בס"ד שלום הרב, אני בחור דתי לאומי, הסדרניק בישיבה ותיקה (אם כי לא הכי מפורסמת), וכרגע משרת כמש"ק דת בבסיס עורפי. יש לי שתי שאלות - שאולי משיקות אחת לשנייה. א. כמובן - אני חייב הכרת הטוב גדולה לרבנים בישיבה, על כך שלימדו אותי תורה ובנו אצלי רצון להתקדם בתורה. אך אני מרגיש שאין לי 100% יכולת ללכת אחרי פסיקותיהם/הדרכותיהם.... הדבר נובע בעיקר מעניין החזרת הספרים למקום. כלומר, אני רואה שכמה וכמה מהרבנים אצלנו (כולל ראש הישיבה) לא מקפידים כלל להחזיר את הספרים שלמדו בהם למקומם הראוי בבית המדרש.... יתרה מזו, יש אצלנו גם ספרייה גדולה להשאלה ולעיון, וע"פ התקנות צריך להחזיר תוך חודש. לפעמים אני רואה שהספר נמצא חודשים ארוכים אצל הרב. זאת בניגוד להלכה שאני מכיר (וגם לדרך ארץ ו’מה ששנוא עליך’ וכו’) שצריך להחזיר את הספר למקומו- אולי אפילו הדבר כרוך בגזל רבים.... (יש לציין שמדובר ברבנים בני 60+). זו הנקודה המרכזית, שאולי היא שולית יחסית אבל היא מפריעה לי מאוד - אם הרב אמור להיות בעיניי ’כמלאך ה’ צבא-ות’, איך אני אמור ליישב את הסתירה? כמו כן - אצל ראש הישיבה (ואולי גם אצל אחד הר"מים הוותיקים) תפילין של עוברות את קו שורשי צמיחת השערות; גם זו טעות שהיא אמנם נפוצה לצערנו , אך הייתי מצפה מת"ח גדולים שלא יטעו בה (ולפחות אצל ראש הישיבה - לא נראה שמדובר בקרחת איפה שהיה פעם שיער...) הדבר מקשה עליי נאמנות מוחלטת ללא הרהור אחר דבריהם. ב. עניין נוסף שאני מתלבט בו הוא עניין ההשקפה... קשה להגדיר אם יש קו השקפתי מובהק המאפיין את הישיבה. כל הרבנים ציוניים - כל אחד עם ניואנסים והבדלים (ממלכתיות/גושניקיות/מרכז הרב/משהו באמצע), ואני לא יודע אם אני צריך למצוא משהו שמאפיין אותי.... חוץ מזה, אני מרגיש שאני כל הזמן מחפש דברים ’מחוץ לישיבה’ - לדוגמא: שמעתי סדרות שיעורים שונות ממכון מאיר שמאוד בנו אותי - בעיקר הרב שרקי, הרב פיירמן, הרב ערן טמיר והרב לונדין; חוץ מזה, נחשפתי בישיבה לחלק מספרי הר המור (לאמונת עיתנו), וגם לרב שטיינזלץ, לרב ליכטנשטיין, לרב יונתן זקס - ואני בבלבול מאוד גדול...אני עוד לא יודע אם לבחור לעצמי איזו דרך השקפה מסויימת או לקבל מהמון רבנים.... ובמידה ואחליט שהגישה של הר המור היא הנכונה (איך מחליטים בכלל דבר כזה? ואולי ע"פ דעת הרב קוק אין כזה דבר? שהרי האמת מתבררת ע"פ שקלול כל הדעות, -"ת"ח מרבים שלום בעולם") האם להיות הר המורניק בין בליל של דעות והשקפות בישיבה (בתוך המגוון המוגדר שפירטתי)? ד"א, אחד החסמים שלי מללכת בשלמות אחר השקפה זו הוא עניין הפיצול ממרכז הרב והקמת הישיבה בירושלים בניגוד לכאורה לאיסור לחלוק על רבו... כמובן שאיני מגיע לקרסולי הרבנים, אך אני מרגיש שאני חייב לברר את הנקודות האלו..... אני מתנצל שקצת הארכתי בדבריי, אך היה לי חשוב לברר סוף סוף את הדברים.

