ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"ויתנו לך כתר מלוכה" הדהדה השירה בעוצמה השמורה לראש-השנה בלבד. מעגלי הרוקדים הקיפו את החזן שרק לפני דקות ספורות נסדק קולו באמירת "ונתנה תוקף", "מי יחיה, ומי ימות, מי במים, ומי באש...". רק אחד לא הצטרף. מבט מזועזע נשקף מעיניו כשהביט על שורות הרוקדים. "ספרי חיים ומתים פתוחים, ולשמחה מה זו עושה"? הרהר בכאב. ואולי, הרהר שנית, להט הקדושה שבפניהם והשמחה הגדולה, זהו הביטוי של המלכת ה' בעולם?
שירה אך לא ריקודים
הרב מרדכי גרינברג שליט"א - ראש ישיבת "כרם דיבנה"
פסק המשנה ברורה (או"ח תקצ"ז): "אף שהוא יום הדין, מכל-מקום מצוה של 'ושמחת בחגך' שייך גם בו, שגם הוא בכלל חג, כדכתיב: "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו", ונאמר בנחמיה: "אכלו מטעמים ושתו ממתקים, כי חדות ה' היא מעוזכם" וכן דייקו אחרונים מלשון הרמב"ם (הלכות יום טוב ו'): "שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים... חייב אדם להיות בהם שמח וטוב לב... שנאמר ושמחת בחגך", "ושאר ימי החג" היינו שבועות וראש השנה.
מאידך כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (ראש השנה ד'): "אין קוראין הלל לא בראש השנה ולא ביום הכפורים, לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד לפני ה'... בכל אלו העניינים אינו הגון השחוק והשמחה".
הרי שהשמחה אינה ראויה בראש השנה, וזה סותר את מה שכתב הרמב"ם עצמו, שצריך להיות בשמחה וטוב לב! אלא שבא הכתוב השלישי והכריע, שכן הרמב"ם כתב (הלכות חנוכה ג'): "אבל ראש השנה ויום הכפורים אין בהם הלל, לפי שהם ימי תשובה ויראה ופחד, לא ימי שמחה יתרה". מכאן שיש בראש השנה מצות שמחה, אך לא שמחה יתרה כבשאר המועדים. אם-כן נשאר לנו לברר מהי השמחה הראויה בראש השנה?
בפרשת נשא נאמר: "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו", ודרשו חז"ל: "אין ישאו אלא לשון שירה, שנאמר 'שאו זמרה ותנו תוף'". וכתב השפת אמת שם (תרמ"א): "כן הוא בכל עובד ה' שמתמלא זיו ושמחה ע"י עבודת אמת".
בניגוד למחשבה השטחית שקבלת עול מכבידה ומתסכלת, כאילו הוא משועבד ואינו בן חורין, באים דברי חז"ל להורות שקבלת עול מלכות שמים מביאה את האדם לידי שלמות, ושלמות מביאה לידי שמחה, על שזכה להיות ממשרתי א-ל.
בשאר המועדות השמחה עצמה היא המצוה, אך שונה השמחה בראש השנה שאיננה מצוה לעצמה, ועיקר ענינו של היום הוא קבלת המלכות, אלא שקבלת עול מלכות שמים זו, היא עצמה מביאה לידי שמחה.
המלכת הבורא כמלך על כל הארץ וקבלת המלכות על ידינו, הם הדברים הגורמים לשמחה. אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו שאנו נבחרנו לתפקיד זה מכל העמים, שהרי כל אומות העולם עסוקים ושקועים במעמדן החומרי ובשיפור מצבן הכלכלי, ואילו עם ישראל עוסק בהמלכת ריבונו של עולם. ובהיותנו יודעים גודל התפקיד המוטל עלינו, אנו יראים מכובד האחריות אך שמחים על מה שנפל בחלקינו.
בעניין זה של המלכת הקב"ה בעולם, רש"ז שרגאי זצ"ל סיפר שמיד אחרי השואה נסע בפולין עם אחד הניצולים שאיבד את כל משפחתו. כששרגאי התפלל במשך היום את תפילותיו, היהודי, חסיד בעלז בלבושו החסידי, לא זז ממקומו, אך לעת ערב התנער ממקומו, הוציא תפילין והתפלל. לשאלתו של שרגאי: מעיקרא מאי קסבר, ולבסוף מאי קסבר? פרץ בבכי ואמר לו: הייתי סבור שאחרי כל מה שהקב"ה עשה לי, אינני מחויב להתפלל, מעין: "הוא לא ריחם עלי, ועל-כן ארגיז אותו ולא אתפלל". אך לאחר מחשבה אמרתי לעצמי: רחמנות על רבש"ע, עם מי הוא נשאר, כמה חיילים נשארו לו בעולם? ואז החלטתי להתפלל.
על-כן נראה שקבלת עול מלכות שמים נעשית אמנם בשירה, אך לא "בשמחה יתרה" כבשאר המועדים, ועל-כן לא שמענו על ריקודים ביום זה.
וכן כתב הרב וולבה זצ"ל (עלי שור ח"ב עמ' תל"ד): "התשובה של ראש השנה אינה על חטאים פרטיים, אלא קבלת עול מלכות שמים בשמחה אמיתית, "חדות ה' היא מעוזכם". השמחה האמיתית במלכותו יתברך היא היא צורת ראש השנה, לכן אחרי התקיעות אנו אומרים "אשרי העם יודעי תרועה... בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו", דווקא פסוקים של גיל ורוממות, כי אין לך רוממות ושמחה גדולה מקבלת מלכותו יתברך. באמת היה לנו לרקוד מרוב שמחה באמרנו 'עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית' אלא שמאימת הדין לא ניתן לרקוד".
שמחה מהתורה ודין מדרבנן
הרב יהושע שפירא שליט"א - ראש ישיבת רמת-גן
התשובה לשאלה היא ששתי הדרכים נכונות. בראש השנה קיימת אימת הדין, ובו גם יש מצוות שמחה, שתי הדרכים מובאים בדברי רבותינו ושתיהן אמת, וכן כתוב בפסוק: "וגילו ברעדה" (תהלים ב') ומכאן שאין סתירה בין שני המרכיבים הללו.
מהתורה ראש השנה הוא יום חג. בכל חג אנו מצווים: "ושמחת בחגך", והחג הזה הוא חג מיוחד שעוסק בהמלכת הקב"ה, יש לו גוון של הופעת המלך: "ותרועת מלך בו". אך סוף-כל-סוף, זהו גוון של חג, וצריך לנהוג בו כבכל חג.
בדרך צחות, אפשר לומר שיום זה הוא חג מדאורייתא ויום הדין מדרבנן, ובכל זאת, "חביבים דברי סופרים", וביום זה המלך מתגלה עלינו וכולנו עומדים לפניו כבני מרון.
יחד עם זה שאנו עומדים לפני הקב"ה כבני מרון, יש להדגיש כי אין הזכרת חטא בראש השנה, כי זה לא יום שעוסק בחטא, עיקר היום הוא התרועה, המלכת ה' והמפגש עם המלך, שנפגשים עם המלך מבקשים להיות טהורים, ולכן עיקרו זה השמחה וגם הרעדה שמלווה מפגש זה.
לפני כמה שנים הגיע אלינו ר"מ חדש לישיבה, וכאשר ראה את הריקודים מלאי אש-קודש בראש-השנה בישיבה, תמה מאוד על-כך. בעקבות-כך התעורר דיון ארוך, ואמרתי לו כי נשאל את הרב יעקב אריאל, המלווה את הישיבה כבר שנים רבות. אחרי סעודת החג בה הארכנו בדברים, פרשנו בפני הרב את הדיון, והוא השיב כי חסידים מביאים ראיה לכך שיש לרקוד בראש השנה, מהלכות תשעת הימים. הרי כתוב שאסור לכבס בתשעת הימים כי זאת שמחה, ומכאן למדו חסידים שבתשליך שבו אנו מתכבסים, כביכול, מעוונות, צריך לשמוח ולרקוד! ותשליך זהו הרי זמן שיש בו הזכרת חטא, ובכל זאת רוקדים.
ועל שתי הדרכים נאמר: "ואלו ואלו דברי אלוקים חיים".
