ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חודש אלול ;">

בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים חודש אלול Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשס"ט

חודש אלול


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
משכית בת דינה

חודש אלול הוא הכנה לראש השנה שהוא יום הדין, כדברי המשנה "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון." \ר"ה טז, א\.
בברייתא מובאות דעות נוספות בשאלה מתי אדם נידון. רבי יוסי אומר אדם נידון בכל יום ורבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה. מדברי רבותינו הראשונים עולה שכל הדעות אמת, ולכן אנו מתפללים לגזירות טובות בראש השנה וביום הכיפורים, שבהם נכתב ונחתם גזר דינו של אדם.
כמו כן אנו מתפללים בכל יום \על פרנסה\ כיון שאדם נידון בכל יום. ואפילו על אדם שחלה ונראה שנגזרה עליו חס וחלילה גזירה רעה אנו מתפללים, כי אפשר לבטל גזירה רעה בתפילה בציבור או בכוונה מיוחדת. שאמר רבי יצחק: יפה צעקה לאדם, בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין \עיין שם בתוס ד"ה כמאן\.

ערב ראש חודש אלול
א.
צום ותפילה - יש נוהגים לצום בערב ראש חודש אלול ולעשות "סדר יום כיפור קטן" כדי להתכונן לתשובה. ואם חל ראש חודש בשבת - מקדימים לצום ביום ה' שלפניו \עיין כה"ח סימן תקסא ס"ק כג וכתב המשנ"ב ס"ק טו שנוהגים להתענות ביום א' של סליחות ביום ראשון שלפני ראש השנה\.
ב.
קברי צדיקים - יש נוהגים לילך בערב ראש חודש אלול להתפלל ליד קברי צדיקים. ויש להזהר שלא להתפלל אל הצדיק, אלא מתפללים אל ה' שישמע בקשותינו בזכות הצדיק, או שמתפללים ליד הקבר ומבקשים מהצדיק שיתפלל עלינו. \ועיין לקמן הלכות הקשורות לקברי צדיקים בדיני ערב ראש השנה\.

התרת נדרים
ג.
התרת נדרים באלול - נוהגים לעשות "התרת נדרים" בערב ראש חודש אלול שהוא ארבעים יום לפני יום כיפור כדי להתיר את הנדרים, שכל מי שאינו מקיים את נדריו הוא בנידוי, וכל מי שהוא בנידוי אין תפילתו מקובלת עד ארבעים יום. ולכן נוהגים לעשות התרת נדרים גם בי"ט באב שהוא ארבעים יום קודם ראש השנה. וגם בערב ראש השנה ובערב יום כיפור \עיין כה"ח תקפא ס"ק יב, יט, צט ועיין לקצש"ע קכח ס"ע טז שנוהגים רק בעראש השנה\.
ד.
יש רמז ל"התרת נדרים" בחודש אלול מהפסוק "לא יחל דברו, ככל" שסופי התיבות שלו הם "אלול" ומשמעות הפסוק היא שמירת מוצא פיו של האדם ונדריו \עיין כה"ח שם ס"ק יט\.
ה.
זהירות בנדרים - איחר אדם לקיים נדרו - נפתח הפנקס שעונותיו של אדם סודרים שם, ומדקדקים במעשיו אם כדאים הם להגן עליו, ועל כן טוב שלא להרבות בנדרים \שו"ע ר"ג סעי' ב', באה"ג שם, בא"ח ראה א'\.
ו.
הנודר כאילו בונה "במה" בשעת איסור במות, והמקימו כאילו הקריב עליה קרבן. על כן טוב יותר ש"ישאל" אדם על נדרו ויבקש להתירו. וכל זה דוקא בשאר נדרים אבל בנדרי הקדש - מצוה לקיימן ולא ישאל עליהם אלא מדוחק \שו"ע יו"ד ר"ג סעי' א'\.
ז.
דרך ההתרה - למנהג הספרדים מושיבים שלושה או עשרה אנשים, כל הקהל עומד בפניהם, והחזן קורא בקול רם את נוסח "בקשת ההתרה", הקהל קורא עמו בלחש, ואחר כך היושבים מתירים להם.
ח.
למנהג האשכנזים מתחלקים הציבור לקבוצות של ארבעה ארבעה. שלושה יושבים, אחד עומד ואומר בפניהם את נוסח "בקשת ההתרה" והשלשה מתירים לו. אחר כך מתחלפים עד שמתירים לכולם.
ט.
ההתרה דלעיל מועילה דוקא לנדר או למנהג טוב שאדם נהג ואינו זוכר מהו, אך נדר שזוכרו - צריך להושיב לו שלושה להתרה מיוחדת שבה הנודר יפרט את הנדר והם ימצאו לו "פתח" ו"חרטה".
י.
שליחות בהתרה - אין עושים שליח להתרת נדרים אפילו אם הנודר שולח את בקשתו להתרה בכתב
יא.
אף על פי שאין עושים שליח להתרת נדרים אם מישהו אינו יודע את שפת הדיינים - יעמוד הנודר לפני בי"ד והמתורגמן ידבר בשמו \רמ"א רכח ס"ע טז. בא"ח ש"ש ראה\.
יב.
