שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • צניעות בלבוש

השתתפות בפסטיבל וצניעות

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

י"ג תמוז תשס"ז
שאלה
לאחרונה הוזמנתי על ידי חברים להשתתף בפסטיבל הכולל הליכה בעירום. שוחחנו בינינו על המשמעות של הלבוש ושל הסרתו, והיות שאני מסורתי באורח חיי, הייתי רוצה לדעת מדוע היהדות האורתודוקסית אוסרת על עירום בין המינים, למרות שאין פרצי יצרים בפסטיבל כזה, וכך הובהר לי מראש. הדיון כאן הוא האם ישנו רע בעירום כשלעצמו, ללא יצר המין, בהנחה שישנו מצב כזה והוא אכן אפשרי, במיוחד כאשר בתנ"ך מתואר העירום כמצב הראשוני והתמים של האדם בגן עדן, ורק החטא גרם לצורך בלבוש. והבגד הרי מלשון בגידה. ומה רע להתהלך תמים כאשר ברא אותנו האלוקים, ולמה להסתיר את עצמנו מאחורי לבושים, חברי אומרים שישנו המון שחרור במצב כזה, ותחושת בראשיתיות טהורה, וזה מה שמושך אותי לנסות את זה. זה נשמע תמים וטהור, במיוחד כאשר מודגש שזה ללא כל כוונות מיניות. מעין חזרה לגן עדן. למה זה רע?
תשובה
יש שני רעיונות בלבישת בגדים. ראשית יש בכך עניין של כבוד ותפארת. דבר שאנו מכבדים אותו אנו רגילים לעטוף אותו ולשומרו לזמנים מיוחדים - רק כשרוצים להתשמש בו. בגוף שלך באנטימיות שלך אין ענין שמישהו אחר ישתמש . אתה היחיד שמשתמש בגוף האינטימי שלך. רק אם יש מישהו שאתה לחלק איתו את הגוף שלך כגון בקשר זוגי וכד' יש מקום לפשוט את הבגדים. כך אנו מוצאים בקב"ה שהוא עושה בגדים לאדם וחוה גם ללא קשר לחטא. "ויעש להם כותנות עור וילבישם". הריב"א שואל לאיזה צורך עשה הקב"ה כותנות עור לאחר שאדם וחוה עשו לעצמם מעלי תאנה בגדים. ומבאר הריב"א: וא"ת למה הוצרכו לאותם כתנות והלא כתיב ויתפור עלה תאנה ויעשו להם חגורות וי"ל שאותם חגורות לא היו אלא לכסות ערותם: כלומר יש בגדים שנועדו לכסות את הערווה שזה המקומות שבאופן קבוע מכסים. ויש בגדים שנעשים לא בשביל לכסות על משהו ונועד לבטא את בישנותינו אלא בגדים לכבוד. כך גם מצאנו לגבי הכהנים שמלבד המכנסים עשו להם בגדים לכבוד ולתפארת. הרעיון השני בענין הבגדים זה בגדים שנועדו לכסות על בשר הערווה. לפני שגורשנו מגן עדן היינו במצב עילאי בו כשהיינו רואים דבר לא היינו מתבוננים על הדברים החיצוניים שבו אלא מתבוננים פנימה. הנפילה של האדם וחוה להתבונן על הצד החיצוני שבכל דבר. ההופעה של הדבר היא המפגש הראשון שלנו עם הדבר. במקום להתמקד עם מה שיש בתוך אנו מתמקדים תחילה עם מה שבחוץ. ובמקרים רבים שם אנו נתקעים. קשה לעבור מהמבט החיצוני אל המבט כלפי פנים. יש חלקים בגוף שהם יותר מבטאים את מה שבפנים. אולם יש חלקים שבהתבוננות בהם קשה לנו לראות את מה שמעבר אלא אנו הם חלקים שבדרך כלל ההסתכלות בהם משאירה אותנו במבט החיצוני. למי שיש מבט פנימי יכול לראות מהפנים של האדם את מהותו הפנימית של האדם. מי שמתרגל להסתכל מבחוץ גם אם הוא יראה פנים ישים לב למה שבחוץ ולא יצליח לראות את מה שמבפנים. לעומת זאת ההסכלות על הערווה היא הסתכלות שמשיאה אותנו במבט החיצוני שלא יכול לראות בהסתכלות שם משהו פנימי. הפנים של כל אדם שונות מרעהו ולכן יש יחודיות לאדם במראה פניו. את היחודיות אנו מחפשים. בצדדים של הערווה אנו דומים לבהמה שאין לה יחודיות. רק על ידי המחשבות שלנו על האישיות של זולתנו על ידי הצדדים הערכיים שיש בהתעסקות בצד המיני ניתן להפוך את ההתעסקות הזאת ממעשה בהמה למעשה אנושי ערכי. ההסתכלות בחלקים ובאברים הנמצאים במקומות הנמוכים שבגופנו אינה מאפשרת לנו להתרוממם ולמצוא את הצד האנושי ערכי שיש בנו. ההסתכלות בערווה מעוררות בנו את הצדדים החיצוניים ואנו נהפכים לבהמות. אני לא מבין את הקטע של להיות עצמך ולהשתחרר כשאתה עושה זאת לעיני אחרים. זה אתה או שאתה עושה זאת בשביל אחרים. יש כאן רמאות עצמית ורצון להסיר את המגמה הערכית אנושית שרואה באדם כיצור השונה מבעלי חיים. הקב"ה נתן לנו יקר ערך שקוראים לו אינטימיות אישית של כל אחד. הקב"ה נתן לנו כוח שמושך אותנו למין השני כדי שעל גבי זה נבנה את הקן המישפחתי שלנו. אנו מבזבזים את הכוח הזה לדימיונות ופנטזיות. מי שאומר שלא מתעורר לו חשק מיני כשהוא רואה אישה לא לבושה אני מרחם עליו. או שהוא חולה או שהוא כבר כל כך שטוף עריות שרק דברים נוראיים ויציירים יעוררו את התשוקה המינית שלו. איך יראו חיי המשפחה שלו האם הוא כל יום יעלה עם אישתו על הגג ויקפוץ איתה כדי שמשהו יזוז אצלו. זו המסכנות של העולם המערבי שמבזבזים את המתנות שנתן לנו הקב"ה על ריק. מביאים את האדם לגעת בדברים ערכיים ועמוקים בדרך זולה ופשוטה. ולאחר מכן אדם לא יוכל למצוא טעם וערך בחיים שלו. אלו הם השורשים ליאוש ולחידלון שמשתלטת על התרבות המערבית, תרבות של יאוש וחוסר ענין וחיפוש ריגושים לאחר שמכרו את כל המתנות שנתן לנו הקב"ה בזול בלי כסף ובלי טעם. היהדות מציעה צניעות. היהדות מציעה כבוד. היהדות מציעה שלא להיפתח בטרם עת ולא להיפתח לדברים חיצוניים. כך יש טעם לחיים. זו אמונתינו. הדרך לגן עדן לא עוברת דרך חיקוי חיצוני של גן עדן. הדרך לגן עדן עוברת דרך היכולת להיפגש עם הטוב הפנימי הערכי שנמצא בתוכנו שיביא ואתנו למצב שבו לא נבליט את הגוף החיצוני שלנו אלא נבליט את הצד הפנימי שבתוכנו. התיאור שלך לא מקרב לגן עדן אלא מרחיק אותך משם בעוד כמה צעדים. כל טוב והיזהר מזיופים וחיקויים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il