אהלן לאחרונה אני מאוד נזהר ולומד מהחפץ חיים את הלכות לשון הרע. אמא שלי שתזכה לבריאות ואריכות ימים היא דברנית גדולה, ומכיוון שכל החיים זה רק אני והיא (אין לי אחים או אבא) השיחות העיקריות שלה הם איתי. עכשיו אני מבין לליבה, היא רוצה לשתף ולדבר ואין לה כל כך עם מי. אני גם מבין שאני לא יכול להוכיח אותה כי ההורים מחנכים אותנו ולא הפוך. אבל נפלתי בזה המון פעמים. מוצא את עצמי מתעצבן עליה ואפילו אומר לה שזה לשון הרע. אני חזור בתשובה והיא חילונית, וכאשר אני מדבר איתה על זה היא טוענת שהתחרפנתי וכו. אני מבין שזה מעליב אותה ופוגע בה אבל מאוד קשה לי להתאפק כי זה מוציא אותי מדעתי. באופן כללי במהלך החיים הקשר שלנו היה ממש קשה ואפילו גרוע לעיתים אך הצלחתי בשנה וחצי האחרונות ליצב אותו פלאים ואפילו הקשר שלנו טוב, אפשר להגיד כך. אני לא רוצה להוכיח אותה, וכמובן שאני מבין שאני אוכל פשוט ללכת חזרה לחדר ולא להקשיב כמו שמציע החפץ חיים. אך אני נתקל בבעיה כפולה. קודם כל, חשוב לי לציין שאני יודע שיש לי מולה תיקון מאוד גדול, ולכן לא היה לי פשוט איתה בקשר במהלך החיים ולכן אני מבין שהכל קצת אקסטרה קשה מתיקונים רגילים ולכן אני ניגש לכאן לעצה כדי לדעת האם מה שחשבתי לעשות הוא אכן בסדר. אסביר את הבעיה הכפולה: תחילה, היא מודעת לחוסר רצון שלי לדבר על אנשים אחרים ולכן אם בעבר היתה מתחילה שיחה על אנשים אחרים ישירות והינו מדברים על אדם אחד או 2 ככל היותר, היום כאילו היצר משתולל והיא יכולה לרצות לדבר על כמה אנשים ואפילו להכניס את זה לשיחה כדרך אגב. עכשיו בדרך כלל קל לי להסיט את השיחה הצידה וכו, אבל הבעיה השניה היא שאמא תופסת אותי כאשר אני במטבח מכין אוכל, לא מרוכז לגמרי בשיחה והיא פשוט מדברת. לפעמים אני מוצא את עצמי עונה לה ואז מתחרט מהר כי השיחה הולך לכיוון לא מדויק, ואני מרגיש חסר אונים. לפעמים אני מצליח להעביר את השיחה למשהו אחר, אבל זה לא תמיד קל. השאלה הנשאלת היא כזו: מדי פעם ארצה לצאת עם אוזניות להכין אוכל. באוזניות אקשיב למוסיקה או לשיעור תורה, אבל המטרה העיקרית היא להמנע קליל משיחות החולין האלה של לשון הרע. אני מעדיף להיות מרוכז בהכנת האוכל, ובטח שלא להלחם בעצמי לא להאמין למה שהיא אומרת או לנסות להסית את השיחה כי לא תמיד אצליח. האם זה משהו שפוגע בכבודה? כמובן זו לא המטרה, ואני להפך רוצה להגן עלי ועליה מפני לשון הרע. יוצא לנו לדבר ביום יום גם מעבר לזמנים האלה, אבל שם אני יכול להתרכז יותר בשיחה ואולי לתפוס את הרגע של הדיבור ולשנות את הנושא. אשמח לדעת הרב בנושא תודה מראש

צהריים טובים צדיק אתה מתאר את רצונך והשתדלותך לא לדבר לשון הרע. אשריך. ציינת שהנושא מאוד מציק לך. הדבר מעיד על גדלותך ועדינותך הרוחנית. לצערנו , הרבה פעמים עניין זה נעשה כהיתר עד כדי שהאדם מרשה לעצמו לדבר בחופשיות דברי גנות על העולם כולו ואפילו לא חש הרגשה רעה במעשיו. אכן יש בכוח שמירת לשוננו לקרב את הגאולה [בתחילת הקדמת החפת חיים מבואר שעיקר סיבת גלותנו הוא דיבור לשון הרע. ממילא התיקון יהיה בשמירת הלשון]. היא גם פועלת להורדת גשמי ברכה. [שמירת הלשון,שער הזכירה סוף פ''ח ע''פ תענית ז: 'אמר ר''ש בן פזי אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לשהר''ע...'