מה מברכים על חמין/צ'ונט? מה הדין כשהחמין עשוי מ: א. תערובת מיני אדמה ומיני מזונות (שעועית וגריסים ובשר למשל) ב. תערובת מיני אדמה ואורז עם בשר? בתודה מראש!

שלום וברכה. א. אם המין דגן מעורב היטב (נהפך לעיסה אחת) עם שאר המינים, ברכת החמין "מזונות", ופוטר בכך את מיני האדמה והבשר. אם כל מין ניכר בפני עצמו, נחלקו הפוסקים האם המין דגן עיקר ופוטר את שאר המינים. למעשה יברך על כל מין בפני עצמו ויכון שלא לפטור את המין השני (ויש מי שהציע, למעך את המינים יחד, כדי לצאת ידי חובת כולם). ב. לגבי תערובת של אורז ירקות ובשר, אם המינים מעורבים היטב ואינם ניכרים בפני עצמם (כפי שמצוי בחמין), יש לברך לפי המין שהוא הרוב בתערובת. אולם אם שאר המינים חשובים וניכרים בפני עצמם, נחלקו הפוסקים האם הרוב נחשב לעיקר ויברך רק עליו או שיברך על כל מין בנפרד. למעשה טוב לברך על כל מין בפני עצמו ואז לאוכלם יחד. מקורות: א. חז"ל לימדונו (ברכות לו: לט.) שכל מאכל שיש בו מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון) אינו בטל, אלא הוא העיקר וכולם טפלים אליו, ומברך עליו "מזונות", משום שבמינים אלו נשתבחה ארץ ישראל, וגם שהם עיקר חיותו של האדם, אולם אם נתן את הדגן כדי לדבק את המאכל, הדגן בטל למין העיקרי שהוא הרוב במאכל (טור סי' ר"ח סע' ב', ובשו"ע שם ומ"ב שם סק"ז). ולפי זה, אם עסקינן בחמין, שבישלו בו מיני דגן (כגון גריסי חיטה, שהסירו את הקליפה וע"י הבישול נתרככה ונדבקה בשאר התבשיל, שברכתה מזונות, ראה שעה"צ סי' ר"ח סק"ט) עם מינים אחרים, יש לברך על החמין מזונות ופוטר את שאר המינים והוא הדין לגבי ברכה אחרונה שמברך רק מזונות. ובפשטות דין זה שייך גם באופן שכל מין ניכר בפני עצמו (כן פסק הביה"ל סי' רי"ב ס"א ד"ה אם בשם דרך החיים דהוי סב"ל). אולם החיי אדם (כלל נ"א י"ג וכלל נ"ד ט', הובא בבה"ל שם) חולק על האמור, וסובר שבאופן שכל מין ניכר ומובדל בפני עצמו, צריך לברך שתי ברכות, ולא הולכים אחר הרוב או אחר חמשת מיני דגן. וכמה מגדולי האחרונים חששו לשיטתו (שו"ע הרב ד"ד י"ז, קיצושו"ע נ"ד ה, בא"ח פנחס י"ז, שבט הלוי ח"ז כ"ז). ולכן טוב ונכון למעך את המינים היטב ובכך ברכת המאכל תהיה "מזונות" לכל הדעות (שם בבה"ל) או שיברך "מזונות" ויכון שלא לפטור את שאר המינים ואז יברך עליהם את ברכתם (והוא הדין לגבי ברכה אחרונה שיש לכוון בברכת "על המחיה" שלא לפטור את שאר המינים ואז לברך "נפשות", ומעין זה מובא בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' ל"ב). ב. הכלל שמין דגן אינו בטל, אינו שייך באורז אע"פ שהוא מזין כמבואר בשו"ע (סי' ר"ח סע' ב'). ולכן הברכה על תערובת של אורז עם מינים אחרים, היא לפי המין שהוא הרוב, שהוא נחשב לעיקר. וגם בנידון זה, אם המינים ניכרים בפני עצמם, נחלקו הפוסקים כאמור לעיל, האם מברך על כל מין בפני עצמו או רק על המין שהוא הרוב. וכאמור לעיל מעיקר הדין מברך כברכת הרוב, דהוי סב"ל. וטוב לחוש לשיטת החיי אדם, ולכוון בברכה על מין אחד שלא לפטור את השני או למעך את התערובת יחד ולברך על הרוב לכל הדעות. ויש להעיר ב' הערות על האמור לעיל: א. שיש להקדים בברכות, את ברכת המזונות לברכת האדמה ושהכל, כאמור בסי' רי"א. ב. אין לחשוש שגורם לברכה שאינה צריכה, כיון שמבואר בפוסקים שמותר לגרום לברכה שאינה צריכה כדי להסתלק מהספק (כמבואר בשו"ע סי' קע"ד סע' ג' וז'). נחתום בברכתו רבנו זרחיה הלוי ז״ל (ס' המאור, שבת דף ט״ז:): ״תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמין וכל מי שאינו אוכל חמין, צריך בדיקה אחריו אם הוא מין, ואם מת יתעסקו בו עממין, ולהזמין ולבשל להטמין ולענג את השבת ולהשמין, הוא המאמין וזוכה לקץ הימין". בברכה נאמנה,