התרת נדר לאשה - בעל הנעשה שליח לחרטת אשתו וזה בארבעה תנאים: א\ האשה תבקש מבעלה שיהיה שליחה להתרת נדרים. ב\ האשה תפרט בפניו את הנדר. ג\ האשה תאמר שהיא מתחרטת על נדרה ואינה יכולה להמשיך בו או לקימו וכן כל "פתח" אחר או "פתח מתוך חרטה". ד\ צריך שילך בפני ג' רבנים שכבר יושבים ולא שיזמן שלושה על מנת להתיר הנדר. ואפילו השלשה עומדים - אינו יכול לומר להם שישבו \עיין שו"ע רל"ד סעי' נ"ו\ ויאמר להם: "כך נדרה אשתי והיא מתחרטת ויש לה פתח וחרטה". \עיין רמב"ם הלכ' שבועות פ"ו הלכ' ד' ועיין ר"ן שם ובא"ח שם\.
יג.
יש נוסחאות של "התרת נדרים" שכתוב בהם "לנו ולנשותינו". וטוב שהמתירים יאמרו לקהל שההתרה היא גם לנשים של אלה שמבקשים שלא יכלו להגיע \ועיין ר"פ ח"ד סי' ל"ד שאלה חמישית\.
יד.
הבנת התרת נדרים - צריך האדם להבין את המילים ב"התרת הנדרים", ואם אינו מבין את הלשון הנאמרת, יאמר בלשון שמבין.
טו.
המתירים - אפילו הם הדיוטות יכולים להתיר ובלבד שלא יהיו עמי הארצות כלומר שלכל הפחות אם מלמדים אותם הלכות - מבינים. \בא"ח ש"ש ראה סעי' כ"ד\
טז.
יכולים קרובים לישב יחד להתיר נדרים, אך לא נשים וקטנים. \שם סעי' כ"ו\.
יז.
שבועה ונדר - אם אמר לשון "נדר" על דבר השייך בו "שבועה" דוקא, או לשון "שבועה" על דבר השייך בו "נדר" דוקא - אין להקל בזה, כיון שכיום אין אנשים מדקדקים בלשונם בזה. \בא"ח ראה י"ג שו"ע יו"ד רט"ו א' רל"ט ד' ר"ו ס"ק ה'\.
יח.
בעת צרה - מותר לידור "בעת צרה" על דרך שעשה יעקב כשברח מעשו. נדר כזה אין להתירו אם לא לצורך מצוה או לצורך גדול מאוד, או היכן שאנו יודעים בבירור שאינו יכול לקיים נדרו \שו"ע שם\.
יט.
נדרי צדקה - יזהר לכתחילה שלא ידור אפילו נדרי צדקה, ואם רוצה לעשות איזה מצוה או ליתן צדקה - יעשה המצוה ויתן הצדקה בלי קבלת שום נדר. ומותר לידור לכתחילה בדבר צדקה אם כונתו בזה לגרום לאחרים שגם הם יתנו \אך אסור לרמות בזה, רק אם כונתו ליתן באמת - בא"ח ראה ב'\
כ.
אף על פי שנהגו רבים לידור לזכות ר' מאיר בעל הנס או שאר צדיקים, טוב יותר ליתן הצדקה במזומן ולא לידור כדלעיל.
כא.
דעת מרן שאם רק חשב לתת צדקה אך לא להוציא בשפתיו אין לזה דין נדר, ודעת הרמ"א שיש לזה דין נדר. \שו"ע חו"מ רי"ב, רמ"א סי' רנ"ח סעי' ג'\.
כב.
נדרי מצוה - נשבע לבטל מצווה הרי זה לוקה ויעשה המצוה, שכבר מושבע ועומד מהר סיני לקיים המצוה. במה דברים אמורים בנשבע על המצוה בלבד, אך אם כלל בשבועתו גם דברים המותרים כגון שנשבע שלא יאכל מצה כלל. מתוך שחלה שבועתו על שאר ימות השנה חלה גם על ליל פסח. \בא"ח ראה י"ט\.
כג.
נדר לעלות לארץ ישראל - אפשר להתיר את נדרו, אך נדר לגור בארץ ישראל אין התרה לנדרו \עיין יו"ד רכ"ח סעי' ל"ו, פ"ת ס"ק ל"ב, רמב"ן עה"ת מסעי ל"ג ובהגהותיו לספר המצוות, רשב"ץ בזוהר הרקיע סי' ע"ו, תשב"ץ ח"ג סי' רפ"ח\.
כד.
מי שנהג במצוה או חסידות מסוימת ג' פעמים ולא פירש שעושה כן בלי נדר, אם ידע שאינו מחויב בזה מהדין - הרי זה נדר. ועל כן בפעם הראשונה שמתחיל במנהג טוב - יאמר שעושה כן בלי נדר. \שו"ע יו"ד רי"ד, ועיין בא"ח שם אות י"ז\.
כה.
מי שרגיל במנהג טוב, ולא אמר שעושה כן "בלי נדר" ופעם אחת אינו יכול לעשותו - אין צריך התרה. אבל אם חושב לבטל מנהגו באופן קבוע - צריך התרה \אחרונים ועיין לפ"ת סימן ריד ס"ק א\.
כו.
אשה האוכלת בסוכה עם בעלה מקבלת שכר כ"מי שאינו מצוה ועושה", אומנם אפילו נהגה כן ג' פעמים - אינו מחייבה בנדר. כיון שלא גילתה דעתה שעושה כן משום מצוה, ואפשר שעושה כן כיון שרוצה לאכול עם בעלה. אך אם פעם אחת אמרה שעשה כן משום מצוה ורוצה לנהוג כך תמיד, ואפילו חשבה זאת או שעשתה ג"פ וחשבה לשם מצוה - הוי כנדר.
