^ 1 ועי' מהר"ל נתיבות עולם, תוכחה, פ"ג.
^ 2 'מעשה רב' המופיע בגמרא כטעם להכריע כאותו היתר, אין כוונתו שמותר כיון שישנו מעשה של הרב. כוונת הביטוי הוא שכיון שסמך המורה לנהוג הלכה כאותו מעשה, סימן הוא שברורה לו דעתו להיתר:

:
רש"י מסכת שבת דף קכו עמוד ב
מעשה רב - למילף מיניה. דכיון דסמיך למיעבד עובדא לקולא - שמע מינה הלכתא היא.
^ 3 לא רחוק מזה מצינו שיש כח לחכמים לעקור דבר מן התורה ב'שב ואל תעשה' (שאין זה נחשב עקירה ממש, שאינו עושה דבר) לצורך תיקון המציאות, ובגמ' נראה שהיתה אף הוו"א להתיר ב'קום עשה':

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף פט עמוד ב
ומשום דלמא פשע אפקוה רבנן לחולין? וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה? א"ל: ואת לא תסברא?...
^ 4 שוב נאמר שמעלת המעשה שמצינו אצל גדולי ישראל איננה מצד שקובעים בזה את ההלכה, אלא מחמת שמגלים שכך ברורה ההלכה לדעתם.
^ 5 מקור לזה ניתן לראות מפרשת פתרון החלומות של שר המשקים ושר האופים. התורה מספרת כיצד יוסף פותר לשר המשקי ולשר האופים את חלומותיהם. אח"כ מספרת התורה את התגשמות פתרון החלומות בדמות תליית שר האופים והחזרת שר המשקים על קנו. אלא שבסיכום הפרשה כותבת התורה:

בראשית פרק מ כא-כב
וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה.
וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף.

ולכאורה הסיומת ש"כאשר פתר יוסף כך קרה", הרי היא מיותרת, שהלא מקריאת הסיפור אנו רואים זאת בעצמנו. אלא שבאה התורה לומר לנו שכיון שכך פתר להם יוסף, לכן כך נהיה. וכך אמרו במדרש:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק מ ד"ה כב) ואת שר
ואת שר האופים תלה כאשר פתר להם יוסף. הוא שאמרו ז"ל כל החלומות הולכים אחר הפה.
^ 6 טעם פנימי יותר לכך שנקרא "כאילו שמעו מפי הגבורה", הוא משום שבאמת פירוש זה, ניתן לאותו תלמיד מהר סיני, שכך הוא בנבואת הנביאים שניתנה להם מסיני, והרי הם רק מגלים את הניתן להם כבר מאת ה':

שמות רבה (וילנא) פרשה כח ד"ה ו ד"א וידבר
ד"א וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, א"ר יצחק מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר סיני, שכן משה אומר להם לישראל (דברים כט) כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום, עמנו עומד היום אין כתיב כאן אלא עמנו היום אלו הנשמות העתידות להבראות שאין בהם ממש שלא נאמרה בהם עמידה, שאע"פ שלא היו באותה שעה כל אחד ואחד קבל את שלו,
וכה"א (מלאכי א) משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי, בימי מלאכי לא נאמר אלא ביד מלאכי שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני ועד אותה שעה לא נתנה לו רשות להתנבאות, וכן ישעיה אמר (ישעיה מח) מעת היותה שם אני, אמר ישעיה מיום שנתנה תורה בסיני שם הייתי וקבלתי את הנבואה הזאת, אלא (ישעיהו מ"ח) ועתה אלהים שלחני ורוחו, עד עכשיו לא ניתן לו רשות להתנבאות, ולא כל הנביאים בלבד קבלו מסיני נבואתן, אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור כל אחד ואחד קבל את שלו מסיני, וכה"א (דברים ה) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, קול גדול ולא יסף, ר' יוחנן אמר קול א' נחלק לז' קולות והם נחלקים לע' לשון, רשב"ל אמר שממנו נתנבאו כל הנביאים שעמדו, רבנן אמרי שלא היה לו בת קול, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מהו (תהלים כט) קול ה' בכח אפשר לומר כן, והלא מלאך אחד אין כל בריה יכולים לעמוד בקולו שנאמר (דניאל י) וגויתו כתרשיש וקול דבריו כקול המון, והקב"ה שכתוב בו (ירמיה כג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא צריך לדבר בכח, אלא קול ה' בכח בכח כל הקולות, ועל דעתיה דרבי יוחנן הדא קרא מסייע ליה, שנאמר (תהלים סח) ה' יתן אומר המבשרות צבא רב.

וכן מצינו בפירוש לגבי מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש, שהוא מהנאמר למשה בסיני, וניתן לחלקו של אותו תלמיד, וכעת הוא בא ומגלהו:

קהלת רבה (וילנא) פרשה א ד"ה ב יש דבר
יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, כתיב (דברים ט') ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים, אמר ר' יהושע בן לוי עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים המצוה כל המצוה ללמדך שמקרא ומשנה הלכות תוספתות והגדות ומה שתלמיד ותיק עתיד להורות (יש מקומות שכתוב "להורות בפני רבו". לדוגמה ירושלמי מגילה פ"ד ה"א. וא"כ אפשר שר"ל שגם אם מורה באופן מחוצף, עכ"פ הדברים עצמם מסיני) כבר היה וניתן הלכה למשה מסיני, מניין ממה שכתוב יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא והרי חבירו מוכיח עליו כבר היה לעולם.
ר' ברכיה בש"ר חלבו לאחד שהיתה סלע צרורה בכנפיו ונפלה ממנו, ליתן גדולה ממנה אין המקום מחזיק, ליתן קטנה ממנה אינה מתמלאה, ליתן כיוצא בה המקום מתמלא, כך שמעת תורה מפי תלמיד חכם יהי בעיניך כאלו שמעוה אזניך מהר סיני,
הוא שהנביא מקנתרן ואומר להם (ישעיה מח) קרבו אלי שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני, אמרי ליה למה לא אמרת לן אמר להם שלא נבראו בי קינים ועכשיו שנבראו בי קינים (ישעיהו מח) ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו.

ומהמשל שהביא עולה עוד, שלא רק שדברי התלמיד הם מהנאמר לו בסיני, אלא עוד שאיננו יכול להורות יותר או פחות ממה שנאמר לו.
^ 7 תורתו של האדם נקראת 'שמלתו', ומלבושו:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קב עמוד א
+מלכים א' י"א+ וימצא אתו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה. מאי בשלמה חדשה? אמר רב נחמן: כשלמה חדשה, מה שלמה חדשה אין בה שום דופי, אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי. דבר אחר: שלמה חדשה - שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם.

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יד עמוד א
אמר רב קטינא: אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי אמנה, שנאמר +ישעיהו ג'+ כי יתפש איש באחיו בית אביו (לאמר) שמלה לך קצין תהיה לנו, דברים שבני אדם מתכסין כשמלה ישנן תחת ידך, +ישעיהו ג'+ והמכשלה הזאת מאי והמכשלה הזאת? - דברים שאין בני אדם עומדין עליהן אלא אם כן נכשל בהן, ישנן תחת ידך, +ישעיהו ג'+ ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חבש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימני קצין עם. ישא, אין ישא אלא לשון שבועה, שנאמר +שמות כ'+ לא תשא את שם ה' אלהיך, לא אהיה חבש, לא הייתי מחובשי בית המדרש, ובביתי אין לחם ואין שמלה - שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד.
ואכמ"ל.
^ 8 שו"ת חתם סופר חלק א (או"ח) סימן רח:
"ומרגלא בפומי הוא, סוף פרק משילין [ל"ח ע"א] כדסליק ר' אבא אחיכו עליה, אמר גולתיכו קשקלי, הדר אחיכו עליה, ושוב אמרינן שפיר אחיכו עלה, מה רצו חז"ל לספר בבזיונו של ר' אבא, הוי מצי למישקל ומיטרי בלי סיפור הלעג הלזה. אך מוסר השכל נשמע מזה, יען כי סליק ר' אבא התפלל יהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל, ואין זה דומה לתפלת רחב"ד +צ"ל: ר' נחוניא בן הקנה+ שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי [ברכות כ"ח ע"ב], אבל הוא יתרה עשה שיאמר מילתא דתתקבל, מה לו אם /יתקבל/ יקבל אם לא, אמור דבריך לשם שמים, ועל כן נכשל דמחכו על כל דבריו".
^ 9 וראה עוד לקמן בענין חידוש בתורה אפילו יותר ממה שנאמר למשה בסיני.
^ 10 תהילים קכב, ד.
^ 11 ספירת המלכות היא סיכום כל השיקולים והרמות שלפני המעשה עצמו, ע"כ נכון הדבר שמי שמנהיג את המציאות בפועל, הוא יהיה גם זה שיהיה לו גם הכח לקבוע את מסלול ההנהגה הרוחנית הנכונה של המציאות (אם כי אין הוא חייב להיות החכם ביותר).
לאור האמור מובנת קפידתו של שאול על כך שאמרו לו שבדוד נמצאת הנהגה שהלכה כמותו בכל מקום:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צג עמוד ב
דכתיב +שמואל א' ט"ז+ ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו וגו'. ואמר רב יהודה אמר רב: כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע: ידע נגן - שיודע לישאל, גבור - שיודע להשיב, איש מלחמה - שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, (איש תאר - שמראה פנים בהלכה, ונבון דבר - שמבין דבר מתוך דבר) +מסורת הש"ס: ונבון דבר - שמבין דבר מתוך דבר. איש תואר - שמראה פנים בהלכה+. וה' עמו - שהלכה כמותו בכל מקום.
בכולהו אמר להו: יהונתן בני כמוהו. כיון דאמר ליה [וה' עמו] מילתא דבדידיה נמי לא הוה ביה - חלש דעתיה, ואיקניא ביה. דבשאול כתיב +שמואל א' י"ד+ ובכל אשר יפנה ירשיע, ובדוד כתיב, ובכל אשר יפנה יצליח,
מנלן דדואג הוה? כתיב הכא +שמואל א' ט"ז+ ויען אחד מהנערים - מיוחד שבנערים, וכתיב התם +שמואל א' כ"א+ ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' ושמו דאג האדמי אביר הרעים אשר לשאול.

אין זו סתם קנאה במעלה שלא נמצאה בשאול, אלא זו קנאה בתכונה שמתאימה למלך, ומאיימת על המשכיות מלכותו של שאול.