כבוד הרב ענה שאם עברתי דרך כיפת השמים עלי לברך שוב על ירקות וקפה. אבל הבעיה היא שההליכה נעשית באופן תדיר וזה גורם להרבה ברכות. קשה לצמצם את האכילה לסיימה ולברך פעם אחת כי לעיתים אני זקוק לזה בשביל להישאר ערני ומרוכז. האם אין כאן ענין שכיוון שמלכתחילה זה מסלול ההליכה אז לא נחשב היסח הדעת ? (כמו שהולכי דרכים יכולים לברך פעם אחת) תודה רבה!

לשואל, שלום! באופן עקרוני לגבי קפה וירקות לא מועיל עניין זה שדעתו לצאת מהבית וללכת למקום אחר, וגם הולכי דרכים יכולים לברך פעם אחת כי מלכתחילה לא התחילו בבית ויצאו ממנו (עיין משנה ברורה סי' קעח ס"ק מב: "דרק מבית לבית לא מהני דעתו באכילת פירות"). ומכיוון שאתה יוצא לצורך, וגם האכילה שאחר כך היא צורך, זה לא "ברכה שאינה צריכה". יוצא מכלל זה מקרה מסוים, שהאדם התחיל לאכול בבית על דעת שימשיך בדרך וגם ההתחלה בבית איננה בצורה נוחה ובישוב הדעת כדרך האוכל בבית אלא ניכר ממנה שאין זו אכילה של קביעות אלא אכילה חפוזה כאילו הוא כבר בדרך. למשל, אלו שקונים חטיף בחנות ופותחים אותו כבר בחנות וממשיכים בדרך, או מי שנוטל ידיים ואוכל קצת בעמידה לפני יציאתו מהבית. רק באופן זה ניתן להתייחס אל הבית כ"הולכי דרכים" (שו"ת אור לציון ח"ב פי"ב סעיף טו; פסקי תשובות סי' קעח סעיף טז).