שלום לכבוד הרב,קורא השאלה. אני בעל תשובה חדש יחסית שהכיר/למד/התנשא מעט בלימוד גמרא - תורה שבע"פ.וישנו עניין יסודי ובסיסי שמעלה אצלי קושיה גדולה שעוד לא מצאתי מישהו נוסף ששואל אותה (ולכן גם לא מצאתי לה תשובה). ידוע לכל שהתורה שבע"פ ניתנה למשה רבינו ע"ה בהר סיני מפי הגבורה (הקב"ה),כאשר הקב"ה הסביר למשה רבינו כיצד מקיימים כל מצווה ומצווה,ומשה רבינו היה מלמד אותה לבני ישראל דור המדבר,והם לימדו את בניהם וכן הלאה. (ככה בעצם בנויה התורה שבכתב:"וידבר ה’ אל משה לאמר:...") בעצם התורה שבכתב היא חלק מהתורה שבע"פ. לאחר חורבן הבית השני כשעם ישראל עמד להתפזר בכל העולם ולצאת לגלות של 2000 שנה,רבי יהודה הנשיא קיבץ את כל התורה שבע"פ לקובץ אחד הלא הוא "המשנה".הדור שלאחר מכן,דור האמוראים,ביאר את רוב מסכתות המשנה והוליד את "התלמוד הבבלי" הלא היא "הגמרא". עד כאן השתלשלות התורה שבע"פ על קצה המזלג. איפה הבעיה?הבעיה היא שלימוד המשנה והתלמוד מעלים מסקנות שלא מסתדרות עם העובדה לפיה התורה שבע"פ הועברה גם היא למשה רבנו: 1.מדוע חז"ל לומדים הלכות מפסוקים מהתורה שבכתב אם יש מסורת שבע"פ שכך וכך היא ההלכה? איך יתכן שחז"ל פסקו הלכות על סמך "דרישת" פסוקים מהתורה שבכתב (ח"ו) אם יש מסורת? לדוגמה:חז"ל לומדים שברכת המזון מהתורה כוללת 3 ברכות,מהפסוק:"ואכלת ושבעת וברכת את ה’ אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך." - וכי צריך ללמוד את זה מהפסוק אם יש מסורת שבע"פ שכך היא הברכה שמדובר עליה בתורה? דוגמה נוספת:חז"ל לומדים את המלאכות האסורות בשבת מהמלאכות שנעשו להכנת המשכן.למה חז"ל צריכים ללמוד את זה מהמלאכות שנעשו במשכן,הרי יש מסורת בע"פ שמלאכה א’ ב’ ו-ג’ אסור לעשות בשבת. זה נראה כאילו מקור ההלכה הוא מן התורה שבכתב,ולא מן התורה שבע"פ במסורת מהר סיני ועד לתקופת הגמרא. 2.אם יש מסורת שבע"פ,זאת אומרת שיש הלכה ברורה שהקב"ה מסר למשה איך מקיימים את המצווה הזאת והזאת. אם כן מדוע יש מחלוקות אפילו במשנה (שהיא הסמכות ההלכתית העליונה ביותר) בין תנאים שלומדים את טעמיהם מן הפסוקים בתורה שבכתב.אם אבות אבותיך אמרו לך שככה מקיימים למה אתה פוסק הלכה על סמך פסוקים מהתורה שבכתב? העניין הוא שהתורה שבע"פ מכוון שהיא ניתנה בע"פ למשה רבינו מהקב"ה,חייבת להיות חד משמעית וזה לא הגיוני שבקובץ בו כתובה התורה שבע"פ יהיו מחלוקות הלכתיות... מה אם חז"ל שניסו להחליט עפ"י מי לפסוק הלכה עפ"י פסוקים מהתורה שבכתב,חס וחלילה חס ושלום פסקו כדעה השגויה שלא ניתנה בהר סיני והדעה של התנא השני היא ההלכה הנכונה שניתנה בהר סיני? אני מקווה שכבוד הרב הבין את השאלה,תודה מראש על התשובה.

