1. אמרו לי שאם אדם גונב או לא מחזיר חוב למישהו, שניהם צריכים לחזור לעולם הזה (בגלגול). האם זה נכון? 2. אז נניח שמישהו גנב מאדם אחר, והנגזל כלל לא יודע מי הגנב, והוא לא רוצה לחזור לעולם בגלל העניין הזה – אז מה קורה? 3. ומה קורה אם אדם חייב כסף למישהו ואינו מסוגל להחזיר את החוב? 4. ומה אם יש ברשותו חפץ ששייך למישהו אחר, למשל חולצה, והוא מתבייש להחזיר אותה אחרי שנים רבות משום שחושש שישפטו אותו על כך?

שלום וברכה, 1. אכן מובא בספרים שאדם שגוזל הגזלן צריך לחזור לעולם הזה בגלגול (החיד"א בספרו מורה באצבע סימן י אות שכא, החפץ חיים, ועוד ספרים). מה שכתבת שגם הנגזל צריך לחזור בגלגול – זה לא מסתבר כלל ונראה שאינו נכון. 2. אם אדם לא יודע ממי הוא גנב, הוא צריך לתת את סכום כסף שאותו גנב לצרכי רבים, כגון ספרים לבית המדרש, תרומת לבית חולים, ספסלים ציבוריים וכדומה (עי' שו"ע שסו ב). 3. אם אין לו את כל הסכום הוא יכול להחזיר לנגזל מעט מעט לפי היכולת. כמו כן הוא יכול לבקש מהנגזל למחול לו על חלק מהחוב אותו הוא לא יכול לשלם. 4. אם הגנב מתבייש לומר לנגנב, הגנב לא צריך להודיע לו על הגניבה אלא הוא יכול להשיב לו את הסכום במכתב בעילום שם, או להבליע לו את הסכום במשא ומתן אחר או להכניס לו לארנק או לחשבון בנק או בכל דרך יצירתית אחרת (שו"ע הרב, מובא בפתחי חושן ד ו). הרחבה: 1. מובא בכמה ספרים שהגוזל ולא משיב עליו לחזור לעולם הזה בגלגול: זה לשון החיד"א (מורה באצבע סימן י אות שכא): "וכל זמן שגזל בידו אין תפלתו נשמעת כדכתיב לא אוסיף עוד עבור כמשז"ל והוא צריך לבא בגלגול ואין הפרש בין רב למעט כי על הכל יביא אלהים במשפט". ובפלא יועץ (סי' מד ערך גזל) כתב: "וכל זמן שגזל בידו אין תפלתו נשמעת (שמות"ר כב ג) ומאכילים אותו לעולם הבא גחלי רתמים וצריך לחזר בגלגול כדי לשלם. והודעתי הן כתיב בקנטרס אורות אילים (דף קיג) מעשה נפלא שארע בימי הרב ישראל בעל שם טוב שבא אחד בגלגול סוס והיה עובד בכל כחו כדי לשלם את חובו". וכן כתב החפץ חיים בספרו מחנה ישראל (ח"ב פ"ו): "ואפילו אחר כל העונשים לא יהיה לו תקנה גמורה עד שישוב בגלגול להשיב הגזלה. וראיתי בספרים מעשה נפלא שהיה בימי הריב"ש שבא אחד בגלגול סוס והיה עובד בכל כחו כדי לשלם חובו. וזהו מן הגלגולים הקשים ולפתחו יצטרך לבוא עוד הפעם לאותו העולם לחזור ולהבראות כדי לפרוע את גזלתו כמו שמובא בכמה מקומות. וכן כתב הגר"א במשלי על הפסוק מציל נפשות עד אמת. וכתבו הספרים התעוררות נפלא שממנה יוכל האדם להתבונן עון העושק והגזל שהלא ידוע שהיוה"כ הוא היום האחרון ששייך להשנה והוא היום הטוב שבכל השנה שבו נמחלים עונותינו וגמר חתימת תפלותיו הנוראות היא תפלת נעילה ומה אמור בה למען נחדל מעושק ידינו. מכל זה צריך האדם להתבונן ויראה להשמר מגזל בכל כחו כל ימי חייו". וכן כתב החפץ חיים בספרו שפת תמים (פרק ד) בתוספת דברים. החפץ חיים (שמירת הלשון ח"א שער התבונה פ"ח) הביא שעונש גלגול הוא קשה ביותר, וז"ל: "וכבר כתב הרמב"ן בספרו שער הגמול ששעה אחת בגיהנם היא קשה יותר מיסורי איוב כל ימיו. וגם ידוע דעונש הגלגול הוא קשה יותר מעונש הגיהנם". 2. למי נותנים צורכי רבים? כתב הפתחי חושן (הלכות גניבה ח"ה פ"ד הע' נ): "ובגמרא אמרו צרכי רבים היינו בורות שיחין ומערות לצרכי רבים, ובאהבת חסד כתב בשם השל"ה דה"ה שיכול לנדב ספרים לביהמד"ר. וכתב בשו"ת אגרות משה חו"מ סימן פח שמ"מ לא יתן בתורת צדקה ויחזיקו לו טובה או יכבדו אותו על כך". ובחשוקי חמד (יומא פה: ענין ו) כתב שיכול לתת לעירוב ולמקווה. והוסיף: עוד נראה דיש מקום שכולם יכולים ליהנות ממנו, כגון בית חולים, ואף על פי שלא כל העולם חולים, מכל מקום כולם נהנים שיש בית חולים בעירו, שיודע שלכל צרה שלא תבוא יש לו מקום ללכת שם מיידית. עוד נראה דבתי כסאות במקומות ציבורים, ובפרט ליד בתי כנסת וליד בתי קברות הם צרכי רבים, וכמבואר בביאור הלכה (סימן ג ד"ה יהא... ויעוין גם בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סימן קלה) שכתב שהגוזל את הרבים ותקנתו שיעשה צרכי רבים זה רק מדת חסידות ולא מן הדין". עכ"ל החשוקי חמד. חיזוק ועידוד של הראי"ה קוק למי שמתקשה לתקן עבירות שבין אדם לחברו חשוב להביא כאן את דברי מרן הראי"ה קוק זצ"ל בספרו אורות התשובה (פ"י, ו) שעל ידי הסכמה בלב לשוב באמת בתשובה זוכה להשיב בפועל את כל הגניבות ולתקן את כל הדרוש תיקון. וז"ל: "אבל בעבירות שבין אדם לחברו אי אפשר לנפש להשתלם עד שיתוקנו בפועל. ולפעמים יפגשו מכשולים ומניעות, שאי אפשר להתגבר עליהם, וכל זמן שלא נתקנו הם מונעים את אור הדעת, וממילא הן מעכבות את ההכרה של הצדק הכללי ואת החשק אליו לצאת מהסתרתו. מכל מקום, ע"י הסכמה חזקה להיזהר לפחות להבא מחטא לבני אדם, ולהתאמץ בתיקון העבר, כפי אותה המידה של התקיימות התשובה במעשה, כן יוסיף האור הרוחני לזרוח על הנשמה עד אשר אומץ הרוח בעצמו ירבה לו דרכים איך להשלים את התשובה המעשית, כדי שיוכל האור הרוחני לחול על הנשמה הצמאה אליו, בכל מלואו ובכל טובו". עוד כתב הרב זצ"ל (אורות התשובה ז ו) שאין ליפול ליבו על החלקים שעוד לא סיפק בידו לתקן, אלא ימשיך לעבוד את ה' בשמחה, וז"ל: "ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחבירו וכחו חלש מלתקנם, מכל מקום אל יתיאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העוונות שבין אדם למקום ששב עליהם הרי הם נמחלים, ואם כן יש לדון שהחלקים הנשארים שלא תקן עדיין יהיו בטלים ברוב מאחר שכבר נמחלו חלקים רבים מעונותיו ע"י תשובתו. ומכל מקום אל יניח ידו מלהזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבן אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד, "הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש" : אבל אל יפול לבו עליו על החלקים שלא ספקה ידו לתקנם, כי אם יחזיק במעוז התורה ועבודת ד' בכל לב בשמחה ביראה ובאהבה".