם תקיעה בכף ותרועה בקול. הרמב״ם פותח את הלכות תעניות: ״מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור״ (תעניות א, א). הרמב״ם מחבר את הזעקה והתרועה לדבר אחד. זעקה היא סוג של תקיעה וזה בדיוק מה שהיה במצרים: ״ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה. וישמע אלוקים את נאקתם ויזכור אלוקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב״. הם זועקים - והקדוש ברוך הוא זוכר. זה בדיוק המבנה של הפסוק על החצוצרות: ״והרעותם... ונזכרתם... ונושעתם״. גם על יוסף אנחנו אומרים בסליחות: ״דעני ליוסף בבית אסירי, ענני״. הזעקה של יוסף בבית האסורים היא התרועה שלו. הוא לא היה צריך שופר ביד; הלב שלו היה השופר. יש בשבת תקיעות גבוהות יותר וזה מסביר לנו מה קורה בראש השנה שחל בשבת. אין תקיעת שופר בפועל, אבל הזעקה נשארת. התפילה נשארת. ״זכרון תרועה״ נשאר. אנחנו אומרים פסוקי שופרות, אנחנו אומרים ״זוכרנו לחיים״, ואנחנו יכולים להעלות לפני הקדוש ברוך הוא קול שהוא עמוק אפילו יותר מקול הכלי - קול הלב. והמזמור מלמד שהדבר נכון גם לעתיד: ״לו עמי שומע לי, ישראל בדרכי יהלכו. כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי... ויאכילהו מחלב חיטה ומצור דבש אשביעך״. כמו שבמצרים הזעקה הביאה זיכרון וגאולה, כך גם בגאולה האחרונה. אם עם ישראל קורא אל ה׳, הוא נזכר לפניו ונושע מאויביו. סעודת ראש השנה - תיקון חטא אדם הראשון אוכלים סימנים בליל ראש השנה מכאן אנחנו מגיעים לעומק נוסף של ראש השנה. ראש השנה הוא יום בריאתו של אדם הראשון, וזה גם היום שבו חטא בעץ הדעת. לכן חלק גדול מעבודת היום הוא תיקון חטא אדם הראשון. באשל אברהם (תקפ״ג א), מובא רעיון נפלא על אכילת הסימנים: ״מה שאמרו חז״ל בר״ה ליכול רוביא וכו׳, נראה שמצד שבר״ה היה תחילת מעשה בריאת אדם הראשון ז״ל, והיה אז פגם דעץ הדעת, והתיקון על ידי סעודת מצוה לכבוד יום טוב להפך מעוון לזכות, ובשעת אכילה אומרים יהי רצון... כי עם בני ישראל כוחם בפה, לתיקון פה דאכילה על ידי פה דיבור״. אדם הראשון הפריד בין האכילה לרצון ה׳; אנחנו מחברים ביניהם מחדש. בסעודת ראש השנה - תחשוב על מי שאין לו ולכן יש ערך מיוחד לסעודת ראש השנה. בגמרא נאמר שהמוכר בהמה לחברו בערב ראש השנה - צריך להודיעו אם מכר באותו יום גם את אמה או את בתה, משום שבימים הללו רגילים ישראל להרבות בסעודה (עבודה זרה ה ע״ב). וכן כתב הבן איש חי שמנהג טוב לאכול בשר שמן ומיני מתיקה לסימנא טבא, ״אך לא ירבה בהם למלאות כרסו, אלא טועמיה חיים זכו״. גם ב״מגיד מישרים״ מובאת אזהרה למרן רבי יוסף קארו למעט באכילה בראש השנה. שצריך לאכול ולשמוח, אבל האוכל צריך להיות כלי לעבודת ה׳ ולא שהאוכל ישתלט על האדם. אם אדם אוכל עד שהוא עייף ואיננו יכול להתפלל - האוכל שוב השתלט עליו. ״צדיק אוכל לשובע נפשו״. עזרא ונחמיה מלמדים עוד דבר: ״לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו״. אי אפשר לתקן את האכילה אם אתה חושב רק על עצמך. אם יש לך סעודה טובה, תחשוב גם על מי שאין לו. שלח מנות, תן צדקה, תדאג שלמשפחה אחרת תהיה סעודת ראש השנה. זה חלק בלתי נפרד מתיקון האכילה. עץ הדעת איננו עץ רע כאן אנחנו מגיעים לשאלה גדולה עוד יותר: מה באמת היה רע בעץ הדעת? ובאמת בכתבי האר״י מובא (שער הכוונות דרוש א׳ של ראש השנה) שהקדוש ברוך הוא לא ביקש למנוע מאדם הראשון את עץ הדעת לעולם. אם אדם הראשון היה ממתין