.]. הגר''א בשם המדרש [הובא בהקדמת שמירת הלשון] מציין ש'על כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער'. אתה גם מתאמץ על מצוות כיבוד הורים. אשריך ואשרי יולדתך!!! צריך לדעת שיש לפעמים התר ומצווה לדבר לשון הרע. החפץ חיים מונה 7 תנאים להתר זה. התנאי המרכזי הוא דיבור לתועלת. כאשר אמא מדברת כדי לפרוק את צערה (כפי שציינת שאין לה עם מי לדבר) זה נחשב לתועלת. כמובן, צריך את קיומם של התנאים האחרים (נציין אותם בהמשך). פעמים ואפשר לסנגר על אותו אדם שמדברים אודותיו ובכך להסיר מעט את הכעס של אמא כלפיו. הסנגור יכול להיות בהצגת פרט חסר שמשנה את התמונה או מפחית את חומרת העלבון. לפעמים ניתן להבין את המציאות בה הוא חי אותו אדם ולכן התנהג כפי שהתנהג. לשם כך מותר לשמוע ולתת לה להוציא את מה שבלבה כדי ליצור את האפשרות למתן את ההקפדה. זה גם אופן של דיבור לתועלת. גם פה צריך את מילוי שאר התנאים. בכל מקרה, גם כשיש שמיעה לתועלת, צריך לא להאמין לדברים בכלל. התנאים שהזכרנו לשם דיבור לשון הרע [חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל י,יד ובהגה שם]: 1. פרטי המעשה נכונים. [הן בעצם המעשה והן בפירושם] כגון שראתה זאת בעצמה. אם רק שמעה, צריכה לסייג זאת בסיפור שאלו דברים שרק שמעה אותם [גם ע''פ חפץ חיים סוף הלכ' רכילות סע' י]. 2. יש לדייק בפרטים. לא לשנות ולא להגזים. 3. כשאין אפשרות אחרת להפיג את הצער כגון חשיבה עצמית ו/או שיחה עם אותו שציער. 4. צריכה להיות כוונה לתועלת הפגת הצער ולא דיבור ופרסום גנות האדם. כדאי להדגיש גם לאמא שכוונתך היא כזו [כדי שגם היא תכוון לתועלת]. 5. השומע לא יעשה בעקבות זה מעשה חריג שלא היה מקבל ע''כ היתר מבי''ד. כך אני קולט ממך. 6. לשומע אסור להאמין. [משיב שלום עמ' 62. ח''ח הלכ' לשון הרע כלל ו,ג]. שומע משום התועלת שבדבר ורק כדי לחוש לעניין. אני מניח שאת ארבעת התנאים האחרונים יותר קל למלא. לגבי הפרטים הראשונים של הדיוק אפשר אח''כ לדייק אותה יותר ובעצם להראות שזה לא כצעקתה. במקרה ולא מתקיימים תנאים אלו, אז אתה מתנהג נכון באופן של נסיון הסטת הדיון לאפיקים אחרים. אפשר לחשוב על שימת אזניות אם זה אכן לא יפגע בה. אם תרגיש שזה פוגע , עדיף להמשיך בהסטת הדיון לדברים אחרים בצורה מכובדת עד כמה שאפשר ניתן גם להסביר לאמא שחבל לה על האנרגיות של הכעס וההקפדה. זה מכניס אותה (וגם את היחס ביניכם) למתחים וכעסים ועדיף להמנע מנושאים אלו. כדאי להדגיש שאתה מאוד מאוד רוצה לשוחח איתה אך יעשה גם לה טוב לדבר על דברים נחמדים. מקורות והרחבה ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג ,רכא 'ודע כי בדברים שבין אדם לחבירו, כמו גזל ועושק ונזק וצער ובושת ואונאת דברים, יכול לספר הדברים לבני אדם, גם היחיד אשר יראה יגיד, כדי לעזור לאשר אשם לו ולקנא לאמת. והנה אמרה התורה שיעיד עד אחד בבית דין על תביעת ממון לחייב את הנתבע שבועה, אמנם יש עליו להוכיח את האיש תחלה'. חפץ חיים הלכ' לשון הרע כלל י,ד 'אם האנשים שהוא מספר לפניהם יכולים הם לעזור לנגזל והנעשק והניזק והמתבייש בעניינים , בודאי נכון לעשות הדבר כן...'