כז.
מי שקם ג' פעמים לסליחות שקודם הנץ החמה ולא חשב שעושה כן בלי נדר, אם רוצה לקום אחר כך לסליחות שאחרי הנץ - צריך התרה.
כח.
מי שאבותיו קבלו על עצמם ועל זרעם מנהג מסוים משום גדר וסיג - אינו יכול להתירו אלא במקרים מיוחדים \עיין סימן ריד\.
כט.
מי שאמר שיברך "המוציא" על חלה אחת - יכול לשנות ולברך על חלה אחרת בתנאי שאינה פחות טובה מהראשונה.
ל.
תקיעת כף - מי שהבטיח או תקע כף כדרך הסוחרים שתוקעים כף זה לזה לקיים המקח ולא הזכיר לשון "שבועה" או "הרימותי ידי" וכד' - חייב לקיים דבריו מדין הסכם, אך אין לזה דין נדר או שבועה. וההבדל ביניהם הוא שעל "הסכם" חבירו יכול למחול. \עיין שו"ע רלט סעי' ב', בא"ח ש"ש ראה ל"ג\.
לא.
נדר בחלום - נדר שנדר אדם בחלום, או שאחרים חלמו עליו שנדר - ראוי לחוש לו. ואם רוצה להתירו יקח לכתחילה עשרה בני אדם שיודעים לפחות לקרוא בתורה שיתירו לו. \עיין ר"ן על גמ' נדרים ח' ע"א, שו"ת הרשב"א תרס"ח, שו"ע יו"ד ר"י בא"ח ראה ש"ש טו\.
לב.
תוך כדי דיבור - אם חוזר בו מנדרו תוך כדי דיבור שהוא זמן אמירת שלוש מילים "שלום עליך רבי" - אינו נדר, ואפילו חוזר בו בלחש. ובלבד שיוציא זאת בשפתיו \עיין שו"ע סי' ר"י סעי' ג', ובא"ח שם אות ט"ז\.

ראש חודש אלול

לג.
ימי רצון - ארבעים יום שמראש חודש אלול עד יום הכיפורים מסוגלים לתשובה יותר מכל ימות השנה כי הם ימי רחמים וימי רצון. ואף על פי שבכל השנה הקב"ה מקבל את בניו בתשובה, מכל מקום ימים אלו מובחרים ביותר, כי בראש חודש אלול עלה משה אל הר סיני לקבל לוחות שניות, וקבלת הלוחות היא אות והוכחה לכך כי ה' קיבל את תשובת ישראל ומחל להם על חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונות. ונשתהה משה בהר ארבעים יום שבהם התפלל לה' שיסלח לעם ישראל. וביום הכיפורים אמר לו ה': "סלחתי כדברך" ונתן לו את הלוחות השניות, ומאז נקבעו ימים אלו כימי רצון, ונקבע יום י' בתשרי כיום סליחה ומחילה לישראל.
לד.
האר"י ז"ל כתב על הפסוק "ואשר לא צדה והאלהים א נה ל ידו ו שמתי ל ך", ר"ת אלול, לומר כי חודש זה הוא עת רצון לקבל תשובה על החטאים שעשה בכל השנה, ורמז יש בפסוק שגם על השגגות צריך האדם לחזור בתשובה בחודש זה, כיוון שאדם נכשל בחטא בשוגג בגלל חטאים אחרים שעשה במזיד. \עיין לקשו"ע סי' קכ"ח\.
לה.
דורשי רשומות אמרו: "ומל ה' אלהיך א ת ל בבך ו את ל בב זרעך" ר"ת אלול. \תשובה\ , וכן "א ני ל דודי ו דודי ל י", ר"ת אלול \תפילה\, וכן "א יש ל רעהו ו מתנות ל אביונים", ר"ת אלול \צדקה\. רמז ל"תשובה תפילה וצדקה" שצריכין להרבות בהם בחודש זה.
לו.
"וידעת היום והשיבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" מסביר ר' אלעזר בזוה"ק, אם "ידעת היום" דהינו שתלמד תורה ותדע את הקב"ה, אז "והשבות אל לבבך" תוכל לשוב בתשובה באמת.
לז.
סליחות ושופר - נהגו הספרדים להתחיל בסליחות מב' אלול עד יום הכיפורים. ואשכנזים מתחילים לפני אלול ועיין לקמן הלכות סליחות \עיין רמב"ם, הל' תשובה פ"ב ה"ו, ז\.
לח.
בשעת אמירת הסליחות יש מהספרדים שנוהגים לתקוע תשר"ת בעת אמירת י"ג מידות. ויש נוהגים לתקוע בקדיש לפני "תענו ותעתרו" ויש שאין תוקעים כלל.
לט.
האשכנזים נהגו לתקוע בשופר מר"ח אלול עד יום הכיפורים. ותוקעים אחרי תפילת שחרית. יש תוקעים מיום א' דר"ח ויש מיום ב'. אם לא שמעו תקיעה בשחרית ישמעו בערבית \עיין טור תקפ"א. משנ"ב ס"ק ג\. ולכל הדעות אין תוקעים בערב ראש השנה כלל \כה"ח שם ס"ק יג\.
מ.
