פרשני:בבלי:עבודה זרה עג א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עבודה זרה עג א

חברותא[edit]

איכא דאמרי, רבה בר רב הונא גופיה אישתי בקנישקנין.
מתניתין:
יין נסך, אסור בהנאה,  248  ואם התערב ביין כשר, אוסר בכל שהוא.

 248.  הקשה התוספות יום טוב, הרי איסור יין נסך כבר נשנה לעיל (כט' ב'), ומדוע חזר התנא וכתבו במשנתינו? יש שכתבו לתרץ, על פי דברי רבינו תם, (בתוספות ד"ה יין), שכתב, שאין לאסור במשהו אלא ביין נסך ממש, דהיינו שהתנסך לעבודה זרה. אבל סתם יינם, אינו אוסר אלא עד שישים. ולפי זה אפשר לומר, שכונת התנא לומר שרק יין נסך האסור בהנאה, הוא האוסר בכל שהוא. אך סתם יינם, אינו אוסר אלא עד שישים. אמנם, לדעת הר"ן, גם סתם יינם שהתערב ביין אחר, אוסר בכל שהוא. ולשיטתו, יש לדחוק, שכך דרך התנא לחזור ולשנות דינים שנשנו במקומות אחרים. (כן כתב התוספות יום טוב).
ברם, רק אם התערב יין נסך ביין כשר, או מים שהתנסכו לעבודה זרה  249  במים כשרים, אזי אוסרים בכל שהוא. אך אם התערב יין נסך במים כשרים, או מים אסורים ביין כשר, אסור רק בנותן טעם. היינו, כשהאיסור נותן טעם בהיתר.

 249.  מים שהתנסכו לעבודה זרה, או שעבדו להם, אסורים בהנאה. ברם, דין זה אינו אלא במים תלושים. אך מים מחוברים אינם נאסרים. ריטב" א. ולפי זה כתב הנמוקי יוסף, שאם נפלו המים האסורים לתוך מי מעין, או מקוה טהרה, שיש בו ארבעים סאה, כשם שפקעה טומאתן, כך גם פקע איסורם. ובמשנתינו מדובר שנפלו לתוך מים שאובים אחרים, ואז, אוסרים אותם במשהו.
זה הכלל: מין של איסור שהתערב במינו של היתר, כגון יין ביין, אוסר במשהו. ומין שלא במינו, אסור רק בנותן טעם. ופרטי הדינים יתבארו בגמרא.:
גמרא:
שנינו "יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא". הגמרא מבארת, באלו מקרים יין נסך אוסר יין כשר בכל שהוא.
כי אתא (כאשר חזר) רב דימי מארץ ישראל, אמר את הדברים הבאים בשם רב יוחנן: המערה יין נסך מחבית לבור שיש בו יין כשר, אפילו כל היום כולו, כלומר, אפילו אם בסופו של דבר היה בבור יותר יין נסך מיין כשר, ראשון ראשון בטל.  250  דהיינו, כל טיפה מהיין האסור שנפלה ליין הכשר בטלה, ונהפכה להיתר. ולכן כל היין מותר בהנאה. )  251 

