שלום הרב, במשנה בדף ב (בבא בתרא) שנינו מקום שנהגו בגויל זה נותן ג וזה נותן ג וכו הכל כמנהג המדינה, ע"כ. וצ"ב בדברי המשנה על מה מוסב הכלל הכל כמנהג המדינה, האם הוא מוסב על סוג הלבנים, או אולי הוא מוסב על רוחב הכותל, אולי גם וגם? הראשונים מתעוררים לדיון זה בעקבות שאלה המתעוררת על המשנה: מצד אחד כתובות המידות המפורשות וגם מצוינים סוגים של חומרים, אמנם מצד שני כתוב הכל כמנהג המדינה, ולכאורה אם הכל כמנהג המדינה למה צריך לפרט סוגי לבנים ואת מידות הכתלים?! היה למשנה לכתוב הכל כמנהג המדינה ואנחנו היינו בודקים את דרך הבנייה באותה מדינה ובונים כותל באותה דרך? אלא שברור שאין הכוונה שהכל כמנהג המדינה ממש, אלא וודאי יש כאן הגבלות מסוימות של המשנה וצריך להבין מה הן אותן ההגבלות ומה טעמן. הרשב"א סובר שמנהג המדינה בא לתת יכולת תמרון ובחירה בנוגע לסוג הלבנים, אבל אם האדם בוחר בוחר בגויל, הרי שהוא מחויב לשיעורים הכתובים במשנה, כך גם סבורים הר"ן והרמב"ן וכפי שנראה בהמשך גם הרא"ש. התוס (וגם המרדכי) לעומתם סבורים שמנהג המדינה בא לומר שאפי אם נהגו לעשות עובי פחות משיעורי המשנה- יעשו כך השותפין, ושיעורי המשנה באו לקבוע מקסימום- שאם נהגו ביותר משיעורי המשנה לא ניתן לכפותם על זה. בנוסף, מביאים התוס את דעת ר"ת שתמה על הגמרא שאמרה שמהמילים הכל כמנהג המדינה לאתויי הוצא ודופנא. ר"ת תמה ושאל: מדוע היה צריך לרבות הוצא ודופנא? הרי ממילא הכל כמנהג המדינה, ואם נהגו בהוצא ודופנא שיעשו בהוצא ודופנא, למה צריך לרבות את זה במיוחד? לכן פירש שבא לומר שבסוג החומרים ניתן לעשות מאיזה חומרים שרוצים כל עוד הם לא פחותים מהוצא ודופנא, אבל פחותים מהוצא ודופנא- לא! מדברי התוס עולה שמנהג המדינה קובע גם בסוג החומר (כל עוד הוא לא פחות מהוצא ודופנא) וגם בנוגע לעובי הכותל (כל עוד הוא לא עבה יותר משיעורי המשנה). המהר"ם מסביר שקושיית ר"ת המובאת בתוס היא דווקא לשיטת התוס שמותר לעשות בשיעור קטן יותר משיעורי המשנה, אמנם שיטת הרשב"א והרמב"ן דלעיל פשוט מדוע היה צריך לרבות הוצא ודופנא, הרי אם היה שונה סתם הכל כמנהג המדינה, היינו חושבים שהדברים מכוונים אפי לעובי הכותל, והיינו שמותר לעשות אפי בפחות משיעורי המשנה, לכן היה צריך לומר שדברי אלו מוסבים דווקא על הוצא ודופנא והיינו על סוג הלבנים ולא על העובי. ממילא, יוצא שלשיטת הרמב"ן והרשב"א לא שייכת קושית ר"ת וממילא לא שייך גם חידושו, והיינו שלדברי הרמב"ן והרשב"א ניתן לעשות בכל חומר שרוצים ואפי אם הוא פחות מהוצא ודופנא. ובאמת, הרמב"ן מחידושיו מביא את דברי ר"ת ודוחה אותם ואומר שאינם נראים ושמותר לבנות בכל חומר שרוצים. עד כאן נראה שהדברים מתיישבים כפתור ופרח, אמנם כאשר בוחנים את דברי הרא"ש מתחילים הדברים להסתבך. הרא"ש מסביר כדברי הרמב"ן והרשב"א והיינו שמנהג המדינה קובע לעניין סוג הלבנים אבל לא לגבי העובי, שבעובי המשנה היא הקובעת. לפי דברי המהר"ם דלעיל יוצא שגם הרא"ש לא אמור להביא את דברי ר"ת, אמנם בסימן ה לא רק שהרא"ש מביא את דברי ר"ת, אלא הוא מחזקם בראיות ופוסק כמותם?

שלום וברכה, א. הרא"ש סובר כרשב"א שרק מנהג השותפין מחייב לגבי סוג הכותל: "ואינו תלוי במנהג שאר בנייני העיר שאף אם נהגו לבנות בנייני הבתים בגזית אין צריך כל כך בנין חזק למחיצה החולקת ודי בכפיסים או בלבינים". וזה מה שנאמר במשנה מקום שנהגו. ב. לגבי המשך המשנה "הכל כמנהג המדינה" שאל הרא"ש אם הכל כמנהג למה היה צריך להגיד במשנה מה עובי הכתלים? ועל כך עונה הרא"ש: "שיעור עובי החומות לאו במנהגא תליא מילתא אלא בשיעור המפורש במשנתינו. ואם נהגו ביותר לא כפינן ליה דקים להו לרבנן דלא בעי טפי. ואם נהגו בפחות מנהג גרוע הוא ולא אזלינן בתריה". יוצא מדברי הרא"ש שאף אם מנהג השותפים לבנות שלא לפי העובי הכתוב במשנה אין הולכים אחריו כיוון שאין בזה צורך או כיוון שהוא מנהג שטות. תשובה זו היא לא כדעת הרמב"ן והרשב"א - הרמב"ן כתב: "אם היה שם מנהג ידוע לשותפין כגון שהתנו עליו אנשי העיר במעמד כלן, כופין זה את זה לבנות כמנהגם הידוע ואפי' נהגו לבנות גויל רחב ארבע אמות". והרשב"א כתב: "אין הולכין בהם אחר בניני העיר אלא אחר בניני השותפין ברחבן של כותלים". ג. הרא"ש חולק גם על התוספות. התוספות (ב. ד"ה בגויל) כתבו: דאם נהגו יותר מו' בגויל לא יעשה וכן כולם אלא כשיעור המפורש, ומיהו אם נהגו לעשות פחות מו' יעשה, דאפילו אם נהגו בהוצא ודפנא יעשה. היינו לתוספות יש חילוק בין יתר מהשיעור הכתוב במשנה שיש ללכת בזה אחר המנהג לבין פחות מכשיעור שלא. בברכה,