. חפץ חיים הנ''ל שם בבאר מים חיים יד מציין מקור לדבריו מרבינו יונה שהתיר לספר למי שהתבייש מחברו ,כדי שהשומע יעזור לו. ומבאר הח''ח שכוונת ר' יונה 'שע''י שיספר הבושת שלו לאנשים וידעו הכול שפלוני גינהו בחינם על לא חמס בכפיו, יתמעט ממנו הצער והכלימה שנשאר לו בלבו ע''י הבושת הזו בראותו עתה כי נחשב הוא בין האנשים שהכול מצטערים על צערו. או שכוונת רבינו יונה כדי שהשומעים כשיתברר להם שהדבר אמת יוכיחו בעצמם את המלבין על פניו על הבושת אשר בייש חברו בחינם ואולי על ידי זה תהיה סיבה שיכיר בעצמו את העוולה אשר עשה ויפייס אותו על זה'. כלומר החפץ חיים מבין בר' יונה שאפשר לשמוע את המצטער כדי לפרוק מעליו את צערו כשיראה ששותפים עימו. אמנם מציין הבנה אחרת בר' יונה שההיתר הוא אם השומע יוכיח את המצער ואולי ע''י כך יפייסו. ויש לעיין האם החפץ חיים סובר ששני האופנים הללו מותרים כדין דיבור לתועלת או שהוא מסתפק מה מהם הנכון. הרב משה קאופמן [חוברת מרפא לשון קובץ בעניני שמירת הלשון ח''ד עמ' 42] מסתפק אם מותר לספר כדי להפיג צערו. לעומת זאת במרפא לשון לרב חנן לוי עמ' קסח הכליל ב'תועלת' כשהשומע מכוון לשמוע כדי להרגיע את המספר ובכך למנוע ממנו לריב עם המציק או להרגיש שנאה כלפיו. חפץ חיים הלכ' לשון הרע כלל י סע' יד בהגהה כתב בעניין היתר דיבור גנות למען תועלת :'ואפשר דהוא הדין אם כוונתו בסיפורו להפג את דאגתו מלבו הוי כמכוון לתועלת על להבא [ולפי זה מה שאמרו ז''ל דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים קאי גם על ענין כזה] אך שיזהר שלא יחסרו שאר הפרטים שבסעיף זה'. א''כ נראה שנטיית הח''ח [כתב בלשון 'אפשר'] כן להתיר זאת מטעם דיבור לתועלת רק כמובן צריך את כל התנאים המתירים דיבור גנות לתועלת. ואכן בנתיב חיים לרב משה קאופמן על הגהה זו הבין שהח''ח נוטה להקל. וזה שנקט הח''ח לשון 'אפשר', הפנה זאת לח''ב כלל ו שבילי חיים ב ששם כתב בשם קונטרס 'מן המים משיתיהו' [המובא בקונטרס 'מרפא לשון' ח''ג] שבכ''מ שהח''ח חידש הלכה ללא מקור מפורש ,כתבו או בלשון סתמי או בלשון 'אפשר'. אמנם בספר זה השולחן לרב שריה דבילצקי ח''א עמ' סד מובא בשם הרב שמואל הומינר שהשמיט בספרו 'עיקרי דינים' את ההגהה הזו כי א. הח''ח כתבו בלשון 'אפשר' דבר המורה על הספק שהיה לו. ב. הדבר יכול לגרום למכשולים בכך שתמיד המספר יאמר שזה למען הפגת צערו. ג. מיבעי ליה ליתובי דעתיה [המצטער צריך לדאוג להוציא זאת מעצמו לבד]. ורק לעניין היתר שמיעה צירף זאת. כאשר מדובר על בני זוג כגון בעל ששומע את אשתו וכן אישה ששומעת את בעלה בדבר צער שעשה להם פלוני וכוונת השומע להפיג את צער בן זוגו-כתוב באום אני חומה לר' מרדכי גרוס ח''ב סימן פז להתיר מטעם חיוב האישות שחל עליהם. [במקרה ולא ציערו אותו אלא