שלום לרב ולמאן דתני כרם רבעי הניחא אי יליף גזירה שווה דתניא וכו בבקשה מכבוד הרב שיסביר לי את החלק הזה וגם את תשובתו של רבי אחר כך

שלום ולמאן דתני [=ולדעת מי ששנה] לשון "כרם רבעי" הניחא [=מובן הדבר] אי יליף [=אם נאמר שהוא לומד] גזרה שוה, ולכן איננו צריך ללמוד הלכה זו [=שדין רבעי נאמר רק בכרם] מן הביטוי "הילולים" [=וממילא יש לו מקור לברכה]. דתניא [=שכן למדנו בברייתא], רבי אומר: הדבר נלמד ממה שנאמר כאן בדיני ערלה "ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלהיכם" (ויקרא יט, כה), ונאמר להלן בדיני כלאיים נאמר "לא תזרע כרמך כלאיים פן תקדש המלאה...אשר תזרע ותבואת הכרם" (דברים כב, ט), ומשוויון המלים אפשר ללמוד: מה להלן בדיני כלאיים המדובר הוא בכרם בלבד, אף כאן בדיני ערלה המדובר הוא בכרם בלבד. ולשיטה זו אייתר ליה חד "הלול" [=נשאר לו "הילול" אחד] לברכה, שמאחר שהוא יודע שדיני נטע רבעי אינם אלא בגפן על ידי גזירה שווה, אפשר שילמד מן המלה "הילולים" להצריך ברכה. ואי [=ואם] לא יליף [=הוא איננו לומד] גזרה שוה זו, הרי הוא לומד הלכה זו מן הריבוי "הילולים", ואם כן מצוות ברכה לפני האכילה מנא ליה [מנין לו, אין לו "הילול" מיותר]? יתר על כן: ואי נמי יליף [=ואף אם נאמר שהוא לומד] גזרה שוה, אשכחן [מצאנו] מכאן ראיה לחובת ברכה לאחריו, אחר האכילה, וכפי שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת" ואולם ראיה על ברכה לפניו מנין? שהרי מ"הילול" אחד למדים אנו לעצם דין חילול נטע רבעי. פירוש הגמרא הוא על פי ביאורו של הרב עדין שטינזלץ. יום טוב