ב"ה שלום לך. קראתי את שאלותיך היפות בעיון רב, ומאוד התפעלתי מהן, השאלות מראות על חשיבה ועל רצון להבין, ואשתדל לענות בקצרה ובאופן בהיר, ואף שהדברים יהיו קצרים, חשוב שתדע שדברים אלו יש בהם אריכות גדולה, והמון עסקו בהם ובררו אותם, ואני הקטן לא יכול להאריך במקום זה, ולכן מעבר לתשובה שלי לשאלתך, אני מציע לך לבחור להמשיך ולעיין בדברים, להמשיך ולעסוק בהם באופן רציני ומסודר. בגיל שלך בהחלט כבר יש מקום לבירורים רציניים במיוחד בשאלות רציניות כמו שיש לך, וחשוב שלא תחסום את עצמך ותשקיע במציאת תשובות שתהיינה לך טובות, ושמהן תבנה את עצמך. אם תרצה אשמח לכוון אותך למקום שבו תוכל ללמוד את הדברים ברצינות ולברר את הנושאים האלו ועוד דברים. כפי שכתבת התורה ניתנה לנו מה', הן התורה שבכתב והן התורה שבעל פה. יחד עם זאת, ה' נתן לנו שהתורה תמשיך להתברר גם במשך הדורות, וכל מה שיבררו חז"ל בתורה יהיה חלק מהתורה עצמה. לשם כך נתן לנו ה' כללים שעל ידם נוכל לברר את התורה וליישם אותה בחיים שלנו. יש לנו י"ג מידות שבהן התורה נדרשת בהם. המידות האלו הן חלק מהתורה שבעל פה, ועל ידן חכמים יודעים לברר את התורה ולהבין אותן. מגדלותה של התורה שהיא מקיפה את כל החיים שלנו, והיא ניתנת לתפיסה מכיוונים שונים. אנו האנשים הפשוטים איננו יכולים להקיף את כל התורה כולה, אלא רק לאחוז בה בפן שלנו, מתוך נקודת המבט שלנו, ומתוך התפיסה שלנו בתורה. על ידי התפיסות השונות והלימודים השונים, התורה מתבררת בעם ישראל באופן השלם ביותר, וכך נוצרות מחלוקות בהבנת התורה, שכל צד רואה חלק אחר מהתורה, והוא מיישם את הצד הזה שהוא רואה. חכמנו זכרונם לברכה ביטאו זאת באמירה מאוד משמעותית ביחס למחלוקות ואמרו "אלו ואלו דברי אלוקים חיים והלכה כדברי..." זאת אומרת שהאמת האלוקית מתגלה בכל הצדדים שלה במחלוקת, אלא שבחיים המעשיים אי אפשר לחיות את שני הדברים וחייבת להיות הלכה, אך ודאי שבשני הצדדים של המחלוקות יש אמת אלוקית גדולה. בלימוד שלנו אנו משתדלים להבין כל שיטה וכל דרך, ומנסים לראות את האמת האלוקית שבה, וללמוד גם את ההלכה בימינו. פעמים שבסופו של דבר במצב אחר ההלכה תהיה אחרת, שכן ההלכה חייבת להתאים למציאות ולהתבטא בה. דברים אלו יש בהם תוקף של תורה, וכל היחס אליהם הוא כדברים המפורשים בתורה. מעבר לכך, התורה קבעה לנו כסמכות את חכמים, כפי שאמרו "לא תסורו..." זאת אומרת שאנו צריכים ללכת לפי מה שחכמים אומרים לנו. חכמים יש להם תפקידים שונים, כגון להוסיף דברים על התורה, בגדר של דברים מדבריהם ובכך חכמים מתקנים תקנות וקובעים דברים. וכך נאמר "ושמרתם את משמרתי - עשו משמרת למשמרתי". לעשות משמרת לתורה הכוונה לקבוע דברים שישמרו על קיום התורה, כמעין גדרות לשמור על התורה. ידידי, אפשר להאריך עוד רבות, אך אין כאן המקום, חזור אלי ואשמח להאריך יותר, או למצוא לך מישהו שתוכל ללמוד איתו את העניין באופן מסודר. בברכה הרב יצחק גרינבלט.