לשתוק ולהקשיב
הרב נתנאל יוסיפון שליט"א - ראש הגרעין התורני ובית המדרש 'אורות נתניה'
בכל חג חוזר ובא אלינו המאורע שבגינו נקבע החג. למשל, בפסח נאמר: "בכול דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", לפי שיציאת מצרים מתחדשת עתה שוב. וכך בראש השנה, העולם שב ונברא ומקבל כוחות חיים חדשים לשנה זו. בכניסת היום, כל כוחות החיים של העולם חוזרים ונאספים חזרה לשורשם והעולם שרוי בתרדמה, ובשעת תקיעת שופר ה' שב ובורא ומעניק כוחות לעולם לשנה זו (תניא, אגרת הקודש י"ד).
במצב זה, אין לאדם עדיין כוח לפעול ולעשות בעולם, שהרי עדיין לא קיבל את מנת החיים שלו מהבורא. מי שפועל ויוצר הוא הבורא, ותפקידו של האדם רק להתבטל אליו ולקבל ממנו את מנת החיים שלו, וזוהי המלכת ה' בעולם בראש השנה.
לפיכך, מצוותו של ראש השנה בשמיעת קול השופר, וכבר נפסק להלכה שמברכים: "לשמוע קול שופר" ולא "על תקיעת שופר" (שו"ע תקפ"ה), מפני שהשמיעה היא החוש הפסיבי ביותר מכל חמשת החושים. בשביל לטעום ולמשש חייבים לעשות פעולה - הושטת היד או לעיסה, בשביל להריח חייבים לנשום, בשביל לראות לא צריך לעשות פעולה, אבל מאידך באופן טבעי יש לאדם עפעפיים לחסום את שדה הראיה ולמנוע ממנו לראות. השמיעה, לעומת זאת, אם אנו רוצים לא לשמוע, עלינו לשים את אצבעותינו באוזנינו. זו פעולה לא טבעית. אם האדם פסיבי לחלוטין, הוא שומע.
לכן, משינה אנו מתעוררים בדרך כלל בשעון מעורר, שבנוי על חוש השמיעה, כי גם כשהאדם פסיבי הוא שומע. והעולם מתעורר מתרדמתו בשמיעת קול שופר. רמז לכך רמז הרמב"ם (הלכות תשובה ג') - "תקיעת שופר רמז יש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם".
הרוקד והרועד מתנועעים הם, יש להם דברים לומר ולהביע בתנועות גופם, אבל בראש השנה אנו שותקים ומקשיבים לקול האלוקי שבורא את העולם. ה' במאמר ברא ארץ - "ברוך שאמר והיה העולם", "בעשרה מאמרות נברא העולם", ובשמיעת השופר אנו שומעים קול זה, שהוא גם קול השופר של מעמד הר סיני והקול הנבואי שלא פסק מעולם (קול הנבואה לרב "הנזיר", עמ' רמ"ג).
לכן, אמר רבי נחמן: "ביום הראשון של ראש השנה צריך למעט כמה שאפשר בדיבור" (שיחות הר"ן כא).
כמובן, כל אחד מאזין בדרכו. יש הרוקדים ויש הרועדים. כבר אמר רבי פנחס מקוריץ: "בראש השנה נמצא ה' בהעלם שלו... וכל אחד יכול לראותו, כל אחד לפי תכונתו שלו - אחד בבכייה, אחד בתחינה ואחד בשיר תהילה" (אור הגנוז עמ' 126). העיקר שנעצור ונקשיב.
בכל השנה אנו אצים ורצים במהומת החיים. מבולבלים, סחופים ומטורפים מהמוני עניינים ומעשים המוטלים עלינו. בואו נשתוק יום אחד, ונאזין ליוצר כול הקורא לנו בנשמתנו לשוב לטוהר הבסיסי שלנו.
בשעת תקיעת שופר נקשיב בדממה, נחוש את השפע האלוקי הטוב ומחייה שמוזרם אלינו ונקבלו בשמחה ואהבה. בראש השנה לא נרקוד ולא נרעד אלא נשתוק ונקשיב.
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
אנחנו קודש למענך
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד אמונה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה זה בכלל אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