עד שבת, הוא היה יכול לאכול ממנו בלי הקלקול. הבעיה לא הייתה העץ. הבעיה הייתה שהאדם אכל ממנו לפני שהיה מוכן, ויש כאן יסוד עצום. "דעת" יכולה להיות טוב ויכולה להיות רע. חכמה יכולה לבנות עולם ויכולה להחריב עולם. ממש כמו רשיון נהיגה למשאית: היא טובה לאדם בוגר בעל ניסיון, והיא מסוכנת לנער צעיר שיכול לעשות תאונה רבת נפגעים. לא מפני שהמשאית רעה אלא מפני שהכוח גדול מהיכולת שלו לשלוט בו. אדם הראשון קיבל עולם עצום, אבל עדיין לא היה בשל להכיל את הכוח של עץ הדעת. אם היה ממתין לשבת, הדעת הייתה עולה בקדושה והייתה מביאה לו ברכה גדולה. ״חבל על שמש גדול שאבד מן העולם״ הגמרא בסנהדרין אומרת דבר שנשמע בתחילה פלאי: ״רבי שמעון בן מנסיא אומר, חבל על שמש גדול שאבד מן העולם, שאלמלא לא נתקלל נחש - כל אחד ואחד מישראל היו מזמינים לו שני נחשים טובים, אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלכונים טובים ומרגליות טובות... ומוציא בו עפר לגינתו ולחורבתו״ (סנהדרין נט ע״ב). למה חז״ל מצטערים על הנחש, הרי הנחש הוא שהחטיא את אדם הראשון? אלא שהנחש מייצג כוח אדיר. התורה אומרת עליו ״והנחש היה ערום״, והתרגום מפרש: חכים. הייתה בו חכמה. אם האדם היה שולט בחכמה הזאת ולא החכמה הייתה שולטת בו, היא הייתה יכולה לשמש אותו. במקום שהנחש יהיה האדון, הוא היה הופך לשמש - למשרת. משה משתלט על הנחש, על החכמה וזה בדיוק התיקון שאנחנו רואים אצל משה רבנו. בתחילה משה מפחד מהנחש ״וינס משה מפניו״. הקדוש ברוך הוא אומר לו: ״שלח ידך ואחוז בזנבו״. אל תברח מן הכוח והחכמה; תלמד לשלוט בו. משה אוחז בנחש והוא חוזר להיות מטה בידו. ולא רק שהנחש אינו מזיק לו, אלא שהוא הופך לכלי שמביא אמונה: ״למען יאמינו כי נראה אליך ה׳ אלוקי אבותם״. משה משתלט גם על התנין וגם על השרף משה מתקדם כל פעם יותר ויותר. מול פרעה המטה הופך לתנין, והתנין של אהרן בולע את מטות חרטומי מצרים. בפרשת חוקת הוא משתכלל ושולט גם על הנחשים השרפים. שבתחילה מאמץ עם ישראל את כפיות הטובה של הנחשים ומדבר לשון הרע במקום לומר תודה. כשהם מבינים את הטעות, הקדוש ברוך אומר למשה לא לסלק את הנחש אלא להשתמש בו ולהפוך אותו לכח מרפא. ״עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי״. חכמת מצרים - כשהחכמה חושבת שהיא אלוקים מצרים לא ידעו את הסוד הזה וחכמתם הביאה להם ולעולם נזק גדול. מצרים הייתה אחת התרבויות החכמות ביותר בעולם העתיק. כשספר מלכים רוצה לשבח את חכמת שלמה הוא אומר: ״ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים״. אלא שחכמה בלי ענווה ובלי מלכות ה׳ עלולה להפוך את האדם לשוטה הגדול ביותר. ישעיהו אומר על חכמי מצרים: ״אך אוילים שרי צוען, חכמי יועצי פרעה עצה נבערה״. איך אנשים חכמים כל כך נעשים אווילים? מפני שהחכמה גורמת להם להאמין שהם שולטים במציאות. ״לי יאורי ואני עשיתיני״. בגאוותו הוא נכנס לים סוף וטובע בטיפשות שאין כדוגמתה. שלמה המלך - ״אני ארבה ולא אסור״ שלמה המלך קיבל חכמה עצומה מן הקדוש ברוך הוא. בתחילה היא הייתה קידוש השם שאין כמוהו: ״וכל הארץ מבקשים את פני שלמה לשמוע את חכמתו אשר נתן אלוקים בלבו״. הוא משתמש בחכמה לעשות משפט צדק ולהציל עשוק מיד עושקו. זו חכמה מתוקנת. אלא שבהמשך שלמה מתגאה ומאמץ את חכמת מצרים. מתחיל לסמוך על החכמה שלו ועובר על מה שכתוב בתורה. ״ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלוהים אחרים״. הרד״ק אומר על כך דברים חריפים: ״והוא בטח בחכמתו ואמר אני ארבה ולא אסור. זהו שאמר הנביא: אל יתהלל חכם בחכמתו״. אז מהי דעת ה׳? ירמיהו מסביר מהי דעת ה' הנכונה: ״אל יתהלל חכם בחכמתו... כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי, כי אני ה׳ עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה׳״. חכמת ה' היא לא לתת הסברים עמוקים על אלוקות אלא לעשות חסד, משפט וצדקה. חכם שמנצל את החלש, פוגע בגר, ביתום ובאלמנה - לא יודע את ה׳. וזו בדיוק הייתה מצרים - בית עבדים. ישראל אימצו בתקופות מסוימות את תרבות מצרים, והנביא מוכיח אותם: ״מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור״. דעת שמביאה אמונה בראש השנה אנחנו מאמצים דעת שמביאה אמונה ״וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו״. זהו תיקון עץ הדעת. אנחנו מתפללים שכל העולם יקבל דעת בצורה נכונה. לא דעת שמנתקת את האדם מהבורא, אלא דעת שמביאה אותו אל הבורא; לא דעת שיוצרת עבדות, אלא דעת שיוצרת צדק; לא דעת שאומרת ״אני ואפסי עוד״, אלא דעת שאומרת ״ה׳ אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה״. הנחש עצמו יאיר את ירושלים כאן אנחנו מגיעים לתיקון העתידי שבו החכמה מביאה אורה לעולם ולא ניצול ושיעבוד. ישעיהו מלמד שהלוויתן הוא הנחש בהופעה אחרת שלו. וחז״ל אומרים שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות לצדיקים סוכה מעורו של לווייתן, ומה שנשאר ממנו ייפרס על חומות ירושלים ״וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו״. הכוח שהתחיל בתורה כנחש שהחטיא את אדם הראשון, מופיע אצל משה ככלי לאמונה, עולה לנחש הנחושת שמביא חיים, ובסוף מופיע כלווייתן שאורו מאיר את ירושלים. זה תיקון עץ הדעת בשלמותו: לקחת את הכוחות החזקים ביותר בעולם ולהכניס אותם לעבודת הקודש. זה נכון לחכמה, זה נכון לטכנולוגיה, זה נכון לכסף, זה נכון לכוח צבאי וזה נכון לכל כוח שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם. השאלה איננה אם יהיה לנו כוח; השאלה היא מי ישלוט במי. האם הכוח ישלוט בנו או שאנחנו נמליך עליו את הקדוש ברוך הוא. דוד המלך מתקן את אדם הראשון זו גם הסיבה שיש עניין גדול בקריאת תהילים בראש השנה. אדם הראשון חי תשע מאות ושלושים שנה, וחז״ל מספרים שנתן שבעים שנה לדוד המלך. דוד הוא במובן עמוק תיקון של אדם הראשון. אחת הנקודות הקשות בחטאו של אדם הראשון הייתה כפיות הטובה. כשהקדוש ברוך הוא שואל אותו על החטא, הוא משיב: ״האישה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל״. במקום להכיר במתנה הגדולה שקיבל הוא הופך אותה לטענה כלפי הקדוש ברוך הוא. ודוד המלך הוא בדיוק להפך. דוד עובר ייסורים, רדיפות, מלחמות וצרות, ומתוך כל זה הוא שר. ״מזמור לתודה״. הוא לוקח את הכאב והופך אותו לתפילה, ואת הסכנה לשירה. בראש השנה קוראים תהילים זה דבר שרואים בדור שלנו בצורה מופלאה. אתה פוגש אנשים פצועים בבית חולים ואומר להם: איך אתם? והם אומרים תודה. אנשים שעברו דברים קשים, אומרים מזמור לתודה. זו רוח דוד המלך. זו היכולת לא להיות כפוי טובה גם בתוך קושי, והיא תיקון גדול של אדם הראשון. ולכן בראש השנה צריך להרבות בתהילים ובהודאה. להזכיר לעצמנו את כל הטוב שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא, ולא לתת לשום קושי להשכיח אותו. סיפור לא מתכבד בקלון חברו בראש השנה היה הרב זצ"ל לאחר בר-מצווה שערך בבית כנסת "צופיוף" בירושלים, והזמינו לשם בעל תוקע מיוחד כדי לתקוע בשופר. אותו בעל תוקע הגיע, בירך את הברכות, אך אין קול ואין עונה - הוא לא מצליח לתקוע. מייד שאלו: "נו.. נו.. מישהו יודע לתקוע?", ובמקום שאין איש השתדל להיות איש. הרב אליהו קם והתחיל לתקוע. ברוך ה', הרב תקע באופן מעולה כמה תקיעות, כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לתקיעה, ולאחר מכן הוא עשה את עצמו כאילו גם הוא לא מצליח לתקוע. הוא אמר בלבו: בעל התוקע יושב בוש ונכלם, אתן לו הרגשה טובה. ועכשיו, אחרי שנפתח הפתח והצלחתי לתקוע, אולי גם הוא יצליח לעשות כן. הרב קרא לאותו בעל תוקע, שיעלה לנסות את כוחו, ואכן הפעם הוא הצליח. (הרב חיים בן-שושן) זריזים מקדימים לתפילה ראש השנה במחיצת הרב אליהו זצ"ל היתה חוויה של קדושה והתעלות. עיקר הזיכרון שלי מראש השנה בכל שנה הוא מסירות הנפש והגוף הבלתי נגמרת והבלתי מובנת של הרב. בלילה הראשון של החג היה הרב מתפלל ודורש בבית הכנסת שלו, "היכל יעקב" שבקרית-משה. השכם בבוקר הגענו כדי לקחת את הרב לבית הכנסת שלו לתפילת ותיקין, במהלכה היה הרב מראה לתוקע את סדר התקיעות. לאחר התפילה, כשכולנו היינו הולכים לעשות קידוש ולנוח, הרב היה ממשיך מייד ללא קידוש ועולה לבית הכנסת העליון, שהתפילה שם החלה בזמן הרגיל. שם היה הרב דורש וסומך לתוקע, והיה נשאר עמם עד לסיום התפילה בשעה 11:30 בערך. הרב היה הולך לביתו לאכול ארוחת חג, שארכה פחות משעה, כיוון שבשעה 12:30 כבר הגענו לקחת את הרב להליכה רגלית בת כשעה לבית הכנסת של אחיו, הרה"ג נעים שליט"א, בשכונת הבוכרים. לאורך כל הדרך ליוו את הרב אנשים רבים, בסבב הם היו עוברים ליד הרב ושואלים שאלות שהכינו מראש. הרב ענה לכל השואלים, למרות ההליכה המאומצת. השואלים מתחלפים והמשיב יחידי. כשהגענו לבית הכנסת של הרב נעים היינו קוראים את כל ספר התהילים, מתפללים מנחה ותשליך, ומשם צועדים לרחוב רש"י לישיבת המקובלים "ניות ברמה" של המקובל הרה"ג דרזי זצוק"ל, שם התפלל הרב בסידור כוונות הרש"ש, יחד עם מנין מכוונים. לאחר התפילה הארוכה צעדנו חזרה מותשים לכיוון קרית-משה, ושוב, מטר של שאלות בלתי פוסק היה מופנה לרב. כשלא היו שאלות היה הרב מנעים לנו את הדרך בסיפורים, שכל אחד מהם היה סיפור עם ערך. כך היינו עושים גם ביום השני, אלא שביום זה היה הרב מתפלל מנחה בבית הכנסת "מוסיוף" ואחר כך נותן שם דרשה ברוב עם כשהוא לבוש בגלימתו הלבנה. לחבריי ולי נדרשו כמה ימי התאוששות אחרי ראש השנה מההליכה ומהתפילות, אבל הרב היה מגיע כבר ביום למחרת לבית הכנסת לסליחות ולתפילת ותיקין. (הרב יגאל אבן דנאן, רב בית-כנסת ברחובות) שאלות מקלחת חלקית. האם מותר להתקלח ביום-טוב במים שהוחמו על-ידי דוד שמש? אסור להתקלח כל הגוף. אבל חלקו מותר. ברכה קודם הדלקה. הבן איש חי (מקבציאל ב נח יד טו) כותב שבהדלקת נרות ליום-טוב צריך לברך ורק אחר כך להדליק. האם ההדלקה הזאת שונה מהדלקת נרות שבת, ששם אנחנו קודם מדליקים ואחר כך מברכים? בערב יום-טוב שאינו ערב שבת, לברך לפני ההדלקה. בלי מריחות. האם מותר למרוח בשבת או בחג ג'ל נגד עקיצות? לא למרוח, רק לשים את הג'ל על מקום העקיצה
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (722)
הרב שמואל אליהו
723 - פרשת ניצבים וילך תשפ"ו -פרשת ניצבים- ספר הגאולה
724 - ערב ראש השנה תשפ"ז - ראש השנה שחל בשבת - מעלה מיוחדת
טען עוד
undefined

הרב שמואל אליהו

רב העיר צפת. בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים

רבנים בבית המדרש

שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
  • הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
     הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
  • הרב אליקים לבנון
     הרב אליקים לבנון
  • הרב שמואל אליהו
     הרב שמואל אליהו
  • הרב דוד דודקביץ'
     הרב דוד דודקביץ'
  • הרה"ג חיים שטיינר
     הרה"ג חיים שטיינר
  • הרב שבתי סבתו
     הרב שבתי סבתו
  • הרב הראשי ישראל מאיר לאו
     הרב הראשי ישראל מאיר לאו
  • הרב ש. יוסף וייצן
     הרב ש. יוסף וייצן
  • הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
     הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
  • הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
     הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
  • מדרגת החסיד וראיית המלאכים
    48 דק'
    מאמר שלישי

    מדרגת החסיד וראיית המלאכים

    מאמר שלישי המשך פסקה י"א

    השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

    הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ו אלול תשפ"ו
  • מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
    13 דק'
    ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו

    מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות

    השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.

    הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ז אלול תשפ"ו
  • תקיעת שופר בשבת
    34 דק'
    ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו

    תקיעת שופר בשבת

    השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.

    הרב רואי מרגלית | כ"ז אלול תשפ"ו
  • איזון הרוח מול קידמת החומר
    12 דק'
    ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו

    איזון הרוח מול קידמת החומר

    הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.

    רבנים שונים | כ"ז אלול תשפ"ו
  • הדרכה מעשית בהרהור תשובה
    43 דק'
    אורות התשובה - הרב הראל כהן

    הדרכה מעשית בהרהור תשובה

    אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'

    הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!

    הרב הראל כהן | כ"u אלול תשפ"ו
  • ערב ראש השנה תשפ"ז - ראש השנה שחל בשבת - מעלה מיוחדת
    59 דק'
    קול צופיך - הרב שמואל אליהו

    ערב ראש השנה תשפ"ז - ראש השנה שחל בשבת - מעלה מיוחדת

    הרב שמואל אליהו | אלול תשפ"ו
  • אנשי הקודש בתחיית האומה
    39 דק'
    אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

    אנשי הקודש בתחיית האומה

    אורות התחיה -פסקה ג',ד'

    השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.

    הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ז אלול תשפ"ו
  • מדוע לא תוקעים בשופר בשבת
    ראש השנה

    מדוע לא תוקעים בשופר בשבת

    הרב חגי פנחס בר גיורא (במברגר) | אלול תשפ"ו
  • פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
    פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

    פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה

    תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?

    רבנים שונים | אלול תשפ"ו
  • סעודת שבע ברכות וברית מילה משותפת בשבת
    שו"ת "במראה הבזק"

    סעודת שבע ברכות וברית מילה משותפת בשבת

    מתוך העלון חמדת ימים | כסלו תש"ע
  • כוחה וייחודה של תפילת הסליחות
    8 דק'
    סליחות

    כוחה וייחודה של תפילת הסליחות

    הרב מאיר גולדויכט | אלול תשפ"ו
  • הלכות ראש השנה שחל בשבת
    47 דק'
    הלכות ראש השנה

    הלכות ראש השנה שחל בשבת

    הלכה למעשה

    השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.

    הרב משה בר ציון | כ"ד אלול תשפ"ו
  • הלכות ראש השנה שחל בשבת - מדריך מקיף
    47 דק'
    הלכות ראש השנה

    הלכות ראש השנה שחל בשבת - מדריך מקיף

    הלכה למעשה

    השיעור סוקר את סדר ההלכות והמנהגים מליל ערב ראש השנה, תוך התמקדות בדינים הייחודיים לשנה שבה החג חל בשבת וביום ראשון. הדברים כוללים דגשים מעשיים לגבי התרת נדרים, הכנות מראש, שבת ויום טוב, תפילות, קידוש וסדר הסימנים.

    הרב משה בר ציון | כ"ד אלול תשפ"ו
  • עליות לתורה של חולה ביום כיפור
    26 דק'
    הלכות יום הכיפורים

    עליות לתורה של חולה ביום כיפור

    רבי עקיבא איגר סובר כי חולה שאכל ביום כיפור אינו יכול לעלות לתורה, כיוון שברכות הקריאה נתקנו על יום הצום ומאחר שאכל – הצום אינו מתקיים לגביו דיו כדי לברך, ואילו החתם סופר סובר כי החולה רשאי לעלות לתורה, מכיוון שאכילתו הותרה על פי דין תורה משיקולי פיקוח נפש, ולכן קדושת היום והחובות ההלכתיות שבו נשארות בתוקפן לגביו באופן מלא.

    הרב חיים כץ
  • שו"ת בוגרים תשפ"ו
    53 דק'
    כינוסי אברכים

    שו"ת בוגרים תשפ"ו

    איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים

    הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ה אלול תשפ"ו
  • חולין דף ק"ל
    22 דק'
    חולין

    חולין דף ק"ל

    הרב אלי סטפנסקי | כ"ה אלול תשפ"ו
  • עומק הסליחה ומידות הרחמים
    18 דק'
    סליחות

    עומק הסליחה ומידות הרחמים

    שיחה לפני סליחות תשפ"ו

    השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.

    הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ד אלול תשפ"ו
  • שורשי האמונה ומשמעות החיים
    48 דק'
    מידות הראי"ה

    שורשי האמונה ומשמעות החיים

    אמונה כ"ג -כ"ה

    השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.

    הרב משה בר ציון | כ"ב אלול תשפ"ו
  • הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
    עסקי גוג ומגוג

    הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים

    הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.

    הרב מרדכי הוכמן | אב תשפ"ו
  • עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
    25 דק'
    נצבים

    עבודת הלב: מהשכל אל הרגש

    שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך

    השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.

    הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ד אלול תשפ"ו
עוד שיעורים
אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il