ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שער לדין
ובגמ' (ב"מ שם) הקשו הרי חצר קונה גניבה לגנב, והרי חצר קונה מדין שליחות ואין שליח לדבר עבירה?
בסוגיא מצאנו שני תירוצים, רבינא תירץ שרק כשהשליח בר חיובא ועושה בשליחות חבירו דבר האסור גם לשליח, אז, "אין שליח לדבר עבירה" (להלן, אשלד"ע), אבל אם אינו בר חיובא יש שליח לדבר עבירה (להלן שלד"ע).
ואילו רב סמא תירץ, שרק כשהשליח הינו בעל בחירה ואי בעי עביד ו"אי בעי לא עביד" אז אשלד"ע, אבל כשעושה השליח בעל כרחו יש שלד"ע.
א"כ הרי החצר אינה "בת חיובא" וגם עושה שליחותה בעל כרחה ולכן קונה הגנב בחצרו לקנין גניבה.
הגמ' מסבירה שיש נפקא מינא בכהן ששלח ישראל לקדש לו גרושה, וכן באיש ששלח אשה להקיף ראשו של קטן. במקרים אלה המשלח מחוייב באיסורים אלו אבל השליח אינו בר חיובא. שהרי אין איסור לישראל לשאת גרושה ולא לאשה להקיף ראשה, אבל בשני המקרים השליח הינו בעל בחירה. לכן לרבינא המשלח חייב, ואילו לרב סמא המשלח פטור.
להלכה, הרמ"א פסק (חו"מ סי' קפב ס"א) כרבינא. ואילו הש"ך (שם סק"א) פסק כרב סמא.
עוד נפקא מינא הובאה בשטמ"ק (ב"מ שם) בשם מהר"י אבוהב בישראל ששלח גוי לעשות עבירה שרק לרבינא היהודי יהיה חייב. ובנתיבות המשפט (שם) ביאר כיצד תועיל שליחות לדבר עבירה ע"י גוי אע"פ שבעלמא אין שליחות לגוי עיין שם).
נתיבות המשפט הקשה שם (סי' שמח ס"ק ד') דלשיטה זו כל אמירה לנוכרי תאסר מדאוריתא שהרי בשולח גוי יש שליח לדבר עבירה. א"כ האומר לגוי לבשל בשבת, לכאורה נחשב הדבר שהיהודי בעצמו חילל שבת, מדוע קיי"ל שאמירה לנכרי הינה איסור שבות מדרבנן.
ותירץ נתיבות המשפט שרק במקום שישנה בתוצאה עבירה היא מיוחסת ע"י השליחות למשלח. כגון בישראל שקידש גרושה לכהן, הרי יש כאן עבירה שהכהן נשוי לגרושה, וכן בשהקיפה אשה קטן, נמצא הקטן מוקף באיסור. מה שאין כן באמירה לנכרי, הרי מותר לגוי לבשל, וא"כ גם בתוצאה אין איסור ולכן אין כאן עבירה שתיוחס למשלח. לכן אמירה לנכרי אסורה מדרבנן בלבד.
לפי זה, למדנו חידוש גדול, שקטן שהוקף אע"פ שאינו בר חיובא, בהיותו מוקף בפועל יש כאן מציאות אסורה. ולכן המשלח חייב אליבא דרבינא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
