פרשני:בבלי:עבודה זרה נו ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עבודה זרה נו ב

חברותא[edit]

והגמרא דנה: ולדעת רבא, דלא שאני ליה, שלא חילק בין יין נסך למעשרות - שהרי הקשה לעיל סתירה בין משנתנו למשנה במסכת מעשרות, ותירץ: לא קשיא הא רבי עקיבא הא רבנן. ולכאורה, למה לא תירץ את הסתירה כך: ביין נסך החמירה משנתנו, לפיכך נאסר היין עוד לפני שקפה בבור, ואילו לגבי מעשרות אינו נקרא יין עד שקפה בבור? משמע, שרבא לא חילק בין יין נסך למעשרות, והשווה את דיניהם  110 .

 110.  כתב הריטב"א: לא ניחא לגמרא לומר שרבא חזר בו מסברתו, ועתה מחלק בין יין נסך למעשרות - כיון שבמפורש השווה אותם, מוכח, שרבא ידע כן מסברא או שקיבל כן מרבותיו.
ולרבא, אכן, מוקים ליה, מיישב את המשניות והברייתא, כתלתא תנאי, וסובר שיש בדין זה שלש דעות מתי נקרא יין, כמבואר  111 .

 111.  הקשו התוס' (מבואר על פי הגהות הב"ח ומהרש"א ומהר"ם): לכאורה יש כאן דעה רביעית, והיא ה"משנה אחרונה" הסוברת שכיון שהתחיל לימשך, בעודו בגת נעשה יין. ומסתבר שהמאן דאמר של משנה אחרונה סובר דינו גם למעשרות - ולמה אמרה הגמרא שישנן שלש דעות? ומתרצים: משנה ראשונה ואחרונה - תנא אחד הוא, אלא שחזר בו. (כנראה כוונתם, שאחרי שחזר בו - בטלה משנתו הראשונה).
שנינו במשנתנו, מה שבבור אסור והשאר מותר.
אחרי שהיין עובר ב"צינור" שבין הגת לבור, וטרם שיורד לבור, עובר היין דרך כלי הנקרא "גרגותני", והוא סל גדול, המסנן את היין מזגין וחרצנים. וכאשר הוא מתמלא בזגין וחרצנים - מחזירים אותו לגת, כלומר, מרוקנים אותו לתוך הגת.
אמר רב הונא: לא שנו, במשנתנו  112 , שהיין שבגת מותר, אלא, שלא החזיר גרגותני לגת - אבל אם החזיר גרגותני לגת - אסור, אף היין שבגת. כי היין שבגרגותני אסור, כמו שיבואר, ואוסר את היין והענבים שבגת  113 .

 112.  כלומר, למשנה ראשונה. חידושי הרשב"א והריטב"א והר"ן. ומוסיף הריטב"א, שאף למשנה אחרונה, יש נפקא מינה לדברי רב הונא. כי רב הונא מודה (לדעת כמה ראשונים) שאף למשנה אחרונה - אם פקקו את הגת לא נאסר היין שבגת - ועתה אם החזיר הגרגתוני - אוסר על ידי תערובת היין.   113.  הקשו התוס': אף כשיתערב היין שבגרגתוני לתוך הענבים שבגת, מכל מקום, למה לא יבוטל? הלא בודאי יש פי ששים ענבים בגת על היין שבגרגתוני? ויש לדון: האם אכן בטל סתם יינם של גוים בששים ענבים? ונחלקו בדין זה אביי ורבא. רבא סובר "בנותן טעם", והוא: ששים. ואביי סובר: "במשהו", כלומר, אינו בטל כלל. ואם כן, קושית התוס' היא לשיטתו של רבא. ותירצו התוס' (מבואר על פי המהרש"א והמהר"ם): רב הונא סובר כשיטת אביי. הילכך סובר, שאם החזיר הגרגתוני לגת - נאסרו הענבים שבגת. ועוד כתבו: אף אם יסבור כרבא, גם כן אסור. מפני שבגת ישנו גם כן טיפות יין, ורבא סובר, שיין המתערב ביין, והוא מין במינו, אוסר במשהו, ולא בטל כלל - לכן אסר היין שבגרגתוני את היין שבגת. ועד כאן לא אמר רבא: בנותן טעם, אלא ביין המתערב בענבים, והוא מין בשאינו מינו. ותירוץ זה השני, תלוי בדיון הלכתי אחר: רבא עצמו סובר במסכת חולין (ק ב) שבאופן זה בטל! מפני שהיין בטל בענבים, שיש בהם שיעור כדי לבטל את היין שבגרתוני. ואף שיש בגת גם יין שאין בהם כדי ביטול - לא נאסר, ואמרינן: סלק את מינו כאילו אינו, לענינינו: סלק את היין שבגת, ומקודם יבוטל היין בענבים, וכשהוא בטל - אין כאן איסור. ואם כן, איך תירצו התוס' בתירוצם השני שרב הונא על אף שסובר כרבא, מכל מקום, אסור מפני תערובת יין ביין - הלא רבא עצמו סובר שהיין מתבטל בענבים, ולא ביין, כי היין "מסולק" ? ומתרצים התוס': בהלכה זו: סלק את מינו וכולי - אינו סובר כרבא. עוד מתרצים, שמדובר שהחזיר את הגרגתוני לגת במקום שיש שם הרבה יין ביחד (כלומר, אין שם תערובת יין וענבים), ושם אוסר היין את היין ב"משהו". כל זה הוא לשיטת הסוברים שגם סתם יין אוסר "במשהו", כשם ש"יין נסך" שניסכו אותו בפועל לאלילים - אוסר במשהו. אבל, רבינו תם סובר, ש"סתם יינם" הוא איסור ככל איסורי תורה המתבטלים בששים, ולא גזרו חכמים על סתם יינם כל החומרות שישנן ביין נסך. ולדבריו קשה, אם כן, למה לא יתבטל היין שבגרגתוני בענבים וחרצנים (והיין - ראה מהרש"א) שבגת? הרי בודאי יש ששים כנגד היין? ומתרצים התוס' לדעת רבינו תם: רב הונא סובר כדעת תנאים הסוברים בכל האיסורים שמין במינו "במשהו" - הילכך, אף אם נשווה את הלכות סתם יינם לשאר איסורי התורה, גם כן אוסר "במשהו". הקשו רבותינו הראשונים, מה חידש רב הונא? אם מדובר כגון שפחסתו בורו, כמבואר לקמן - פשיטא שהיין שבגת אסור? ומתרץ הראב"ד (מובא בר"ן): החידוש בדברי רב הונא הוא: היין שבגת, למרות שאינו נקרא יין לגבי אם נגע בו הגוי, מכל מקום, יין הוא, ונאסר אם נתערב בו יין נסך. הרשב"א בספרו תורת הבית (בית ה שער ג) מקשה על כך: איך דבר זה יתכן, שאם נגע בו הגוי ממש בידיו לא נאסר! ואילו כשהגוי נגע בגרגתוני והחזירו לכת נאסר?! וכי יפה כח הבן מכח האב?!
עתה מבארת הגמרא מדוע היין שבתוך הגרגתוני אסור, מי אוסרו, הלא לא היה בתוך הבור:
גרגותני גופה, עצמה במאי קא מיתסרא?
בנצוק, קילוח היין (עמוד הזרימה קרוי "נצוק") היורד מן הגרגותני לבור, הוא המחבר בין היין שבבור האסור במגע הגוי, לבין היין בגרגותני.
שנינו משנה לגבי הלכות טומאה וטהרה, שהנצוק אינו חיבור, ומבואר בפרק הבא (עב א). ושם נחלקו אמוראים לגבי הלכות יין נסך, יש הסוברים שניצוק אינו חיבור, כשם שאינו חיבור לגבי הלכות טומאה וטהרה. ויש אמוראים הסוברים, שלגבי הלכות יין נסך - ניצוק הוי חיבור.
ועתה דנה הגמרא: האם שמע מינה, נשמע מדברי רב הונא שהוא סובר "ניצוק חיבור"  114 ?

 114.  הקשו התוס': איך אמרו שרב הונא אוסר מטעם ניצוק חיבור, דאם כן, אף בלא החזיר גרגתוני לגת היה לו לאסור את מה שבגת, מטעם ניצוק חיבור? ומתרצים: דבר זה הוא: "ניצוק בר ניצוק", כלומר, מהגת לגרגתוני, ומהגרגתוני לבור, ו"ניצוק בר ניצוק" לא הוי חיבור. והריב"ם (בתוס') והרמב"ן ותלמידי הרמב"ן דוחים סברת תוס' - והריטב"א מבאר דעתם, כי מה הסברא לומר כן? למה לא הוי חיבור, אם היין שבגרגתוני נאסר על ידי חיבורו בניצוק להבור, נעשה היין חתיכא דאיסורא, ועתה, למה לא יאסור את היין שבגת עלי ידי חיבורו להגרגתוני. ולדעה זו, הטעם למה לא נאסר היין שבגת על ידי ניצוק, הוא: משום שאינו יין, אלא מים בעלמא, דהרי לא נאסר אפילו במגע הגוי. (לדעת משנה ראשונה, שדברי רב הונא עתה הם לדעת משנה ראשונה).
הגמרא דוחה, אין מכאן ראיה שרב הונא סובר "ניצוק חיבור", אלא שאסר, כשהחזיר את הגרגותני לבור, רק באופן "שפחסתו בורו", כלומר, הבור התמלא, והיין הגיע עד לשולי הגרגותני, והיות והוא כלי מנוקב - התערב יין האסור שבתוך הבור עם היין שבגרגותני, הילכך נאסר היין שבגרגותני, וכשמחזירו ושופכו לגת - נאסר היין שבגת.
כדתני רבי חייא, בסוגיא שם (עב ב) והעמיד את המשנה שם: שפחסתו צלוחיתו, ויבואר שם -
הכא נמי, מדובר, כגון: שפחסתו בורו, כמבואר.
ומספרת הגמרא: ההוא ינוקא, היה ילד דתנא, ששנה מסכת עבודת כוכבים בשית שני, בהיותו בן שש שנים!
בעו מיניה, שאלוהו: מהו הדין, האם מותר לדרוך עם העובד כוכבים בגת?
אמר להו, הילד לשואליו: דורכין עם העובד כוכבים בגת.
ומקשינן: והא קא מנסך, הגוי הרי נוגע ביין בידיה, בידיו, ואוסרו. ושנינו במשנה אחרונה שאין דורכין עם העובד כוכבים בגת, מפני שהגוי נוגע ביין, והיין שבגת נקרא יין ונאסר? ומתרצינן: כגון: דציירנא ליה לידיה, הגוי קשר את ידיו, כדי שלא יגע ביין. ודרך את הענבים ברגליו.
ומקשינן: והא קא מנסך ברגל, הגוי נגע ביין ברגליו?
ומסקינן: ניסוך דרגל - לא שמיה ניסוך, אין עליו "שם" של "ניסוך". הילכך: מותר  115 .

 115.  כתבו התוס' (על פי ביאור המהר"ם): אין לפרש ששאלוהו כדי לבחון את ידיעותיו (לחדודי בעלמא) - דאם כן, למה השיב להם שמותר לדרוך, וכששאלוהו למה התיר נגד משנה אחרונה, השיב: דציירנא ליה לידיה - אם ידע את המשנה אחרונה, היה לו להשיב תיכף ומיד שאסור לדרוך, ולא היה לו להשיב שמותר באופן משונה שקשר את ידיו. אלא מפרשים התוס': שאלוהו על מעשה שהיה, שישראל אחד דרך עם גוי את ענביו, וידי הגוי היו קשורות - ושאלוהו הלכה למעשה, אם יש לאסור מטעם ניסוך ברגל, או לא. והינוקא פסק להיתר. אלא, שבעל הגמרא מספר את העובדא בדרך שאלה ותשובה.
הגמרא ממשיכה לדון בדין "ניסוך דרגל". ומספרת עובדא:
ההוא עובדא דהוה בנהרדעא, היה מעשה בעיר נהרדעא (עירו של שמואל), דדשו, ברגליהם, ישראל ועובד כוכבים לההוא חמרא, ליין.
שאלה זו הובאה לפני שמואל, ושהייה שמואל תלתא ריגלא, השהה את תשובתו שלש רגלים  116 .

 116.  רש"י מבאר, שאז היו מתקבצים לשמוע דרשה בהלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, והלכות חג בחג. ובמסכת חולין (עז א) מבאר: לשאול הלכה מאת החכמים הנאספים ברגל. ובמסכת יבמות (קכב א) מביא מתשובות הגאונים: יום שמת בו אדם גדול, קובעים אותו לכבודו, ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום - מתקבצים תלמידי חכמים מכל הסביבה, ובאים על קברו עם שאר העם להושיב שם ישיבה.
ודנה הגמרא: מאי טעמא, למה השתהה להשיב? מה היה ספיקו?


דרשני המקוצר[edit]

מסכת עבודה זרה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב |