במסכת מידות ה ו מוזכר כלה עורב, שמונע מעורבים לנחות על גג ביהמ"ק. כיצד לא הרגישו העורבים בקדושת הבית ונחתו על גג ביהמ"ק? ועוד כיצד לא נעשה נס שלא ינחתו עורבים על מקום זה?

לשואל, שלום וברכה! רבנו חננאל (שבת נז ע"ב) ובעקבותיו הערוך (ערך 'כל' ב) כתבו שאכן בבית המקדש הראשון, שהתקדש יותר בגלל השתתפות כל הקהל והשראת השכינה, לא היה צורך באמה כלה עורב, ורק בבית שני, שחששו שמא קדושתו פחותה בגלל שהוא נבנה על ידי חלק קטן מעם ישראל, עשו זאת. התוספות (שבת צ ד"ה מכליא) מקשים על כך מהמשתמע בגמ' במועד קטן ט ע"א שגם בחנוכת בית ראשון הייתה אמה כלה עורב, ולאור קושיה זו דחו את דברי הערוך. אולם התוספות במקום אחר (ערכין ו ע"א ד"ה כגון) תירצו (בדוחק מה) שבתחילה שלמה המלך התיירא שמא קדושת בית המקדש לא תהיה כ"כ גדולה, ובשלב מאוחר יותר, כשראו את גודל קדושתו, הסירו את המתקן הזה. על דרך הפשט "אין סומכים על הנס", ולכתחילה יש לעשות את כל הדרוש כדי להגן על המקדש ממפגעים שונים, כשם שמצינו בכמה מקומות שהיו נועלים את שערי המקדש ('אילת השחר' שבת קכו ע"א). בדומה לכך אומרים התוספות ישנים (יומא לח ע"א) לגבי המעשה באומנים מאלכסנדריה שהחליפו את בית גרמו בעשיית לחם הפנים, והייתה פיתם מתעפשת, ומדוע לא התרחש להם הנס שהלחם היה חם וטרי?! ומשיבים התוספות: "מה שאפשר בידי אדם - לא היה הקב"ה רוצה לתקן"! לא זו בלבד שאין סומכים על הנס ביחס למה שעלול לקרות בעתיד, אלא גם הפרשנות בדיעבד למה שכבר אירע בעבר איננה מוסכמת. לגבי הנסים במקדש שמוזכרים במסכת אבות פרק ה', כגון שלא נראה זבוב בבית המטבחיים, גישת הרמב"ם היא שצריך להסביר אותם באופן שמתאים לטבעו של עולם (וחלק עליו הרשב"ץ בפירושו לאבות, עיין שם). ממילא, הציפייה בשאלתך שהעורבים ירגישו את קדושת המקדש, או שה' יעשה נס להרחיקם ללא מאמץ של בני האדם, אינה מבוססת דיה.