האם מותר לבעל קורא לקבל תשלום עבור הקריאה? מדוע? מקורות?

יש כאן שתי שאלות עקרוניות: א. האם מותר לקבל שכר עבור עצם הקריאה בתורה אפילו בימות החול? ב. האם מותר לקבל שכר עבור קריאה בתורה בשבת, שהרי חז"ל אסרו שכר שבת? והנה באשר לשאלה הראשונה בענין קבלת שכר עבור עצם קריאת התורה אפילו בימות החול, לכאורה היה מקום לאסור משום שהקריאה בספר תורה בציבור היא ביסודה מצות תלמוד תורה שאסור ליטול שכר כדי ללמדה משום "מה אני בחנם אף אתם בחנם" [נדרים לז.], אלא שיש מקום להקל ולהתיר משום שאין הבעל קורא נוטל שכר על לימוד התורה, אלא על פיסוק הטעמים והנגינות שהם בגדר מלאכה ואומנות, ועוד י"ל שהוא נוטל שכר בטלה על הזמן שהוא בטל ממלאכתו כדי להכין את הקריאה וכדי לקרוא, ולא על לימוד התורה, כדביארו הר"ן בשם הירושלמי והתוספות בענין מלמד תורה. ובספר מקראי קדש מכריע שלכתחילה עדיף שהבעל קורא יקבל שכר כדי שהציבור יהיו בטוחים שהוא יהיה מוכן ומזומן בביהכ"נ בעת קריאת התורה, משום שהוא שכיר. ואכן מנהג העולם הוא שבעל קורא יכול ליטול שכר. לגבי השאלה השניה אם מותר לקבל שכר עבור הקריאה בשבת, נחלקו הפוסקים אם חז"ל גזרו איסור שכר שבת גם לגבי דבר מצוה, אמנם גם לדברי המקילין אינו רואה סימן ברכה בשכר שיקבל, ולכן טוב יעשה הבעל קורא אם יטול שכרו בהבלעה גם עבור הקריאה ביום חול או עבור הכנת הקריאה בימות החול. [מאמר "בעל קורא בשכר" של הרב מרדכי פוגלמן מקרית מוצקין פורסם בירחון "בית הכנסת" של בית הכנסת הגדול בתל-אביב, אייר תש"ז, עמ' 11, ר"ן בשם ירושלמי נדרים לז. ד"ה ולענין הלכה, תוספות בכורות כט. ד"ה מה אני בחנם, ספר מקראי קדש להרב יעקב יצחק יוטעס, לעמבערג תרכ"ד, שער שלישי סעיף ב ס"ק ג, שו"ע או"ח סימן שו סעיף ה וסימן תקפה סעיף ה ובמ"ב שם, שערי אפרים שער ג סעיף ה, שמירת שבת כהלכתה פרק כח סעיפים מח, סא, סו].