אני אשכנזיה והתחתנתי עם ספרדי. מאז מאוד קשה לי לקבל את העובדה שאסור לי לברך, שהרי הייתי רגילה לברך בתפילות, בהלל, בהדלקת נרות וכו’. האיסור לברך גורם לי להרגשה שבכלל התפילה לא רצויה, זה גורם לי להרגשה רעה מאוד, ואיני יודעת איך להתמודד איתה. בנוסף, כל הענין של מעמד האשה לא מובן לי - למה כולם מאחלים לי שתזכו לבן? ואם אני אהיה בהריון עם בת, אז זה רע? מאוד קשה לי כל העניין.

יש שיחה של הרב צבי יהודה קוק בעריכתו של הרב אבינר בנושא הנ"ל. איני יודע כיצד בעלך פוסק. אולם רק אם הוא פוסק כמו הרב עובדיה את אינך יכולה לברך. שיבדוק עם פוסקים שהוא שואל אותם בנוגע לאפשרות לברך. לעצם הענין: את יודעת שהברכות אינם ניתנו למשה מסיני. בתחילה גם הגברים לא היו מתפללים בנוסח קבוע של אנשי כנסת הגדולה. ורק לאחר שראו שאנשים לא מתפללים מעצמם ראו צורך לקבוע מסמרות ולחייב גברים באמירת נוסח קבוע. אולם הנשים נשארו כמו מה שהיה במעמד הר סיני, תפלה מהלב ללא גדרים ונוסחים מחייבם. את יודעת שהלכות תפלה דווקא נלמדות מתפלת חנה. ערכה של התפלה לא נמדד בהיותה בנוסח קבוע. ערכה תלוי בעיקר בעבודה שבלב. בנוגע ליחס באופן כללי לנשים אני יכול רק לומד שחלק מתהליך הגאולה קשור לברור היחס האמיתי והראוי לנשים. כבר הנביא מעיד על זמן הגאולה "נקבה תסובב גבר". אני ממליץ לך לקרוא את ספרו של דניאל שליט בנושא זה. כל טוב.