 250.  אמנם, לקמן (עד' א') שנינו, "יין נסך שנפל לבור כולו אסור", אך אין מכאן קושיא על דברי רב יוחנן, כיון שאפשר לפרש את המשנה במקרה שנפלה חבית גדולה לבור, ונשברה, ונשפך כל היין האסור לבור בבת אחת. ולכן כולו אסור. אך בנידון דידן, שנשפך לבור טיפין טיפין, אמרינן "ראשון ראשון בטל". רש"י. והנה, דעת התוספות, שאין אומרים "ראשון ראשון בטל", אלא עד שישים, אך אם יש ביין האסור יותר מאחד משישים כנגד היין המותר, הכל אסור. ולשיטתו התחדש בדברי רב יוחנן, דהא דאמרינן "יין נסך אוסר בכל שהוא" אין זה אלא במקרה שנפל יין של היתר לתוך יין איסור. אך אם נפל יין איסור לתוך יין של היתר, אינו אוסר אלא בכדי נתינת טעם.   251.  ברש"י משמע, שהיין מותר רק בהנאה, אך אסור בשתיה. ועיין חתם סופר.
הקשתה הגמרא: הרי במשנתינו תנן, "יין נסך אסור, ואוסר בכל שהוא", מאי לאו, האם לא מדובר גם במקרה דקא נפיל איסורא לגו התירא (שנפל יין נסך, לתוך יין כשר) , ואפילו הכי אין אומרים "ראשון ראשון בטל", אלא כולו אסור?!
מתרצת הגמרא: לא! במשנה מדובר רק במקרה דקא נפיל התירא לגו איסורא (שנפל יין של היתר לתוך חבית של איסור), ואז, ראשון ראשון של היתר מתבטל באיסור, והכל אסור. אך אם נפל יין איסור לתוך יין היתר, הכל מותר. כדברי רב יוחנן.
תא שמע ראיה נוספת לנידון זה ממשנתינו: "יין שהתערב במים, אוסר בנותן טעם".
מדייקת הגמרא: מאי לאו, האם לא מדובר במקרה דקא נפיל חמרא דאיסורא למיא דהתירא (שנפל יין של איסור לתוך מים מותרים), ומעת שהיין נותן טעם במים, הכל אסור, ואין אומרים "ראשון ראשון בטל"?!  252 

 252.  לכאורה קשה לשיטת התוספות, שבמקום שאין שישים כנגד מה שנפל, לא אמרינן "ראשון ראשון בטל", מה הקשתה הגמרא, והא כיון שנותן טעם, לא שייך לומר "ראשון ראשון בטל"? ומבארים התוספות: כונת הגמרא להוכיח, שאם הסיפא עוסקת במקרה שנפל איסור לתוך היתר, ודאי אף הרישא עוסקת באותו אופן. ואם כן נדחה תירוץ הגמרא לעיל.
מתרצת הגמרא: לא! המשנה עוסקת במקרה דקא נפיל חמרא דהתירא למיא דאיסורא (נפל יין מותר, לתוך מים אסורים), ובאופן שנפל כולו בבת אחת לתוך המים.  253  וקא משמע לן .

 253.  אך אם נפל טיפין טיפין לתוך המים, ראשון ראשון בטל, ואפילו אם לבסוף ירבה היין על המים ויבטל את טעמם, הכל אסור. רש"י. (ועיין רמב"ן, ולשיטתו, בהיתר לא אמרינן "ראשון ראשון בטל", ולכן, אפילו אם יפול מההיתר טיפין טיפין לתוך האיסור, אם ירבה ההיתר על האיסור יותר מפי שישים, הכל מותר. ועיין עוד שערי ישר (שער ג' פרק טו')). אמנם לשיטת התוספות, שאין אומרים ראשון ראשון בטל אלא עד שישים, אפשר להעמיד אפילו במקרה שנפל טיפין טיפין לתוך המים, ובכל זאת, כאשר כיון שאין במים שישים כנגדן, הכל מותר. ועיין חתם סופר.
ואכתי קשיא לן: אם כדבריך, שהמשנה עוסקת ביין היתר שנפל לתוך מים אסורים, אם כן, מדרישא במיא דאיסורא, סיפא נמי במיא דאיסורא (מסתבר שגם בסיפא מדובר במים אסורים) , וקתני בסיפא "מים שנפלו ביין, אוסרים בנותן טעם", ואין אומרים "ראשון ראשון בטל"?
מתרצת הגמרא: אמר לך רב דימי, כולה מתניתין התירא לגו איסורא. (כל המשנה עוסקת במקרה שנפל ההיתר לתוך האיסור), אך אם נפל האיסור לתוך ההיתר, ראשון ראשון בטל.
וברישא מדובר דקא נפיל חמרא דהתירא למיא דאיסורא (שנפל יין של היתר למים אסורים) . ובסיפא, דקא נפיל מיא דהתירא לחמרא דאיסורא (שנפלו מים מותרים ליין אסור) . עד כאן דנה הגמרא בדברי רב דימי בשם רב יוחנן. ולהלן יתבאר, שאין ההלכה כדברי רב דימי בשם רב יוחנן, ולעולם יין נסך שנפל במינו אוסר במשהו.  254 