תוקעים בשופר בחודש זה כדי לעורר את העם לתשובה, כי כן הוא טבע השופר לעורר ולהחריד, כמו שנאמר: "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" \עמוס ג ו\. ותוקעים גם כדי לערבב השטן. טעם נוסף לתקיעות הוא שבר"ח אלול עלה משה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה לאמר: "משה עלה להר". כל זה כדי שבני ישראל לא יטעו שוב במספר הימים כמו שטעו בתחילה ועשו עגל. והקב"ה נתעלה באותו שופר שנא': "עלה אלקים בתרועה" \פרד"א הובא בטור תקפ"א ועיין למשנ"ב ס"ק ג\.
מא.
לדוד ה' - האשכנזים נוהגים החל מר"ח אלול לומר מזמור "לדוד ה' אורי וישעי" \ראה מד"ר ויקרא כ"א, ועיין מ"ב תקפ"א ס"ק ב' ה\. יש אומרים בשחרית בלבד ויש אומרים גם במנחה ויש אומרים אותו גם בערבית. הנוהגים כגאון \במעשה רב נג\ לא אומרים כן. אלה שאינם אומרים מזמור זה כדאי שיאמרו פרקי תהילים אחרים. הספרדים אומרים מזמור זה אחרי התפילה במשך כל השנה \מורה באצבע אות ל"ז\.
מב.
צדקה - "צדקה תציל ממות" - ובודאי מצילה מהרבה דברים רעים אחרים על כן טוב ליתן צדקה בכל עת ובמיוחד בחודש אלול.
מג.
הנותן צדקה בכל השנה כולה לא יתן יותר מחומש מנכסיו. אך הנותן צדקה על מנת לכפר על חטאיו יכול לתת יותר מחומש.
מד.
תהילים - יש נוהגין לומר תהלים בצבור או ביחיד בימים אלו, כיוון שיש בכוחם של מזמורי תהלים להכניס בלב האדם אהבת ה' ויראת שמים. ונוהגים לומר עשרה מזמורים בכל יום, כדי שיוכלו לגמור את כל ספר תהלים פעמיים עד ראש השנה, שיש בהם מזמורים כמנין "כפר" \מטה אפרים סי' תקפא סע' ח מ"ב ס"ק ג\.
מה.
תיקונים - נהגו חכמי ירושלים ללמוד "ספר תיקוני זוהר" כל יום כפי יכולתם. העיקר בזה להתחיל בראש חודש אלול ולסיים ביום כיפור את שבעים התיקונים. יש נוהגין לסיים את הספר לפי החלוקה בספרים המודפסים לפי ימי החודש אך אין חלוקה זו מחייבת. \כה"ח תקפא ס"ק ז\.
מו.
מכתבי ברכה - יש נוהגים לכתוב מכתבי ברכה בחודש אלול שבהם מברכים איש את רעהו להכתב ולהחתם בספר חיים טובים. ויש המוסיפים ברכה זו בכל מכתב שכותבים בימים אלו. ותכלית עניין זה לקבוע בליבנו את התפילה על חברינו ולא רק על עצמנו, ולהרבות אהבה ואחוה שלום ורעות \מטה אפרים סי' תקפא סע' ט. עיין כה"ח שם ס"ק חי ובאר היטב שם ס"ק י\.
מז.
תפילין ומזוזות - אנשי מעשה נוהגין לבדוק בחודש זה תפילין ומזוזות שלהם ולתקן את הטעון תיקון \מט"א י\.
מח.
חשבון נפש - טוב וישר בכל לילה ולילה מראש חודש אלול עד יום הכיפורים לפני השינה שיפשפש אדם בדרכיו ובמעשיו לראות אם טובים הם אם לאו. ואם מעשיו טובים - יחשב במה אפשר לשפר אותם. ואם לאו - "יעזוב רשע דרכו", יאמר "וידוי" וישוב אל ה'. ובאמת שצריך האדם לעשות כן בכל לילה ולילה מלילות השנה כמעשה הצדיקים שנקראו "מארי דחושבנא", ולפחות ישתדל לעשות כן בארבעים יום אלו \דברי החיד"א במורה באצבע רמג, הובאו בכה"ח תקפא ס"ק כד\.
מט.
כ"ה אלול - בכ"ה אלול החלה בריאת העולם, ובראש השנה נברא אדם הראשון. בו ביום חטא ונידון ונמחל לו. לכן טוב לקרוא מכ"ה אלול עד ראש השנה את פרשת הבריאה, בכ"ה באלול יקרא מ"בראשית" עד "יום אחד", ובכל יום יקרא פרשת הבריאה השייכת לאותו יום עד ראש השנה שבו יקרא פרשת יום השישי \כה"ח שם ס"ק כא. ברכי יוסף סי' תקפא סע' יט\.
נ.
הכנה לראש השנה - ראוי שילמדו התוקע והמקריא קודם ראש השנה את הלכות התקיעה והשופר שידעו לבדוק את השופר אם כשר הוא. וגם אם תהיה טעות בתקיעות - ידעו כיצד לתקן, מתי יש לחזור ומתי לא, ואם צריך לחזור, מהיכן צריך לחזור וכדו' \ועיין משנ"ב תקפא ס"ק יא וכה"ח טל\.
נא.
