שלום, א. מהו משמעות המצווה כבד את אביך? להגיד ״כן״ לכל מה שהאב אומר לעשות? מה זה כבוד? כיצד זה בא לידי ביטוי? ב. מה קורה אם המצווה סותרת את עצמה (אב נגד אם)?

שלום עליכם, א. זה לשון השו"ע (יו"ד סימן ר"מ ס"ד): "איזהו כבוד, מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. ויתננו לו בסבר פנים יפות וכו". הרי שעיקר חיוב כיבוד הורים הוא לסייע להורים בצורכיהם. כלול בזה לסייע להורים בצורכי הבית כמקובל. בדברים שקשורים לחיי הילדים ולא להורים, רצון התורה שנכבד את ההורים ונקשיב להם גם בענינים אלו, כל עוד שהדבר לא בא על חשבון משהו מאד חשוב וקריטי בחיי הילדים, כגון בשאלה אם מי להתחתן (שו"ת מנחת אשר קורונה סי' קנז). ב. כאשר אבא מבקש מהבן להשקות לו כוס מים והאמא גם מבקשת להשקותה כוס מים, על הבן להשקות את האבא קודם משום שגם האמא חייבת בכבוד בעלה. אם ההורים גרושים שניהם שווים ויגיש לאיזה שירצה (שו"ע, רמ, יד). כמובן שאם יש סכסוך בין ההורים חלילה, יש לפעול בשום שכל ולהימנע כמה שאפשר מלנקוט צד ומלהיכנס למריבה. מקורות והרחבה: א. במנחת אשר (שם) ביסס את דבריו על החזון איש (יו"ד סימן קמ"ט אות ח') שכתב: "שהרי רצון התורה בכיבוד אב ומוראו, אלא שעיקר העשה הוא בכיבוד של מאכילו ומשקהו, וכעין שכתבו התוס' בשבועות כ"ב ב' ד"ה אהתירא, בחצי שיעור". וביאר כך גם את דעת הרשב"א ע"ש. ב. בטעם שמקדימים את האב לפני האם: בגמרא (קידושין לא) מבואר שמקדימים להשקות את האב משום שגם האמא חייבת בכבוד בעלה. בהגדרת הדברים כתב המנחת אשר (סי' צ, אות ו) שני דרכים: החזון איש (אבן העזר סי קמח, קידושין לא.) ביאר שכאשר האב והאם מבקשים מהבן לכבדם, כיון שהחוב מוטל על האשה לכבד בעלה כאלו ביטלה בקשתה ואינה קיימת לגבי כבוד האב, ולכן אין הבן חייב בכבודה דהוי כאילו אינה דורשת ממנו לכבדה במקום שגם האב דורש לכבדו. אולם לדעת המנחת אשר (שם) שבאמת אין רעותא במצות כבוד האם לגבי כבוד האב שהרי שקולים הם, אלא שכאשר שקולים הם צריך לכבד את האב משום שאתה ואמך חייבים בכבודו, וזו סברא מסוימת שחידשו חז"ל בדיני קדימה דבדין הוא להקדים כבוד האב כיון שגם האם חייבת בכבודו. האם מקדימים את האבא רק במלאכות שהאשה חייבת לעשות לבעלה? בפתחי תשובה שם (ס"ק ט) כתב: "ונראה לי לכאורה דאם אמר לו אביו לעשות לו מלאכה שאין האשה מחויבת לעשות לבעלה כאשר מבואר בשו"ע אבן העזר סי' פ', ואמו גם כן אמרה לו לעשות לה מלאכה ההיא דשניהם שוים. להכי נקטו השקיני מים מפני שזו לעולם חייבת אף אם הכניסה לו כמה שפחות ע"ש. מיהו אין זה ברור". וכתב על זה ערוך השולחן (סעיף לז): "עיין פתחי תשובה סעיף קטן ט, ולא נהירא". ניתן להסביר שהפתחי תשובה וערוך השולחן נחלקו בשני דרכי ההבנה הנ"ל של החזון איש ושל המנחת אשר (החזון איש כפתחי תשובה והמנחת אשר כערוך השולחן). ואכמ"ל. במקרה שההורים גרושים והאבא מבקש מהבן לעשות משהו מסוים והאמא מבקשת מבנה שלא יעשה מעשה זה, כתב החזון איש (שם) שמכיון שהבקשות ממש סותרות אחת את השניה (שלא כמו במקרה שמבקשים להשקותם מים), אין לבן לעשות כלום ושב ואל תעשה עדיף ע"ש. כל טוב!