 254.  רש"י כתב, שאין ההלכה כרב דימי משום שבא רב יצחק והחמיר, ובא רבין והחמיר, והולכים אחר המחמיר. התוספות הקשה עליו, הרי בדברי סופרים (שהרי איסור "משהו" ביין נסך, אינו אלא מדרבנן), היה לנו ללכת אחר המיקל, ולא אחר המחמיר? ומכל מקום כתב, שהלכה כרבין ולא כרב דימי משום שרבין היה בר סמכא טפי מרב דימי. אמנם, דעת הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק טז), שהלכה כרב יצחק, המתיר בצרצור קטן, כדלהלן. ועיין ר"ן.
כי אתא (כאשר חזר) רב יצחק בר יוסף מארץ ישראל, אמר בשם רבי יוחנן: המערה יין נסך מצרצור (פך) קטן לבור, אפילו כל היום כולו, ראשון ראשון בטל.
ודוקא אם עירה מצרצור קטן, דלא נפיש עמודיה (זרם היין הנופל ממנו אינו רחב כל כך) , אבל המערה מחבית לבור, דנפיש עמודיה, לא. ולא כדברי רב דימי המתיר אף אם עירה מחבית לבור.  255  כי אתא (כאשר חזר) רבין מארץ ישראל אמר בשם רבי יוחנן: יין נסך שנפל לבור של יין היתר, ואחר כך נפל שם קיתון של מים שהיה בו פי שישים מהיין האסור, אך לא היה בו פי שישים מכל היין הנמצא בבור, אין אומרים הרי כבר נאסר כל היין שבבור, ואם כן אין המים יכולים לבטל את האיסור, אלא, רואין את יין ההיתר שהיה בתחילה בבור כאילו אינו, והשאר, מים רבין עליו ומבטלין אותו.  256 