תעניות - רבים נוהגין להתענות בעשרת ימי תשובה \רמ"א ס"ע ב\, ויש המקפידים להתענות עשרה ימים שלמים. מכיוון שבעשרת ימי תשובה יש רק ששה ימים שמותר להתענות בהם, שהרי אין מתענים בשני ימי ראש השנה, לא בשבת שובה ולא בערב יום הכיפורים, על כן מתענין ארבעה ימים בתקופה שלפני ראש השנה, ועדיף להתענות בימים ב' וה' אך אפשר להתענות בכל יום מימות השבוע חוץ מיום שישי \שו"ע שם סע' ב. כה"ח שם ס"ק הן. כה"ח תקסב ס"ק יד משנ"ב תקפא ס"ק ו\.
נב.
ראוי להתענות בערב ראש השנה עצמו \ועיין לקמן בדיני ערב ראש השנה\.
נג.
בתעניות אלו כשצריך להשתתף בסעודת מצווה - יכול לאכול באותו יום ולהתענות ביום אחר במקומו. וכן אם יודע שתהיה לו סעודת מצווה, יתענה לפני כן במקום יום זה \עיין לרמ"א שם ולחונים עליו\.
נד.
תעניות אלו אינן חובה על האדם, ועל כן מי שעל ידי התענית ימנע מלימוד תורה, עדיף שילמד תורה ולא יתענה. וכן מי שגופו חלש - אין לו להתענות, כדי שיוכל לצוּם בצוֹם גדליה וביום כיפור \אחרונים\.
נה.
הרוצה להתענות "תענית יחיד" צריך שיקבל התענית בסוף תפילת מנחה יום לפני הצום, לפני "יהיו לרצון" האחרון. וטוב לומר את הנוסח המודפס בסידורים \שו"ע תקסב סע' ו\. ואם שכח לקבל את התענית, יכול לקבלה אחר כך אפילו בין השמשות כל זמן שלא התפלל ערבית. \עיין לעיל דיני תענית יחיד\.
נו.
יש אומרים שאם רגיל לצום בעשרת ימי תשובה - אין צריך לקבל הצום במנחה שלפניו \עיין לשו"ע תקסב ס"ע ב ולחונים עליו\

סליחות
א.
זמן - מנהג הספרדים לומר סליחות מליל ב' באלול עד יום הכיפורים כי המה ימי רצון. והאר"י ז"ל היה נוהג לומר סליחות מלה במלה עם הציבור החל מר"ח אלול.
ב.
אין אומרים סליחות בראש חודש אלול, בשבת ובראש השנה \שו"ע תקפא סע' א ועיין כה"ח שם ס"ק ט"ז\.
ג.
האשכנזים נוהגים לומר סליחות החל ממוצאי שבת שלפני ראש השנה \עיין הגאון תקפ"א אות ח' ומשנ"ב ס"ק ו\. אם חל ראש השנה ביום ב' או ג' מתחילים האשכנזים "סליחות" במוצאי שבת בשבוע שקודם לכן, בכדי לומר סליחות לכל הפחות ארבעה ימים קודם ראש השנה. שבצירוף עם ימי הסליחות שבעשי"ת יהיו סה"כ עשרה ימים. \ויש עוד מספר טעמים לכך\.
ד.
אפשר לומר "סליחות" רק אחרי חצות לילה ובשום אופן לא יאמרו "סליחות" או י"ג מידות לפני חצות לילה \כה"ח שם ס"ק א' ב'\. יש מהאשכנזים שאומרים "סליחות" בלילה הראשון קודם חצות, ומקפידים בזה כיון שיש בו סליחה של "במוצאי מנוחה". וגם מי שהחזיק במנהג זה - טוב שישנה ויאמר "סליחות" אחר חצות הלילה.
ה.
הזמן הטוב ביותר לסליחות הוא לפנות בוקר בשעה שהיא עת רצון קודם תפילת "ותיקין" \עם הנץ החמה\. ואם איחרו - אפשר לומר סליחות אחר כך. \כה"ח שם ס"ק א, ב\. וישתדל עכ"פ בערב ראש השנה לומר סליחות קודם עלות השחר על מנת שיוכל לומר וידוי ונפילת אפים בסליחות. \עיין מג"א תקפ"א סעי' א' ומשנ"ב בהקדמה לסימן תקפא\.
ו.
תיקון חצות וסליחות - תיקון חצות קודם לסליחות ולתלמוד תורה. על כן אם אדם ער אחר חצות, או שקם קודם עלות השחר יקדים לומר תיקון חצות, ואף אם יפסיד בכך אמירת סליחות. \כה"ח שם סק"ד\
ז.
מורים ות"ח - מורים ומלמדים צריכים גם הם להתאמץ לומר סליחות עם הציבור, וראוי להם לישון מוקדם על מנת שלא לפגוע בתלמידיהם וכדו'. \רמ"א יו"ד רמה סע' יז\.
ח.
כתב החיד"א: "וראיתי כמה ת"ח בימים האלה מפסיקים ללמוד שאלות ותשובות, לפלפל, ואומרים סליחות תפילות ותחנונים. ועוסקים בספרי מוסר \ברכ"י שם אות ו'\
ט.
תה וקפה - נוהגים להגיש תה או קפה לאומרים סליחות בבית הכנסת על מנת להקל על הקמים בשעה מוקדמת, ומותר שיהיו עם סוכר \עיין כה"ח פ"ט ס"ק ל"א\. אמנם מי שיכול להתגבר ולא לשתות תבוא עליו ברכה, ובמיוחד אחרי עלות השחר, ובכל מקרה אין להגיש דברי מאכל בזמן הסליחות. ולפי הזוהר הקדוש אין לאכול ולשתות לפני עלות השחר, ונוהגים להקל בשתיה. \כה"ח תקפא ס"ק סט וסי' פ"ח ס"ק כ"ח, ל', ל"א\.
י.
ברכות השחר - מי שקם לפני עמוד השחר לאמירת סליחות, יטול ידיו ויברך "על נטילת ידים", ברכות השחר וברכות התורה, ואחר כך יאמר סליחות. ואם קם כחצי שעה קודם עמוד השחר יאמר אחרי הברכות הנ"ל "תיקון חצות", ואחר כך "סליחות".
יא.
מי שקם מוקדם לפני עלות השחר ונטל ידיו, צריך ליטול ידיו אחרי עלות השחר פעם נוספת בלי ברכה משום רוח רעה. אמנם אם היה עסוק בסליחות או בלימוד תורה - אינו צריך והנוטל \בלי ברכה\ - תבוא עליו ברכה.
יב.
מי שהיה ער כל הלילה - עיין לעיל בדיני ברכות השחר לערים בלילה.
יג.
יש שאומרים "סליחות" או "תיקון חצות" אחר חצות לילה ואחר כך ישנים. במקרה זה נהוג ליטול ידיים רק בבוקר לאחר שקמו משנתם ומברכים "על נטילת ידיים" ברכות השחר וברכות התורה. אמנם אם בירכו ברכות השחר ללא ברכות התורה בלילה אחר חצות לפני השינה, לא יברכו בבוקר ברכות השחר פעם נוספת. יטלו ידיים אך לא יברכו "על נטילת ידיים" אלא רק ברכות התורה \עיין ספר הלכה א, עמ' יב, יג\.
יד.
שליח ציבור - ידקדקו לבחור שליח ציבור הגון וגדול בתורה ובמעשים טובים כפי מה שאפשר למצוא, וראוי שיהיה בן שלושים שנה ויותר שאז כבר נכנע לבו. וגם כדאי שיהא נשוי ושיהיו לו ילדים, כיוון שאז הוא שופך לבו בתפילה ומתחנן מקירות ליבו. וטוב להעדיף שליח ציבור שהוא בן תורה, אף על פי שאינו נשוי בן שלושים וכדו'. וכל מי שמעמיד ש"ץ שאינו הגון הריהו כאילו גזל את הציבור ומונע ממנו דבר טוב שהיה ראוי להם. ומכל מקום כל ישראל כשרים הם. \רמ"א שם סע' א\.
טו.
היודע בעצמו שאינו בקי בתפילות היטב, אין לו להכניס את עצמו להיות שליח ציבור בסליחות, אלא אם כן הציבור מפציר בו מאוד.
טז.
אדם שראוי להיות שליח ציבור ורואה שיש מחלוקת בגלל שהוא עולה להתפלל, לא יעלה להיות שליח ציבור אף על פי שיעלה במקומו אחר שאינו הגון \כה"ח שם ס"ק לח\.
יז.
כשאדם באבלות תוך שלושים או י"ב חודש - מותר לו להיות שליח ציבור \עיין כה"ח שם ס"ק לג\ ולדעת המשנ"ב \שם ס"ק ז\ נהגו להתיר כן רק אם אין אחר ראוי כמותו.
יח.
י"ג מידות - יש לעמוד באמירת "אל מלך" וי"ג מידות. הספרדים נוהגים לעמוד מהפיוט "שבט יהודה" עד "אחד הוא אלקינו", ויש מהאשכנזים שנוהגים לעמוד כל הסליחות.
יט.
מי שלא יכול לעמוד בסליחות, לפחות יעמוד בשעת אמירת י"ג מידות רחמים.
כ.
יש נוהגים שהש"ץ מתעטף בטלית בשעת אמירת הסליחות בגלל י"ג מידות שבה. ויש שאינם נוהגים כן כיון שבדרך כלל אומרים סליחות בלילה שאינו זמן ציצית. ולמעשה, אם אומרים סליחות בלילה לא ילבשו טלית, אך אם אומרים סליחות ביום יתעטף השליח ציבור בטלית \עיין כה"ח תקפא ס"ק ל\. ובמקומות שנהגו להתעטף בטלית באמירת סליחות בלילה, יתעטפו ב"טלית שאולה" שהיא טלית שאין מברכים עליה ויתכוון הש"ץ שהוא לובש הטלית לכבוד בלבד \עיין משנ"ב ס"ק ו\.
כא.
האשכנזים נוהגים שהש"ץ מתעטף בטלית.
כב.
אחרי "ושם נאמר" אומר הקהל בלחש "ויעבור ה' על פניו ויקרא", והש"ץ קורא מילים אלו בקול רם. ואחר כך כולם כאחד אומרים בקול רם "ה' ה' וכו'". וישחה מעט כשאומר "ויעבור" ויזקוף כשאומר "ויקרא".
כג.
כשאומר "ה' | ה'" יטעים את ההפסק שבין שם "ה'" הראשון, לשם "ה'" השני. וכשאומר "ה' | ה'" יחזור וישחה מעט ויגביה רגליו מעט, וימשיך "אל רחום וחנון וכו'" ביחד עם הש"ץ \עיין ספר הלכה ב, עמ' קטז סע' יח, יט\.
כד.
יאמר י"ג מידות במתינות, וטוב למנותן באצבעותיו \עיין ספר הלכה שם סע' כא\.
כה.
י"ג מידות הם "דבר שבקדושה", וכל דבר שבקדושה נאמר בעשרה. על כן יחיד אינו רשאי לומר שלש עשרה מידות בדרך תפילה ובקשה, אלא רק בדרך קריאה בתורה בניגון ובטעמים \כה"ח תקפא ס"ק כו. עיין ספר הלכה שם סע' כג ומשנ"ב תקסה ס"ק יב\.
כו.
אם אין מניין בשעה שמתחילים את הסליחות - יתפללו כסדר. וכשיאמרו "אל מלך" יאמרו עד "וכן כתוב בתורתך" ויאמרו י"ג מידות בטעמים. כאשר יתאסף מניין - יאמרו ג' פסוקים וחצי קדיש ואחר כך ימשיכו ממקום שפסקו, ואינם צריכים לחזור \עיין שו"ע תקסה ס"ע ה\.
כז.
אם התחיל "ויעבור" עם הציבור והם ממהרים או שהוא קורא לאט - יכול להמשיך ולומר י"ג מידות לבדו. אולם אם התחיל "וידוי" או "אל מלך" עם הציבור ולפני שהגיע לי"ג מידות הם כבר סיימו אותם - יאמר י"ג מידות בטעמים ולא בדרך תפלה, או שיהרהר י"ג מידות בלבו \עיין כה"ח קלא ס"ק כג\.
כט.
וידוי - יאמר האדם בוידוי את כל החטאים המוזכרים בנוסח הרגיל של "אשמנו בגדנו" אף על פי שמוזכרים שם חטאים שלא חטא בהם, כיוון שהוידוי שאדם מתודה הוא גם על חטאי אנשים אחרים מעם ישראל, וגם על חטאים שלו מגילגולים קודמים, וגם על חטאים קלים שנחשבים לחטאים גדולים כעניין שנאמר: "כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים" \בבא מציעא נח ב\. ואדם חשוב צריך להקפיד יותר לומר כל הוידוי, כיוון שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה \בא"ח כי תשא א\.
ל.
צריך לומר הוידוי בנחת, ובלב נשבר ונדכה, וישהה בין תיבה לתיבה לידע לפני מי הוא מתודה \כה"ח קל"א אות טו"ב\.
לא.
לפי הקבלה יש לומר וידוי רק על פי הא"ב ולכפול את האותיות הסופיות מנצפ"ך. ומכל מקום כשאדם אומר את הוידוי בלחש, טוב שיוסיף ויפרט בינו לבין עצמו חטאים שיודע שחטא בהם, בנוסף על אלה המוזכרים בנוסח הרגיל.
לב.
כשיחיד מתודה, טוב ונכון שבסוף נוסח הוידוי יתודה על חטאיו הפרטים, ויעשה זאת בלחש כדי שלא ישמעו אחרים את חטאיו, דכתיב: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". \תהילים ל"ב א - שו"ע תר"ז ב'\. אמנם בנוסח המודפס בסידורים שהכל אומרים אותו, ואפילו וידוי הגדול של רבנו ניסים אין בו משום מפרסם חטאיו.
לג.
אף על פי שהמפרסם חטאיו - עזות פנים היא לו, הרי זה דוקא בחטאים שבין אדם למקום, אך בחטאים שבין אדם לחבירו יפרסם שחטא לחבירו ויתביש ממנו. גם בחטאים שבין אדם למקום, אם כבר התפרסמו, צריך הוא להוסיף ולפרסם אותם, וכשם שהתפרסם החטא - תתפרסם התשובה \עיין רמב"ם הלכות תשובה פ"ב הלכה ב וראבד שם\.
לד.
מי שחושדים בו בחטא מסוים - מותר לו לגלות שחטא \מובא לקמן בהלכות יום הכיפורים\.
לה.
שליח ציבור שמתוודה בעד כולם ואומר את הנוסח הרגיל, צריך לומר את הוידוי בקול רם כדי שישמעו הקהל וישובו אל ה' ויהיה להם לכפרה. וכל ש"ץ שמנמיך קולו בשעת הוידוי גוערים בו, וכל ש"ץ שמוסיף את חטאיו הפרטיים כשמתפלל בקול רם - הרי זה טועה \ שו"ת הרמ"ע סי' קב \.
לו.
אין לומר "וידוי" יותר מפעם אחת, אפילו לא בשני נוסחאות שונות. לכן כשאומר "תיקון חצות" לפני ה"סליחות" לא יאמר "וידוי" ב"תיקון חצות", אלא רק ב"סליחות". כמו כן אם אמר "סליחות" או "תיקון חצות" אחר חצות ואחר כך אומר "קריאת שמע שעל המיטה" לא יאמר בשניהם "וידוי". שהכופל "וידוי" הוא ככלב השב אל קיאו. \שעה"כ דף נ"א, ובפרע"ח עי"ש, מעשה רב סי' ר"ב, כה"ח תר"ב אות י"ג, בא"ח וישלח י"ג\.
לז.
בערב ראש השנה ויום הכיפורים ישתדל לומר סליחות קודם עלות השחר בכדי שיוכל לומר וידוי ונפילת אפיים בסליחות ואם עלה השחר יש שאינם אומרים נפילת אפים. ומכל מקום אם היה כבר "הנץ החמה" - לא יאמר וידוי, מיהו אם במשך רוב חודש אלול נהג לומר סליחות מוקדם והפעם נתאחר יכול לומר סליחות כאילו הוא בָשעה שרגיל לאומרם \עיין מג"א תקפ"א ס"ק י"ג, בא"ח נצבים ב'\.

מניין
לח.
כשאין מניין בבית הכנסת אינם רשאים לומר שלוש עשרה מידות בדרך תפילה ובקשה, אלא רק בדרך קריאה בתורה בניגון ובטעמים, וכשאומרים "אל מלך" יאמרו רק עד "וכן כתוב בתורתך" ואחר כך יאמרו "ויעבור וכו'" בניגון ובטעמים בדרך קריאה בתורה. וכן הדין כשאומר סליחות ביחידות. \עיין בא"ח כי תשא ט. שלדעתו לא יאמר י"ג מידות ביחיד אפילו בטעמים ולא נהגו כן. כה"ח תקפא ס"ק כו. ספר הלכה ב, עמ' קטז סע' כג ועיין למשנ"ב תקסה ס"ק יב\.
לט.
ישתדל לומר במניין את הבקשות שהן בלשון ארמי כגון "מחי ומסי וכו'", "מרנא דבשמיא וכו'", ואם אין מניין - יאמר בקשות אלו גם ביחידות והאשכנזים אינם אומרים את הבקשות שבלשון ארמי אלא בעשרה \עיין שו"ת תורה לשמה סי' מט. כה"ח שם\.
מ.
אם אין מניין בשעה שמתחילים את הסליחות, יתפללו כסדר ויאמרו י"ג מידות בטעמים כדלעיל, וכשיהיה מניין יאמרו ג' פסוקים וחצי קדיש ואחר כך ימשיכו \לבוש, א"ר תקפא, עיין לכה"ח ס"ק כו ומשנ"ב ס"ק ד, ותול"ש\.
מא.
אם התחילו אמירת סליחות במניין ויצאו מקצתם ואין כעת מנין - לא יכול שליח ציבור לומר קדיש "תענו ותעתרו" שאחרי הסליחות אף על פי שהוא המשך הסליחות. וכל שכן שלא יאמר קדיש "יהא שלמא" שאחרי "שיר המעלות". ולדעת הרמ"א אומרים קדיש "תתקבל" שאחרי הסליחות. \עיין שו"ע סימן נה ס"ע ג\

אבל
מב.
מי שהוא אבל תוך שבעה, אם יש לו מניין בביתו לא יצא מביתו ללכת לבית הכנסת לומר סליחות. וכל המתפללים בבית האבל יאמרו "סליחות", אך לא יאמרו "וידוי", "י"ג מידות" ו"נפילת אפיים". \עיין רמ"א תקפ"א ס"ק א'\
מג.
אם אין לאבל מניין בביתו יכול הוא ללכת ולהתפלל בבית הכנסת, ובמקרה זה יאמרו כל הקהל את הסליחות כסדרן אך האבל עצמו לא יאמר עימהם "וידוי", "י"ג מידות" ו"נפילת אפיים".
מד.
כשאדם באבלות תוך שלושים או י"ב חודש - מותר לו להיות שליח ציבור בסליחות \עיין כה"ח תקפא ס"ק לג. משנ"ב ס"ק ז ועיין שם שבראש השנה וביום הכיפורים לא יהיה ש"ץ אלא אם כן אין אחר. וכה"ח בס"ק לג לא חושש לזה\.

ברית או חתן
מה.
אם בבית הכנסת נמצאים אבי הבן או סנדק, יאמרו סליחות כסדרן כיוון שאין "ברית מילה" בלילה. אמנם אם יש חתן בבית הכנסת נהגו לומר את כל הסליחות חוץ מ"וידוי" ו"נפילת אפיים".
מו.
מותר לאבי הבן לסנדק לומר סליחות לפני עמוד השחר וכל שכן לכל הציבור המתפלל איתם. וכשעלה עמוד השחר לא יאמרו וידוי, תחנון ונפילת אפים וכד' לא הם ולא הציבור המתפלל איתם. ויש שבמקרה כזה לא אומרים י"ג מידות אבל אומרים את כל שאר הסליחות \אחרונים\.

קריאת סליחות
מז.
מתחילים את הסליחות ב"אשרי" מפני חשיבותו ומפני שיש בו שבח הכנת מזון לכל חי. ו"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה" \ טור תיט ותקפא\.
מח.
פסוקים של "לך ה'" סודם עליון ונורא כמובא בכתבי האר"י ז"ל.
מט.
הספרדים נוהגים שהחזן אומר חצי פסוק והציבור משלים את קריאתו. וכשיש פסוק המכיל בתוכו שם ה', יאמר הקהל בלחש את החצי הראשון והש"ץ יאמרו בקול. ואת החצי השני של הפסוק יאמר החזן בלחש והציבור בקול \ עיין עוי"ח צו טו שמקיל בזה \.
נ.
הש"ץ אומר תחילת תפילה והקהל עונים סופה, כגון הש"ץ אומר: "בטרם שחקים וארקים נמתחו", והקהל עונים "ה' מלך".
נא.
יפסיק מעט לפני שיתחיל "אחד אלהינו" כדי שלא ישמע ביחד עם "ואחריו לא יהיה".
נב.
יש מהאשכנזים שנוהגים לעמוד כל הסליחות ומי שקשה לו יעמוד רק בוידוי, אל מלך וי"ג מידות. \מטה אפרים תקפא יח\
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il