ראשית תודה רבה על המענה! אמרת כי אולי אלקנה כן רצה לשלוח את שמואל אך מדוע שירצה? נאמר כי המצב בשילה היה מחפיר. בניו של עלי התנהגו בצורה נוראית לבאים להקריב קורבנות ואלקנה וחנה היו מודעים לכך למה שירתו לשלוח את בנם לשם? מדוע אלקנה לא התיר לחנה את נדרה אם היה יכול לכך? לפי המסופר בפרק אלקנה היה מודע היטב לכך שבני עלי מחריבים את בית ה' ומן הסתם שלא רצה לשלוח את ילדו לשם. קיבלתי תשובה שאין הבעל יכל להתיר נדר של בינו לבינה אך תשובה זו לא מרצה אותי שכן הדבר בהכרח נוגע לאלקנה ופוגע בו בצורה ישירה. ואף יותר מכך אם זה כעינוי נפשה של האישה מדוע שאלקנה יראה בכך משהו טוב משהו שהוא חפץ לו ועוד משהו אחד, לא הבנתי למה הבעל לא יכול להתיר את נדר עינוי הנפש של האישה לפי מה שהבנתי מותר בתודה מראש

שלום אלקנה אכן ידע את המצב בשילה, אך הקפיד לעלות לשם ולשמר את הקשר עם המשכן והקב"ה המתגלה שם. כפי שנאמר בפרק ב' פס' י"א: וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה, עַל-בֵּיתוֹ; וְהַנַּעַר, הָיָה מְשָׁרֵת אֶת-ה', אֶת-פְּנֵי, עֵלִי הַכֹּהֵן" אלקנה וחנה לא השאירו את שמואל ללא השגחה במשכן אלא עלי היה אחראי עליו שם וחינך אותו בדרך ה', כפי שמבואר בפסוקים ובפרשנים. בתחילת הפרק האחד-עשר במסכת נדרים, מבררת המשנה אילו נדרים אפשר להפר: "ואלו נדרים שהוא מפר – דברים שיש בהן ענוי נפש: אם ארחץ ואם לא ארחץ, אם אתקשט ואם לא אתקשט". בגמרא (עט ע"ב) מבואר שלמעשה יש שני סוגים של נדרים שהבעל יכול להפר: נדרים שיש בהם עינוי נפש הוא מפר באופן מוחלט, ונדרים שבינו לבינה, כלומר "דברים שהוא נפסד ומצטער מהם" (רא"ם), הוא יכול להפר לעצמו אך לא לאחרים. אלו גדרי ההלכה ועל נדרים אלו בלבד נתנה התורה לבעל כוח להפר. יום טוב