א. בעמדה ביקורתית יש אמת ומעלה, אבל היא גם מסוכנת ועלולה להביא אותנו לעיסוק בראיית הרע ובהצבת הרגישויות שלנו כמחייבות את כל מי שסביבנו. יתר על כן, הביקורת עלולה להפוך להיות קרדום לחפור בו, ודברים שאנחנו יותר מהדרים בהם יהוו מנוף כדי להרגיש ניצחון וזלזול כלפי אחרים. החזרת ספרים היא דבר חשוב, אבל ייתכן שיש מקומות שבהם ההסכמה היא שזה לא חובה גמורה, ובוודאי לא לגבי הצוות שהוא עמוס וטרוד יותר בלימודו, וייתכן שהם לא רואים בזה חובה גמורה. כמובן שגם במקום שזאת לא חובה גמורה זה דבר נכון לעשות, אבל לא בטוח שיש בכך עבירה. גם אם כן, ייתכן שאם יעמידו את אותו הרב על טעותו הוא יודה שטעה ויתקן את מעשיו. לעומת זאת, אולי כדאי להתבונן על כמה וכמה עניינים מרובים שבהם אותו הרב הולך בדרך טובה וישרה, ולא למדוד אותו לפי אותו העניין שבו יכול להיות שאתה מתוקן והוא זקוק לתיקון, וגם יכול להיות שלא כפי שכתבנו. אולי אתה בעצם מדגיש את אותו העניין כדי להראות את מעלתך כאילו אתה יותר טוב ממנו, בעוד הוא שקד על התורה שנים רבות והוא מסור כדי ללמד אותך, וכנראה עוד כך וכך עניינים שבהם הוא גדול ממך, והגאווה שלך מחפשת איפה למצוא את חסרונותיו. אותו הדבר לגבי התפילין של ראש הישיבה, ייתכן שהוא סומך על שיטות שיציאה כזאת היא לא פגם בהנחת התפילין, ייתכן גם שאם יעירו לו יתברר שהוא לא התכוון לכך והוא רוצה לתקן. בין כך ובין כך, ההיתפסות על עניינים שוליים כאלה עלולה להיות ביטוי של מידות רעות יותר מאשר מידות טובות. אם בתקנה אתה חפץ, אפשר להציע לפניהם את השאלות בצורה גלויה או אפילו אנונימית, אבל אם לחפש את קלונם - אין זו מידה טובה, ואדרבה תעסוק בחסרונותך ולא בחסרונות שלהם. ב. אני לא בטוח שהצוות של ראש הישיבה יסכימו עם ההגדרה שלך שאין להם דרך, אני מציע לך לפנות אליהם עם השאלה, ונדמה לי שגם ההעמדה הזאת עלולה לנבוע מעמדה ביקורתית שטשטשה את האמת. אם אתה חפץ לדעת את דרכה של הישיבה, אני מציע לפנות לראש הישיבה ולשאול אותו. אין לי ספק שיהיו לו תשובות מסודרות והגונות, גם אם לא יתאימו לדרך שאתה חפץ בה. אם קיבלת תורה מהרבה מקומות, במו ידיך יצרת לעצמך ריבוי מבלבל, אולי הגעת לכך כי אתה ביקורתי בכל מקום והתיקון הוא להרפות מהביקורת היתרה - ואולי מפני שנשמתך באמת רוצה לכלול שיטות רבות, ואז זו עבודה ומלאכה גדולה, איך לסלול את הדרך עם כל רבותיך. אני ממליץ לבחור בדרך אחת שנראית לך הכי מכוונת לשם שמים ומתאימה לאישיות שלך, להידבק בה לפחות לתקופה מסויימת. לוותר על הביקורתית, ואחרי שתגדל בתורה תוכל לשלב גם את האור שיש בדרכים האחרות.