 255.  הר"ן הביא כמה פירושים בבאור החילוק בין צרצור לחבית: א. בחבית, כיון ד"נפיש עמודיה", הרי הוא כאילו כל היין שבחבית מחובר ליין שבבור, וחשיב כאילו נפל הכל לבור בבת אחת. ולכן אין אומרים "ראשון ראשון בטל". אך בצרצור, כיון ש"לא נפיש עמודיה", אין להחשיב את כל היין שבצרצור כאילו נפל למטה. ואף על פי דקיימא לן "ניצוק חיבור", הני מילי לומר שהיין שלמעלה דינו כמו היין שלמטה. אך כאן כיון שהיין שהגיע למטה התבטל ונעשה היתר, אין לאסור את היין שלמטה מחמת היין שלמעלה. והקשה הר"ן על פירוש זה, אם כך כיצד נדע מה נחשב בצרצור, ומה כחבית? ולכן פירש באופן אחר: גדר הדברים הוא, דבר שרגילים לערות ממנו לבור, וסוף היין שבחבית לרדת לבור על ידי כלי זה, אין לומר בו "ראשון ראשון בטל", ד"כל העומד להתערב כמעורב דמי". אך צרצור, שאין רגילים לערות ממנו לבור, כיון ש"לא נפיש עמודיה", אין אנו רואים את היין שבו כ"נפול", ואפשר לומר "ראשון ראשון בטל". נפקא מינא בין שני הפירושים: לפי הפירוש הראשון, חבית אוסרת רק אם עירה ממנה ב"עמוד רחב", אך אם ימצא דרך לערות ממנה בעמוד צר, גם לדעת רב יצחק מותר. אך לפי הפירוש השני, אף אם יערה מהחבית בעמוד צר, אסור. כיון שהדרך לערות מחבית לבור, אמרינן "כל העומד ליפול כנפול דמי". פירוש נוסף כתב הראב"ד: בין לדעת רב יצחק ובין לדעת רב דימי, אם היה ניצוק המחבר בין החבית או הצרצור לבור, הכל אסור, ואין אומרים "ראשון ראשון בטל", כיון ש"ניצוק חיבור". וכאן הנדון באופן ד"מקטיף קיטופי", דהיינו שפך לבור טיפין טיפין. ובזה החילוק בין חבית לצרצור. שבחבית כיון ד"נפיש עמודיה", אם כן כל טיפה שנופלת ממנה יש לחוש שמא אין ביין שבבור כדי לבטלה. אך צרצור, ש"לא נפיש עמודיה", אם קיטף והפיל מהיין שבתוכו לבור, ראשון ראשון בטל, והיין מותר.   256.  לדעת רש"י, רבין בא לחלוק על רב יצחק ורב דימי, ולומר, שלעולם אין אומרים "ראשון ראשון בטל", ולכן רק על ידי קיתון של מים שיפול אחר לבור אפשר להתיר את היין. אך היין שבבור אינו יכול להתיר את היין שנופל לתוכו. אך יש שפרשו (עיין ר"ן בשם הרמב"ם), שרבין אינו חולק על רב יצחק, ומדובר באופן שנפל היין האסור לתוך הבור בבת אחת, או על כל פנים שנפל בעמוד רחב. ולכן היין שבבור אינו מבטל את היין שבתוכו אלא על ידי קיתון המים שנפל לאחר מכן.
כי אתא (כאשר חזר) רב שמואל בר יהודה מארץ ישראל אמר בשם רבי יוחנן: לא שנו אלא שנפל קיתון של מים תחלה, קודם שנפל יין נסך, ואז, הגם שנפל שם לאחר מכן יין נסך, אין לאסור את היין המותר שהיה שם קודם לכן, אף על פי שהוא ממינו של היין האסור, אלא המים רבים על היין האסור ומבטלים אותו.
אבל אם לא נפל שם קיתון של מים תחלה, ונפל יין נסך לתוך יין של היתר, ואסרו, מצא מין את מינו וניעור. כלומר, כל היין הופך ליין של איסור, ואין בכח המים שיפלו לאחר מכן כדי לבטלו.
איכא דמתני לה אמתניתין, יש ששנו את דברי רב שמואל בר יהודה על המשנה ששנינו "יין ביין כל שהוא", ועל דין זה אמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן, לא שנו במשנה שיין איסור שנפל ליין היתר אוסר בכל שהוא, אלא במקרה שלא נפל שם קיתון של מים. אבל אם נפל שם קיתון של מים, רואין את ההיתר כאילו אינו, והשאר, מים רבין עליו ומבטלין אותו.
מקשה הגמרא: מאי איכא בין לדמתני לה (מה הנפקא מינא בין מי ששנה את דברי רב שמואל בר יהודה) אמתניתין, בין לדמתני לה אדברי רבין?
ומבארת: מאן דמתני לה אמתניתין, לא בעי "תחלה". כלומר, הוא אינו צריך לפרש את דברי רב שמואל בר יהודה דוקא באופן שנפל שם קיתון של מים תחילה, ואפילו את נפלו המים בסוף, מבטלים הם את האיסור.
ומאן דמתני לה אדרבין, בעי "תחלה". כלומר, מוכרח הוא לפרש את דברי רב שמואל רק באופן שנפלו שם המים תחילה. שאם לא כן מה הוסיף רב שמואל בר יהודה על דברי רבין?!.
איתמר, נאמרה הלכה זו בבית המדרש: יין נסך שנפל לבור שהיה בו יין כשר, ונפל שם קיתון של מים, ומדובר במקרה שאם לא נחשיב את היין הכשר שהיה בבור בתחילה, יש במים כדי לבטל את היין האסור, אך אם נצרף את היין הכשר עם היין האסור, אין במים מספיק כדי לבטלם.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת עבודה זרה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב |