עבור אדם שומר שבת, האם זה אפשרי להשתמש באוטובוס של שבת שמופעל בשבת הנהג הוא גוי האוטובוס עוצר בכל תחנה , אין צורך ללחוץ על כפתור זה כמו מעלית של שבת ( לדעתי הקטנה ) אני שואל כי זה יכול לפתור בעיה משפחתית תודה על העזרה

שלום וברכה, גם אם הנהג גוי ועוצר גם ככה בכל תחנה, יש בעיות נוספות, למשל טלטול הכסף או הכרטיס לתשלום הנסיעה, תחומין, עובדין דחול זילותא דשבת וחילול ה'. מקורות והרחבה: יש כמה בעיות בנסיעה זאת: יש בעיה של מוקצה ותשלום בשבת. אך לפעמים ניתן להתגבר על זה אם הנהג מכיר את הנוסע ומאפשר לו לנסוע בלי כרטיס וכדומה. יש בעיה של תחומין. אך ניתן להקל בתחומין למעלה מעשרה כאשר אינו יוצא חוץ לי"ב מיל (עי' שו"ע תד). יש בעיה של תוספת הבערה ברכב בגלל כובד הנוסעים. אך במידה ומדובר ברכב כבד ובנוסעים בודדים או במשא קל הרי שאין בצירופם השפעה על הפעלת המנוע (עי' חזון עובדיה שבת א עמ' קל, שש"כ פרק מ הע' קפג). יש בעיה של עובדין דחול וזילותא דשבת, ויש שהזכירו בהקשר זה את דברי החתם סופר (ח"ו, סי' צ"ז) על פי הרמב"ן שהדבר נוגע בביטול מצות שבתון מהתורה. ודנו הפוסקים בכל אלו באריכות. ציינת בכותרת שהנסיעה היא בתל אביב. במקרה זה יש בעיה גדולה של סיוע לעוברי עבירה וחילול ה'. נזכיר כאן קצת ממסקנת הפוסקים: כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' מד): "ובדבר ליסע על הבאסעס וטריינס (האוטובוסים והרכבות) ההולכים רק בעיר שליכא איסור תחומין ובאופן שלא יעמיד בשביל ישראל. הנה אף שמדינא אין נראה בזה איסור למי שלא יצטרך לשלם כגון שיאמינו לו. מ"מ ח"ו להתיר דבר כזה אף לדבר מצוה דהא איסור מראית עין ודאי יש בזה כיון שרובא דרובא לא יניחום ליסע בלא תשלומין וממילא יחשדוהו ששילם ועבר על איסור הוצאה וטלטול מוקצה. ואף אם כל בני העיר לא ישלמו נמי ח"ו להתיר דבר מפורסם למעשה חול שנוסעים העיקר לעשות מסחר ועבודה ואיכא בזה חלול השם גדול. ויש גם ראיה קצת לאיסור מהא דביצה דף כ"ה... וגם בכלל אין להורות קולא במלתא דתמיהא". הגרש"ז אוירבך והגרי"ש אלישיב נשאלו על מקרה ברוסיה שאנשים התקרבו לתורה והתחילו לבוא לבית הכנסת ברכבת התחתית. והשיבו שאין להקל, אך מאידך אין למחות בהם במקרה זה וז"ל: "אולם ראה איך עמא דבר, דמקובל בכל תפוצות ישראל שלא להשתמש בתחבורה הציבורית העירונית בשבתות ויו״ט. וישראל אם לא נביאים הם, בני נביאים הם, ומנהג ישראל תורה. ועל כן נועצנו עם גאוני הדור הלא הם הגאון רבי יוסף שלום אלישיב והגאון רבי שלמה זלמן אוירבך (שליט״א) בענין הקשה הזה, ושני נביאים מתנבאים בסגנון אחד שאי אפשר להתיר את נסיעת המטרו בשבת וביו״ט. אולם מצד שני גם אין חיוב למחות ביד אלה המקילין לנסוע, וכשבאין בשבת יש לקרבן לתורה ויש להעיר להם שלא לעבור על הוצאה בשבת כדי שיעשו באופן שלא יכשלו בהוצאה ובמוקצה" ("הזמנת יהודים לבית הכנסת בשבת ויום טוב כשיש חשש שיגיעו ברכבת תחתית"; בתוך: קובץ בית אהרן וישראל נ"ג, שנת תשנ"ד). והאריך בנושא זה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"א סי' כא) והסיק: "לכן מכל הלין נלענ"ד שאסור לנסוע ברכבת בשבת המתנהגת ע"י עכו"ם אפילו ברוב נוסעים עכו"ם. ל"ש חוץ לתחום ול"ש תוך התחום או תוך העיר". בשו"ת משפטי עוזיאל (ח"א - או"ח סי' ט) כתב להקל בתוך התחום לדבר מצוה, וז"ל: "אבל במקום שכל התושבים הם לא - יהודים מותר ליהודי לנסוע בקרונות של לא - יהודים ושמתנהגות על ידם בתוך העיר בתנאי שלא יצטרכו לשלם דמי כרטיס נסיעה בשבת ויום טוב. ואף זאת אינו אלא לשם הילוך של מצוה, כגון ללכת לבית הכנסת וכדומה, אבל לא לשם טיול, ומכל שכן לשם צורך מסחרי". אף החזון עובדיה (שבת א עמ' קל) התיר בנסיעה לדבר מצוה בתוך העיר, כשרוב הנוסעים גויים (אך משמע שלא התיר כדי להגיע לתפילה בציבור כמשפטי עוזיאל אלא התיר למוהל להגיע למילה בזמנה, וז"ל: "...אבל אם הנוסע היהודי שילם דמי הנסיעה מערב שבת, והכרטיסן יודעו ומכירו, ואין דורש ממנו מאומה, אם הוא בדרך מצוה, כגון רופא שעליו להיות בבית החולים, או שהוא מוהל ואירע מילה בזמנה בקצה העיר, באופן שהדרך רחוקה מאד, ומן הנמנע ללכת רגלי לשם וכיוצא בזה, מן הדין מותר. ועד כמה שאפשר יעשה הדבר בצנעא". ובפסקי תשובות (רמח ב) החמיר בדבר מצוה אך כתב שבמקום חולי שהתירו עבורו 'אמירה לנכרי' יש מקום להתיר באקראי על פי הוראת חכם. ועיין תורת המחנה (ח"ב לו ו).