ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:... וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ".
משה נצטווה על בניית הארון:
"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים ... וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם".
הציווי על בניית המזבח נמצא רק בסוף הפרשה, לאחר הציווי על בניית המבנה, הגג והחצר. האברבנאל כבר העיר על כך:
"ואמר ועשית את המזבח בה"א הידיעה לפי שכל ישראל היו מחכים שיצוה השם לבנות מזבח להקריב עליו הקרבנות כדרך כל בני אדם הקדמונים שהיו עובדים את אלהיהם בקרבן וזבח ואדם ונח ואברהם יצחק ויעקב כן עשו גם שבמעמד הר סיני אמר מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו וגו'
וגם משה כאשר כרת ברית התורה עם ישראל בנה מזבח תחת ההר. ומפני זה כלו אמר ועשית את המזבח".
למרות זאת המזבח נמצא בסוף הרשימה.
אם נבדוק את ההכנות לבנין בית המקדש, נגלה שגם אז דוד המלך ושלמה בנו, הבינו את המסר שבסדר הדברים.
נסביר ונפרש את כוונתנו. דוד ושלמה ראו חשיבות מרובה בנושא הקרבת הקרבנות ובניית המזבח במפורש ובמודגש. (לא נעמוד במסגרת מאמר קצר זה על ההבדלים שביניהם בנושא זה) דוד בנה מזבח מיד כשגילה את מקום המקדש וז"ל הכתוב:
"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַיקֹוָק אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים: וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר יְקֹוָק לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב כ"ד כד-כה)
ובהמשך בדברי הימים:
"וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית יְקֹוָק הָאֱלֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל" (א כ"ב א).
גם אחר כך כשדוד העלה את הארון לעיר דוד, כהכנה לבנין בית המקדש, הקרבנות תפסו מקום חשוב. וז"ל הכתוב:
"וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה: וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְקֹוָק שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא" (שמואל ב ו' יב-יג).
גם בחנוכת המקדש הקריב שלמה המלך קרבנות אין מספר:
"וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם: וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב" (מלכים א ח' ד-ה).
אף על פי כן ולמרות כל זה, סיפור בנית המקדש מתחיל ומסתיים בטיפול בסוגיית הארון ולא בסוגיית המזבח.
הנביא בספר שמואל, שם דגש רב ומתאר באריכות את תחילת ההליך הארוך של בנין בית המקדש והפיכת ירושלים למרכז הרוחני של עם ישראל לדורי דורות. במיוחד מודגש סיפור העלאת הארון לירושלים כשלב ראשון, ולעיר דוד כשלב שני. סיפור בנית המזבח בהר הבית הוצנע ופרסום חשיבותו נדחה עד לימי עזרא הסופר, שכתב את ספר דברי הימים.
גמר בנין בית המקדש, מתואר בספר מלכים כך:
"וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים:... וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְקֹוָק: וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד יְקֹוָק אֶת בֵּית יְקֹוָק....בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ" (שם ו-יא, סו).
גם חז"ל במסכת שבת (ל' ע"א) הפכו את רגע הכנסת הארון לרגע החשוב ביותר והקריטי ביותר בנושא בנין המקדש, (עיינו שם בתיאור המרגש והמותח).
זו כנראה הסיבה שגם ענין ירידת האש על המזבח איננו מופיע בספר מלכים ופרסומו נדחה לזמן כתיבת ספר דברי הימים.
(דבה"י ב ז' א-ג)
וכן, זו גם כנראה הסיבה לכך שברגע שהארון יוצא מן המשכן, הוא הופך להיות במה גדולה, ומאבד את דין ה"מקדש" שלו.
(ירושלמי מגילה פ"א ה"יב).
הדגשה זו משדרת מסר לדורי דורות:
השכנת השכינה, שהארון הוא סימלה וסיבתה, היא העיקר והיא מטרת בנין המשכן בתחילה ואחר כך המקדש.
הבה נתפלל כי בקרוב נזכה לחזרת השכינה ולקיום הפסוק: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש











