ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הררי עוז

פרק ג'

פרק 16

עתניאל בן קנז

הרב אלחנן בן נוןסיוון תשס"ט
5260
לחץ להקדשת שיעור זה
לשיעורי וידאו של הרב שמעון קליין בפרק זה:
הררי עוז (19)
הרב אלחנן בן נון
15 - אטר יד ימינם
16 - עתניאל בן קנז
17 - הבוכים
טען עוד
עתניאל בן קנז ומבנה תקופת אהוד בן גרא
המשך הדרדרות עם ישראל

פתיחת הפרשיה הזו זהה, לתבנית של הפרשיה הכללית מפרק ב'. התבנית הקבועה של תקופת השופטים, מתגלה במדויק שלב אחר שלב.
יתרה מזו, בפירוט השלבים משתמש הנביא כמעט באותן הלשונות מפרק ב'. השינויים היחידים, שבין שתי הפרשיות הם, כמובן, השמות. תחת שמו של האויב הלא ידוע מפרק ב' מופיע שמו של כושן רשעתיים, ועתניאל בן קנז ממלא בארוע זה את תפקיד המושיע.

פרק ב'פרק ג'
ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ד' ויעבדו את הבעליםויעשו בני ישראל את הרע בעיני ד'... ויעבדו את הבעלים
וימכרם ביד אויביהם מסביבוימכרם ביד כושן רשעתים מלך ארם נהרים
ויקם ד' שפטים ויושיעוםויקם ד' מושיע לבני ישראל ויושיעם את עתניאל בן קנז


כיון שכך, ראוי לשים לב דוקא לאותן נקודות, המיוחדות לפרשיה זו :

עתניאל
שני פרטים חשובים נקשרים בדמותו של עתניאל.
1. עתניאל, בעלה של עכסה בת כלב, הוא שכבש את קרית ספר, בחיי יהושע. לפיכך יש לראותו כשייך, מבחינה מסוימת, לדור הזקנים, אע"פ שהוא פותח את תקופת השופטים.
2. הוא, אחי כלב, מנהיג את שבט יהודה. פרשית הכנת המלוכה, שהיתה אבן יסוד בתכניתו של יהודה בכיבוש הארץ המתחדש, הציבה את עתניאל במרכזה, כמועמד הטבעי למלכות בעיני שבט יהודה. למרות, שיהודה לא הצליח להרים בכחות עצמו את מפעל הכיבוש, נשארה לו עצמתו הרוחנית, ועתניאל מצא עצמו ברבות הימים מנהיג את ישראל, כשופט.
לשני ענינים אלו נזדקק להלן.
ערכו הרוחני של התיאור היבש בפרשיה יתחוור על רקע השוואה בין פסוקי הפתיחה כאן לבין פסוקי הפתיחה של שתי פרשיות השיעבוד הבאות: מואב וכנען.
בשלש נקודות ניתן להשוות בין שלש הפרשיות:

1. מקום מוצאו של הכובש2. משך זמן השיעבוד3. המושיע / השבט
ארם נהרים8 שניםעתניאל/יהודה
מואב18 שנהאהוד/בנימין
כנען (חרשת הגוים)20 שנהברק בן אבינעם/נפתלי


למקום מוצאו של הכובש נודעת חשיבות מכרעת.
ארם נהרים היא מעצמה, שבאה על ישראל מרחוק. המניעים של כושן רשעתים בכיבוש ארץ ישראל הם אסטרטגיים בלבד 1 . כושן לא סכן את שלומם ובטחונם של יושבי הארץ. נהפוך הוא, יתכן ואף היה מעוניין ביישובה של הארץ, בגלל מיקומה על אחד הצירים המרכזיים בדרכי העת העתיקה, היא מהווה נקודה אסטרטגית חשובה, שבה מעונין מלך ארם להציב דריסת רגל.
מלך, שבא על ישראל ממקום רחוק כל כך כמו ארם נהרים, ודאי שלא בא בראש צבא זעיר. מסתבר, שכיבוש הארץ בידי כושן רשעתים היה מאורע צבאי רחב היקף. אותם הדברים אמורים גם ביחס למלחמתו של עתניאל בכושן. עתניאל לא נלחם במעצמה הארמית בכוחות עצמו בלבד. גם הוא, עמד בראש צבא גדול עת יצא לגאול את ישראל מידי הכובש הארמי. אף על פי כן לא מוצא הנביא עניין בתיעוד, ולו הקצר ביותר, של הקרב שהתחולל בין עתניאל לכושן. המידע, שמוסר הנביא אודות המאורע כולו מסתכם בשלשה משפטים סתמיים לכאורה :
וימכרם ביד כושן רשעתים... ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים שמונה שנים... ויקם ד' מושיע לבני ישראל ויושיעם את עתניאל בן קנז... ותעז ידו על כושן רשעתים.

עגלון, לעומתו, מסוכן לישראל, כעם, הרבה יותר. מיקומה של ארצו, בשכנות לארץ ישראל היא המניעה אותו ללטוש עין אל שטחיה הפוריים. עגלון רוצה לכבוש חבלי ארץ. מגמתו, לספח אליו שטחים, יוצאת בחלקה אל הפועל בכיבוש יריחו. בדור שלישי יקראו הכנענים, היושבים בצפון גבול ישראל, למלחמת עמים בינם לבין ישראל. הלא כנען נקראה הארץ בפיהם במשך דורות, עד שבא יהושע וכבשה מידם. לדידם, הגיעה שעת הכושר להחזיר לידיהם את הארץ. הכנעני מנסה, בדרך של מלחמה חזיתית לחרוץ את גורל הארץ, השנויה במחלוקת. הפעם מרחפת מעל ראשי בני ישראל בחלקם סכנת השמדה.
מן ההשוואה הנ"ל עולה שהיתה כוונה אלוקית בדירוג הפורענות שבאה על ישראל מידי הגוים בפרוס תקופת השופטים.
אל שתי נקודות ההשוואה האלו מצטרפת נקודה שלישית, שהיא: מוצאו ומעמדו הרוחני של המושיע.
דמותו של עתניאל, כאמור, קושרת אותנו בשתי נקודות משען רוחניות: דור הזקנים ושבט יהודה. לזה יש להוסיף כי על עתניאל בן קנז נאמר בגמרא שספקות שנפלו בהבנת התורה בזמן יהושע החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו 2
הרי שהמושיע קשור עוד למסירת התורה על ידי משה. מכאן ואילך יופיעו השופטים ממקומות רחוקים יותר, וגדולתם הרוחנית קטנה יותר. אהוד יופיע מנחלת בנימין, וברק בן אבינועם, שיעזר ביד אשה 3 , יופיע מגבול הצפון, מנחלת נפתלי.

עניינה של הפרשיה, אם כן, להצביע על מדת הרחמים בפורענות הפותחת את תקופת השופטים, שהיא, יחסית, קלה. שמונה שנות תלות בשליט, שמניעיו בכיבוש הארץ אינם מסכנים יתר על המידה את שלום יושביה, הספיקו כדי לעורר את העם לשוב אל אלוקיו תחת הנהגתו של עתניאל בן קנז, זקן הדור משבט יהודה.
מכאן ולהבא תלך הרגישות הרוחנית ותקהה מדור לדור. בדור הבא תאלץ היד האלוקית להכות בעצמה רבה יותר מזו שהכתה בדור שלפניו, מכיון ש"במות השופט ישבו והשחיתו מאבותם", גם התשועה, שתבוא לבסוף, לא תשווה בעצמתה הרוחנית לתשועה, שהיתה בדור שקדם. ככל שהרגישות הרוחנית הולכת וקהה, כך מחריפה עצמת המכה, שתפקידה לעורר את העם לתשובה. "ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי. והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטֹאתיכם" 4 . במצבים מסוימים, כשהעם כבר התרגל לתהליך, הוא שוקע בתוך הכניעה והשעבוד יותר ויותר, כך שלמכות מסוימות הוא אינו מגיב, אז יגבר הלחץ על האומה: משמונה שנות שיעבוד לשמונה עשרה ולעשרים, ומלחץ של כובשים בעלי ענין צבאי וכלכלי, ללחץ שטומן בחובו סכנה קיומית. בתהילים 5 ישנו פסוק העוסק בתקופת השופטים
פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וַיָמֹכּוּ בעֲוֹנם

על זה אומרים חכמים שמפעם לפעם נעשו ירודים יותר ויותר לשון "כי ימוך אחיך" וכך מסביר מדרש תנחומא 6
ודעו מה הקב"ה מנסה את ישראל לדעת אם יעשו תשובה. תחילה מביא פורענויות על האומות…חזרו מוטב ואם לאו מפסיד ממונם... אם חזר מוטב ואם לאו הקב"ה מביא רעה על אחת מערי ישראל

שיעור במלחמה
ואלה הגוים אשר הניח ד' לנסות בם את ישראל את כל אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען. רק למען דעת דרות בני ישראל ללמדם מלחמה רק אשר לפנים לא ידעום.


כזכור, קשר הנביא בין שני סוגי המלחמות. העם, שלא השכיל להכיר את דרך כיבוש הארץ במדרגה הרוחנית של מלחמות ד', נאלץ להכיר את החיוניות שבהורשת יושבי הארץ בדרך של מצוקה ומלחמה. ברם, מן ההדרגה המצטיירת בפרשות השיעבוד, עולה כי בביטוי "ללמדם מלחמה" טמונה משמעות נוספת.
מצבי המלחמה המשתנים בתקופת השופטים הציבו את בני ישראל בעמדות רחוקות וקרובות מרבש"ע, לסירוגין. בכל פעם שגדשה הפורענות את יכולת הסבל של האומה היא ידעה למצוא את הדרך אל אלוקיה: "ויזעקו בני ישראל אל ד'". עם זאת ככל שתהליך ההדרדרות הרוחני צבר תאוצה הלכה וגאתה העקשנות הרוחנית. העם, שהיה תולה את כשלונותיו בגורמים טבעיים בלבד, ואמונתו נחלשה, היה מתרגל לשיעבוד ונמנע מלנסות להשיב מלחמה. נקודת המפנה שבכל דור ודור היא השלב שבו הכבידה המצוקה כל כך, שלא נותר לעם אלא לזעוק אל ד', אז הופיע השופט והעם צעד בעקבותיו למלחמה. שלש פרשות השיעבוד שלפנינו פורשות לעינינו את השיעור האלוקי, שהנביא מגדיר במילים: "ללמדם מלחמה". המכה האלוקית, שהותאמה בכל דור לסף יכולתו הרוחנית של העם להתעורר באה ללמד את העם, בקצב שלו, מלחמה וגבורה, אמונה ובטחון. בדור ראשון לחץ הקב"ה את העם שמונה שנים וזה מצידו מיהר להגיב. הוא גייס את כוחותיו, זעק אל ד' והשיב מלחמה שערה. בדור שני כבר לא נזעק העם למלחמה אחרי שמונה שנים, כיון שרגישותו הרוחנית קהתה והוא קיבל כמצב טבעי את השיעבוד. אז נאלץ הקב"ה להנהיג את ישראל בחמת קרי ומדת השעבוד עלתה לשמונה עשרה שנה. אופי השעבוד גם הוא נהיה קשה יותר. כובש אכזרי יותר, בעל מגמות מסוכנות יותר, תפש את מקומו של המשעבד מן הדור הקודם. רק אז התעורר העם להבין את היד האלוקית, צעק, נלחם, נושע ו... שקע שוב בתרדמה רוחנית. אז היה צורך להחריף את רמת הגירוי, וחוזר חלילה.
"לימוד המלחמה" בתקופת השופטים נושא, אפוא, אופי כפול: ראשית, עצם הדרך, שבה מכיר ישראל את החיוניות, שבהכרתת יושבי הארץ בדרך של מצוקה ושיעבוד. שנית, הודות ללחץ המדורג, שהפעיל רבש"ע על כנסת ישראל מדי דור, התרוממה האומה בכח רוחני למלחמה, להתעורר אמונית ולאומית ולהלחם באויבים הכובשים אותם תחתיהם. דור דור ומלחמותיו, דור דור ואמונתו. מתברר שהמטרה "ללמדם מלחמה" אינה ענין צבאי, גם אינה עונש סתמי, אלא עונש חינוכי, נסיון, כדי לרומם את האמונה ולתקן את נפילותיה.



^ 1 חבל ארם נחלק לשתי ארצות:
ארץ ארם צובא, שהיא סוריה של ימינו, וארץ ארם נהריים, בתחום מסופוטמיה הקדומה, השוכנת בינות לנהרות הפרת והחדקל, ומכאן שמה.
^ 2 תמורה טז.
^ 3 "אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך כי ביד אשה ימכר ד' את סיסרא" (ד', ט)
^ 4 ויקרא כ"ו כז-כח.
^ 5 תהילים ק"ו מג.
^ 6 תנחומא בהר ג.

עוד בנושא הררי עוז

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il