שלום הרב! אני לומד בישיבה ומדי פעם מגיעים אלי חברים שהם קצת עצובים ומבואסים ורוצים לספר לי מה שעובר עליהם (וזה עוזר להם) רציתי לשאול האם כשהם מספרים דברים שיש בהם לשון הרע אסור לשמוע או שזה מוגדר כלשון הרע לתועלת ומותר?. תודה רבה

שלום וברכה, אם אתה רואה שחברך בצער גדול וחשוב לו מאד לפרוק את הדברים שיש לו על הלב שמעיק עליו, ולקיים "דאגה בלב איש - ישיחנה", הרי שזה נחשב תועלת והדבר מותר. אם יש לך אפשרות ללמד זכות על האנשים שהוא מספר עליהם דברים שליליים, ולהראות איך שהם לא שמו לב או שלא הבינו את הסיטואציה וכו - יש לעשות כן ומצוה יש בכך כדי להשכין שלום (ספר חסידים סד, חפץ חיים כלל י סע' יד בהגה"ה). אולם יש להיזהר מאד לשמוע רק את מה שנצרך כדי להקל עליו, ולא סתם לשמוע דברים נוספים שאין בהם תועלת, וגם יש לכוון לתועלת ולא לגנות החבר שמדברים עליו. ועוד יש לדעת שאסור לך להאמין בלבך לדברים השליליים שהוא אומר על אחרים, ככל לשון הרע שאסור לשומע להאמין בליבו. אתה רשאי להאמין לדברים שהוא מספר רק אם אתה יכול ללמד זכות על האדם המדובר. למשל אם החבר שלך מספר על בחור שאמר לו אמירה פוגענית. מותר לך להאמין לסיפור בתנאי שאתה דן את המספר לכף זכות שהוא לא התכוון להעליב וכדומה (חפץ חיים כלל ו, במ"ח ס"ק א). כאמור יש גם לומר את הלימוד זכות למספר, אלא אם כן ניכר שדבריך רק ירגיזו אותו יותר ויגרמו נזק, והכל לפי העניין. מקורות והרחבה: כתב החפץ חיים (לשון הרע, כלל י סע' יד, בהערה): "ואפשר דהוא הדין אם כונתו בסיפורו להפג את דאגתו מלבו הוי כמכוין לתועלת על להבא [ולפי זה מה שאמרו ז"ל דאגה בלב איש יסיחנה לאחרים קאי גם על ענין כזה] אך שיזהר שלא יחסרו שאר הפרטים שבסעיף זה". ואף שכתב החפץ חיים בלשון 'ואפשר', נראה שכך עיקר ההלכה, שהרי כך מבואר גם בספר חסידים (שם). ויתכן שהחפץ חיים כתב בלשון 'ואפשר' לא בהכרח משום שהסתפק אם הדין נכון, אלא משום שזה דבר חידוש וגם צריך זהירות רבה. וכן נקטו להלכה החוט שני (שמירת הלשון פ"ג ה"ב, עמ' שכג) והחשוקי חמד (יומא ד:, ד"ה להתרפא על ידי רכילות). ועיין באום אני חומה (ח"ב עמ' סי' פז) בשם הגרש"ז והחזון איש שיש להקל כאשר בעל ואשה משתפים אחד את השני בדברים שמציקים להם, שיש להקל בזה לא רק מהטעם שהזכרנו לעיל אלא משום שכך מוטל על בני הזוג להקשיב אחד לשני ולהיות שותפים בצערם ע"ש. שוב מצאתי בחשוקי חמד עבודה זרה (לט.) שכתב: "אמנם מטי משמיה דהחזו"א דיש מקרים שיכול לומר לה"ר לאשתו משום שאשתו כגופו, כאשר אין כוונתו להרבות שנאה, אלא לפרוק את אשר לבו, כאשר ברור לו שאשתו לא תספר את הלה"ר לאחרים. [ויעוין גם בחפץ חיים (הלכות לשון הרע כלל י מקור מים חיים ס"ק יד)]". כל טוב!