ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת שירה של אתר ישיבה בירושלים עם הרב סבתו

לצערנו התרחשה שגיאה בקבלה או הצגה של נתונים

שאל את הרב תורה, מחשבה ומוסר איך וכמו מי לפסוק הלכה?

הלכות עשה לך רב

שאלה
שלום לכבוד הרב, רציתי לשאול מספר שאלות לגבי תפקיד הרב בחיי האדם: א. האם אדם חייב שיהיה לו רב? (בהלכה ובהשקפה) ב. האם יתכן שרבו של אדם בהלכה יהיה רב שנפטר שכתב ספרים רבים בהלכה? (לדוגמה, הרב עובדיה יוסף זצ"ל) ג. האם תלמיד מחויב לפסיקת רבו בכל דבר (חוץ ממנהג אבותיו וכדומה), גם אם הבין אחרת מרבו? ומה הדין בענייני השקפה?
תשובה
שלום וברכה! א. אין חובה לאדם לקבוע לו רב מסויים בפסיקת ההלכה, אלא שכל עוד אין לאדם דרך פסיקה מסויימת שהוא נוהג על פיה, הוא יצטרך לחשוש לדעות השונות שקיימות בין הפוסקים. זו הסיבה שבגללה ראוי לאדם לקבוע לו רב בפסיקה, כדי שלא יצטרך להתייחס לכל מחלוקת כ"ספק". להרחבה בעניין זה עיין כאן. לגבי ענייני השקפה – כאן ודאי שאין חיוב לקבוע לך רב, שכן גם אם ידוע לך שבעניין השקפתי מסויים ישנן דעות שונות בין גדולי ישראל, לא בהכרח אתה חייב להכריע ביניהן. בניגוד להלכה, שבה כאשר יש מחלוקת האדם צריך לדעת באיזה אופן עליו לנהוג למעשה, הרי בענייני השקפה, האדם אינו חייב להגיע למסקנה חותכת בכל פרט ופרט. למשל, יש מחלוקת בגמרא (ברכות ל"ד ב) האם צדיקים גדולים יותר מבעלי תשובה או להפך – האם כל אדם צריך לדעת את "פסק ההלכה" בעניין זה? זו שאלה רוחנית שאין כל הכרח להגיע בה למסקנה חותכת לכאן או לכאן. יתרה מזו, לדעת כמה מגדולי ישראל אף אין מקום לפסוק "הלכה" בדברים כאלה, שנוגעים לעולמות העליונים ולא להתנהלות שלנו (עיין פירוש המשנה לרמב"ם, שבועות א', ד; אגרות הראי"ה, אגרת ש"ב). כחלק מלימוד התורה אנו לומדים כמובן גם סוגיות רוחניות אלה ואנו עוסקים בדעות השונות ומתבוננים במשמעותן, אבל אין צורך להגיע בזה ל"פסיקה" כאחת הדעות, וממילא אין צורך שאדם יעשה לו רב שיכריע עבורו בעניינים כאלה. אך כמובן, ישנם ענייני השקפה שהם עקרוניים ומהותיים יותר, שבהם נחוץ להגיע להכרעה: ראשית, ישנם עניינים שנוגעים לעיקרי האמונה, שזה ודאי עניין יסודי ביותר, אף יותר מפרטי ההלכה המעשיים (עיין הקדמת הרמב"ם לפרק חלק, עמ' קמד-קמה במהד' הרב קאפח). אם כי בדרך כלל, כאשר יש בימינו מחלוקות בין גדולי ישראל אין זה נוגע לכך, וכל הדעות השונות, על אף ההבדלים ביניהן, נמצאות בתוך התחום של האמונה היהודית. ישנם ענייני השקפה אחרים שבהם האדם חש צורך להגיע להכרעה. אם משום שיש להם גם השלכות מעשיות, ואם משום עצם הנחיצות שלהם לבניין עולמו הרוחני. כך למשל במחלוקת ההשקפתית שקיימת כיום לגבי ההתייחסות למדינת ישראל: האם זו אתחלתא דגאולה; או שמא להפך, זהו "מעשה שטן" ותופעה שלילית; או שזו התרחשות היסטורית סתמית שאין לה ערך רוחני מיוחד. בנושא כזה, רוב בני האדם מרגישים צורך לגבש עמדה, הן משום שיש לכך השלכות מעשיות שונות, והן משום עצם העובדה שהם מרגישים שזו שאלה חשובה שאין הם יכולים להישאר כלפיה ללא דעה ברורה. בדומה לכך היה למשל כאשר קמה תנועת החסידות ופרצה מחלוקת בין החסידים למתנגדים – רבים הרגישו שזו מחלוקת משמעותית, שאין הם יכולים להישאר כלפיה במעמד נייטרלי אלא עליהם לנקוט עמדה לכאן או לכאן. בעניינים כאלה כמובן ראוי לאדם לעשות לו רב, דהיינו לקבוע לו רב מסויים שממנו ישמע דעה מבוררת, או לבחור בית מדרש שבו הוא יברר את הסוגיות הללו. אם לא יעשה כן, הרי אחת מן השתים: או שהוא יגבש את עמדתו על סמך תחושות בטן וטענות שטחיות שהוא קולט מן הסביבה ומן התקשורת, או שהוא ייצא מבולבל מן הדעות הסותרות שהוא שומע ואין ביכולתו להכריע ביניהן. אולם ההליכה אחרי הרב בעניינים כאלה היא שונה במהותה מן ההליכה אחרי הרב בפסקי הלכות – בענייני השקפה הרב מברר לאדם את הדרך, מבהיר לו את השקפת התורה על פי הנראה לדעתו של הרב, נותן לו מבט עמוק יותר ומקיף יותר על הסוגיה, אולם אין זו פסיקה מחייבת כמו בענייני הלכה. כך למשל, קורה שאדם שהשתייך לזרם השקפתי מסויים מחליט לעבור לזרם אחר, ואין בכך איסור כמו במצב שאדם יחליט לפתע להפסיק לנהוג במנהג הפסיקה של קהילתו ולעבור למנהג פסיקה אחר (כגון אשכנזי שיחליט להפוך לספרדי או להפך). וזאת משום שבענייני ההשקפה, הלימוד של האדם מרבותיו אמור לשכנע אותו ולברר לו את הדרך, ולאו דוקא לפסוק לו הלכה מחייבת. ב. אכן ייתכן בהחלט שרבו של האדם בענייני הלכה יהיה רב שכבר אינו בין החיים, והאדם יילך על פי ספריו וכתביו של אותו רב. כך כותב הרשב"א (שו"ת הרשב"א ח"א סימן רנ"ג) לגבי מנהגי הקהילות: "אבל אם היה רב אחד במקומם ולמדם, הן הולכים אחר דבריו... ומן הדרך הזה, כל שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי אחד מגדולי הפוסקים, במקום שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי הלכות הרב אלפסי זכרונו לברכה ובמקומות שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי חבור הרמב"ם ז"ל, והרי עשו אלו הגדולים כרבם." דהיינו שאפשר שהקהילה תעשה לה רב ממש שיגור בעיר ויפסוק להם הלכות, ואפשר שהיא תבחר לה אחד הפוסקים מן העבר ותעשה אותו לרב על ידי שתנהג על פי פסקיו. וכך כותב החזון איש (שביעית כ"ג, א) לגבי אדם פרטי שעושה לו רב: "...אחד מן החכמים הוא רבו, הלך אחריו אף להקל... ודין זה בין בחיי החכם ובין לאחר מותו, כל שידועות הוראותיו והלכותיו מפי תלמידיו או מפי ספריו." כמובן, אם אדם בוחר ללכת אחרי רב שכבר אינו בין החיים, ייתכן שייתקל בשאלות שאין לגביהן מענה בכתביו של הרב, ולגבי שאלות כאלה הוא יצטרך לעשות לו רב אחר. ג. לגבי שאלה זו יש לחלק בין תלמידים שונים: אם התלמיד הוא בעצמו תלמיד חכם שהגיע לדרגה שהוא יכול לפסוק הלכה, ודאי אין הוא מחוייב לפסוק באופן קבוע כמו רבו, ובעניינים שבהם הוא סובר אחרת הוא רשאי לפסוק כפי הנראה בעיניו. כך למשל נאמר בספר תרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן רל"ח): "אמנם מה שכתבת, אם אין לתלמיד רשות לחלוק על רבו באיזה פסק והוראה, אם יש לו ראיות... הפך מדעת הרב. נראה ודאי, אם... משמע כדברי התלמיד, למה לא יחלוק? כך היתה דרכה של תורה מימי התנאים: רבינו הקדוש (= רבי יהודה הנשיא) חלק בכמה מקומות על אביו ועל רבו רשב"ג; באמוראים, רבא היה חולק בכמה דוכתי (= בכמה מקומות) על רבה שהיה רבו...; בגאונים, אשירי (= הרא"ש) חולק בכמה דוכתין אמהר"ם (= חולק בכמה מקומות על מהר"ם מרוטנברג) שהיה רבו מובהק..." אך כאשר התלמיד לא הגיע לדרגה שהוא יכול לפסוק הלכה בכוחות עצמו, עליו ללכת על פי כללי הפסיקה, שאחד מהם הוא ההליכה אחרי רבו. אם כי, במקום שישנם כללי פסיקה אחרים שעל פיהם יש מקום לפסוק שלא כמו הרב (כגון שדעת הרב היא דעת יחיד וההלכה הרווחת אינה כזו, או שרבנים גדולים יותר חולקים על רבו), התלמיד יכול לפסוק כפי הדעה הנגדית. (הרחבה בעניין זה מופיעה גם כן בתשובה שציינתי לעיל.) לגבי ענייני השקפה – כאמור לעיל, בעניינים אלה הלימוד מן הרב אינו מחייב כמו בפסיקת ההלכה, ויש הרבה יותר מקום שהאדם יילך על פי השקפה שונה מהשקפתו של רבו, כמובן כל עוד יש להשקפה זו מקורות תורניים מבוססים.
עוד בנושא איך וכמו מי לפסוק הלכה?

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il