שבפועל מפריעים לבן זוג דברים או הנהגות שפלוני עושה-מסתפק אם גם זה בכלל ההיתר או אולי זו בעיה שלו ש'לוקח' זאת כהרגשה מפריעה]. והוסיף הרב גרוס שמשום כך לא צריכים את שאר התנאים הנצרכים לדיבור גנות לתועלת שכן אין ההיתר בין בני זוג מוסב על תועלת להבא אלא מצד שהם כגוף אחד לעניין הפגת צערו של בן זוגו. [הח''ח הצריך תנאים אלו בכלל י, סע' יד בהגה כי דיבר על שיחה לאחר ולא לבן זוג]. ומה שהח''ח בכלל ח,י אסר לספר לשון הרע אפילו לאשתו היינו כשרוצה רק להגן על כבודו. וכך כתב בשם שבילי חיים לחלק בין כשמספר להפיג דאגתו שכוונתו להוציא צער מליבו שמותר לבין כשמספר כדי להגן על כבודו שאז כוונתו להראות את גנות חברו. וסיים הרב גרוס שכך שמע מגדולי המשגיחים ששאל את החזו''א והורה לו להקל. [צ''ע אם כוונתו שהורה לו להקל אף בנק' השניה שאמר שמותר לספר לבן הזוג כדי להפיג צער גם ללא שאר התנאים]. הרב השואל שם כתב בשם הגרש''ז אויערבך להתיר לספר לבן הזוג כדי להפיג צער. גם הרב יצחק זילברשטיין, חשוקי חמד עבודה זרה דף לט עמוד א כתב בשם החזו''א להתיר: ' אמנם מטי משמיה דהחזו"א דיש מקרים שיכול לומר לה"ר לאשתו משום שאשתו כגופו, כאשר אין כוונתו להרבות שנאה, אלא לפרוק את אשר לבו, כאשר ברור לו שאשתו לא תספר את הלה"ר לאחרים. [ויעוין גם בחפץ חיים (הלכות לשון הרע, י באר מים חיים יד)]. כשאדם יודע שאם ישמע את דברי לשה''ר שמספרים על פלוני, יוכל לסנגר עליו וללמד עליו זכות ולשכנע בכך את המספר או השומעים, מצווה לשמוע מבלי לקבל את הדברים ולהאמין להם בהחלט. [ח''ח הלכות לשון הרע כלל ו סעיף ד]. וכן אם בשמיעתו, יוצאו הדברים מלב המספר ולא ירגיש צורך לספר לאחרים-מצווה לשומעו מבלי לקבל ולהאמין לדברים בהחלט[חפץ חיים שם] ולנסות לסנגר על חבירו. אם יקבל את הסנגור-מצויין. ואם לא-עדיין עדיף שיספר , והשומע לא יאמין לו ולא יקבל בהחלט את דבריו והמספר לא יעביר את הדברים הלאה לאחרים, מאשר לא ישמע לו ואז יאמר זאת לאחרים שהם כן יקבלו ויאמינו לדבריו ותגרם מריבה. [עיקרי הדינים שם ע''פ ספר חסידים]. ספר חסידים (מרגליות) סימן סד 'לא תשא (את שם ה' אלהיך) [שמע שוא] (שמות כ"ג א') אזהרה למקבל לשון הרע אפס אם יבא איש אצלך צועק על חבירו מפני שהוא הוכיחו בפניך ולבו חרה לו ואומר כי זה שהוכיחו עושה כך וכך ואומר עליו דברים שלא כהוגן ואתה יודע בזה כי אחר שיגיד לך לא ילך להגיד אחרים כי אינו חושש להודיע לרבים אך להוציא הדברים מלבו שהם כבדים עליו להגיד מצוה לשמעו ומה שתוכל לתקן כנגד חבירו לחבבו תעשה ותתקן ותאמר לו פלוני אוהב אותך ולמה אתה מדבר כדברים האלה אם יקבל מוטב ואם לאו אף על פי ששמעת לדבריו אל תאמין ואל תגיד לאחרים להסירם מלבו שאותן האחרים יהיו מקבלי שמע שוא ויאמינו לו ומה יעשו ילכו ויגידו לאותו האיש הלעז שזה הוציא עליו ויבא גם הוא להתקוטט עמו נמצא שהמריבה באה על ידך על אשר לא שמעת אליו, אבל אם הוא מגיד גם לאחרים כי הוא מתכוון להוציא עליו שם רע לא תאבה לו ולא תשמע אליו ...'. בהצלחה גדולה ובשורות טובות לכל ישראל בעז''ה