ראיתי את פסקו של הרב שלכתחילה יש לאכול את האפיקומן לפני חצות, ורציתי לשאול מדוע אין בזה חומרא דאתא לידי קולא, שהרי למעשה קצת אחרי שאוכלים את האפיקומן - מסתיים הסדר והאנשים הולכים לישון ולא נשארים לספר ביצי"מ, אך אם לא היו צריכים להזדרז בגלל חצות היו נשארים לספר עוד זמן רב. ומה גם, שהחיוב לאכול לפני חצות אינו מבורר, שהרי יש ראשונים רבים שפסקו שאת קרבן הפסח אפשר לאכול עד עלוה"ש, וממילא אף את המצה הדאורייתא, ק"ו אפיקומן שאינו אלא מצוה מדרבנן.

1. הבעיה היא כזו, יש לנו שתי שיטות בפוסקים האם זמן אכילת מצה זה עד חצות או גם אחרי חצות. יש ראשונים שפוסקים שזמן אכילת מצה הוא עד חצות ולא יותר. ובנוסף לכך יש מחלוקת בראשונים כשאדם מברך על אכילת מצה, האם הוא יוצא במצה שאוכל תיכף אחר המוציא או שעיקר כוונתו למצה שיאכל בסוף הסעודה (שיטת בעלי התוספות). אם רוצים לצאת ידי כל השיטות וגם לשיטה שאומרת שעיקר אכילת מצה היא באפיקומן (לפי הרמב"ם וודאי יוצאים ידי חובה גם אם אוכלים מאוחר יותר) נוהגים לאכול את האפיקומן לפני חצות. מצד עיקר הדין של סיפור יציאת מצרים יוצאים במגיד. אלא שזה דבר שאין לא שיעור "וכל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח".