שלום לרב במסכת ברכות דף כט עמוד ב יש 2 דעות לגבי אדם שעושה תפילתו קבע השאלה שלי מה ההבדל בין דעתו של רבי יעקב בר אידי בשם רבי אושעיא לבין דעת חכמים ?

שלום צדיק אשריך שאתה עוסק בדברי חז''ל הקדושים ובטח בנושא כה חשוב כתפילה. רבי הושעיא אומר ש'קבע' היינו שהוא מרגיש שהתפילה היא משא כבד שרובץ עליו. רש''י מבאר ' חוק קבוע הוא עלי להתפלל וצריך אני לצאת ידי חובתי' לפי חכמים 'קבע' פירושו שאינו מתפלל בלשון תחנונים תוספות מציין את הר''ח שמבאר את ההבדל ביניהם: 'דאם יכול לומר לשון תחנונים אפי' עליו כמשא הוי תפלה מעליא דלא בעינן אלא לשון תחנונים בלבד'. מוסיף ר' יונה ברכות דף כ עמוד א: כתב רבינו האי ז"ל וסבירא להו לרבנן דאע"פ שתפלתו דומה עליו כמשוי ואינו מתפלל כמי שצריך הדבר אלא כמי שמתפלל מפני החיוב בלבד אפי' הכי כיון שאומרו בנחת כמי שמבקש רחמים על עצמו הוא ונראה דרבנן מחמירין מצד אחד ומקילין מצד אחר דסבירא להו שאע"פ שדומה עליו כמשוי כיון שאומרה בלשון תחנונים תפלתו תפלה ומחמירין מצד אחר שאע"פ שלא יתפלל כמי שדומה עליו כמשוי אלא שמתפלל כמי שצריך לו הדבר ביותר אפי' הכי אם אינו אומרה בלשון תחנונים אין תפלתו תפלה דלעולם אזלי' אחרי אמירה בלשון תחנונים. ורבי הושעיא היה אומר הפך מזה שלא יתפלל אותו לעולם כמי שתפלתו דומה עליו כמשוי ולא היה חושש לאמרה בלשון תחנונים. מפי מורי הרב נר"ו: כלומר - לחכמים העיקר הוא בלשון תחנון [נאמרת בנחת]. לרבי הושעיא העיקר שלא ירגיש משא שצריך לסמן עליו שהתבצע. הטור כתב את שתי הדעות: טור אורח חיים הלכות תפילה סימן צח ויתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ושלא תראה עליו כמשוי ומבקש ליפטר ממנה ואחר שיעשה כל זה מובטח לו שתתקבל תפלתו שהתפלה היא במקום הקרבן דכתיב ונשלמה פרים שפתינו (הושע יד) וכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכי יש עבודה בלב אלא איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים ומעומד דומיא דעבודה דכתיב לעמוד לשרת והשוואת הרגלים ככהנים בשעת העבודה וקביעות מקום כמו הקרבנות שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו ושלא יחוץ דבר בינו לבין הקיר ב)ובינו לקרקע דוגמת הקרבן שחציצה פוסלת בינו לבין הכלי ובינו לרצפה וראוי הוא שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כגון בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה ומ"מ טוב לו שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה משום נקיות ואחר שיעשה דוגמת הקרבן עולה לריח ניחוח למקום שהקרבן עולה והמלאך עושה אותו כתר לקונו ואל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקדוש ברוך הוא את בקשתי כיון שכוונתי בתפלתי דאדרבה זהו המזכירו עונותיו אלא יחשוב שיעשה הקדוש ברוך הוא בקשתו בחסדו ויאמר בלבו מי אני דל ונבזה בא לבקש מאת ממ"ה הקדוש ברוך הוא אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו: ומסיק מכך הב''י שהצריך את שתי הדעות: בית יוסף אורח חיים סימן צח ורבינו כתב שיתפלל בלשון תחנונים וגם שלא תדמה עליו כמשאוי דלכתחלה תרווייהו בעינן אליבא דכולי עלמא: בעז''ה שנזכה להתפלל גם בלשון תחנונים [בנחת] וגם שנרגיש שזה לא משא כבד שצריך להיפטר ממנו ובעז''ה נזכה לקיבול תפילות של עם ישראל שישובו השבויים, יתרפאו הפצועים, יחיו הנפטרים, ינוחמו האבלים, יחזרו לשלום החיילים אחר השלמת משימת השמדת האויב כליל, ישובו ישראל לנוויהם בכל גבולות הארץ המובטחת, שתהיה אחדות בעם ישראל, אחדות בעולם התורה, מלכות בית דוד, יבנה בית המקדש וכל יהודי יזכה לחיי בני ומזוני לעבודתו יתברך מתוך בריאות איתנה ולב שמח של כל ישראל.