ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש באהל אברהם

פרק ה

אליהו הנביא

מוקדש לעלוי נשמת
הרב שפירא זצ"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
לר' אברום היה אוצר בלום של סיפורים על גדולים. תלמיד אחד סיפר לו סיפור ששמע על אחד מגדולי ישראל. ר' אברום אמר לו בהתפעלות: 'ממי שמעת את זה. זה לא מספר. אין בכל הספרים ספור כזה על אותו גדול'. שאלו את הרב: איך הרב יודע? השיב: "אני מכיר את כולם". בסוף השעורים שבביתו תמיד היה מספר סיפורים, כשהמגמה היא לקרב את הבחורים לעולמם של גדולי ישראל.
הוא גם התענין מאוד בגדולים ובצדיקים נסתרים שבדורנו ורצה להכירם.
הרבה מאוד פעמים היה מדבר על אליהו הנביא ועל גדולים שזכו ללמוד איתו. הרבה פעמים סיפר על אחיו של המהר"ל מפראג, שהיה גר בקרקא ואליהו הנביא היה לומד איתו בקביעות. סיפרו לרמ"א על כך והוא החליט לבדוק את הענין בעצמו. הוא הלך לביתו של ר' חיים אחי המהר"ל באמצע הלילה ושמע שם שנים לומדים ביחד, הוא דפק ואמר שהוא - הרמ"א - עומד מאחורי הדלת. ר' חיים הכניסו, אבל הרמ"א ראה שהוא לבד בחדר. הוא אמר לו: כבודו לומד עם אליהו הנביא? ר' חיים לא היה יכול להתחמק. הרמ"א שאל מדוע אלי הוא לא בא, הרי אני הרב של העיר? ר' חיים השיב לו (בביטוי ביידיש): "אליהו הנביא לא הולך אל אלה שיש להם שרוולים רחבים". כלומר אל רבנים בעלי מעמד רשמי.
לפעמים, היה ר' אברום ממשיך: 'נו, מה אתכם? ראיתם אותו? פגשתם אותו? מסתמא שהוא נמצא בכותל המערבי. אבל אל תחפשו אותו שם עם מעיל מכובד ומגבעת חשובה, מסתמא שהוא מסתובב שם עם כיפה סרוגה'!!!
כבר כתבתי שלפעמים ר' אברום היה מדבר בדרך של בדיחות הדעת וקשה היה לדעת אם הוא מדבר ברצינות או לא. פעמים רבות, כשהיו מזמינים אותו לאיזו שמחה, היה אומר: אני רוצה לבוא, אבל החלטה אם אבוא, אני מקבל רק לאחר שאשאל את אליהו הנביא. לאחר שאקבל ממנו רשות ללכת, אז עלי לשאול את הרבנית אם היא מסכימה. אם כן אז טוב, ואם לא, אז אפילו שאליהו הנביא אישר אני לא הולך.
קשה לדעת מה באמת מסתתר מאחורי הסיפור הזה, אבל דבר אחד ברור, הרבנית היתה חלק חשוב ביותר ברב. היא דאגה לרב ושמרה עליו יותר מעל בבת עינה, וכך היה יחסו של הרב אליה.
לאחרונה שמעתי מידיד, תלמיד חכם, שלמד בישיבה וסיפר לי על חברו שליוה את ר' אברום לאחר ברית מילה. כשהלכו למכונית, ר' אברום אמר לו: "ראית אותו? ראית אותו?" אותו תלמיד חכם לא הבין מה כוונת הרב. ר' אברום אמר לו: "את אליהו הנביא"! הוא שאל את הרב: "והרב ראה אותו"? ר' אברום ענה: "ודאי. אבל מענין שבכל ברית הוא נראה אחרת. צריך לדעת איך להסתכל כדי לראות אותו".
ר' אברום היה מחזיק מאוד מפתיחת הדלת לאליהו הנביא בליל הסדר. נהגו בביתו שכל המשפחה יוצאת בריקוד ושירה לכיוון הדלת. דומני שאמר בשם ה'נודע ביהודה' שמי שניגש לדלת מתוך אמונה גדולה ירגיש הארה גדולה.

אגב, לאחר שנהיה ראש הישיבה, והרב הראשי לישראל, הייתה דרכו בקודש, שלאחר שהיה סנדק בבריתות, היה ניגש למקום הכיבוד, מברך ברכות, ומחלק שירים. זה לא היה משהו חד פעמי, שמישהו היה יכול לומר שזה עוד מעשה צחוק לשמח אנשים, כפי שאמרנו שהיה נוהג לומר דברים מצחיקים שישמחו את השומעים, זה היה מנהג קבוע ור' אברום עשה זאת בשמחה גדולה אבל ברצינות: היה טועם מצלחת העוגיות ואומר: "תחלקו! תחלקו!". שותה מהיין או מהמיץ ומחלק לכוסות ואומר: "תשתו! תשתו!". וכן היה שואל בחורים: "קיבלת? קיבלת? תקח עוד" וכיוצא בזה. פעם שאלו אותו: מה הענין? מה זה המנהג הזה? ר' אברום השיב: "ר' חיים מצאנז (הוא האדמו"ר מצאנז הראשון, בעל שו"ת 'דברי חיים', שהיה מגאוני דורו, דור של ענקים, גם בהלכה - בנגלה, וגם בנסתר. ר' אברום העריץ אותו.) היה מחלק שיריים, ואם הוא היה מחלק, סימן שיש לזה מקור בחז"ל". איני זוכר אם הוא אמר את המקור מעצמו או בשם ר' חיים: הגמרא במסכת הוריות יג: אומרת: "חמישה דברים משכחים את התלמוד, האוכל ממה שאכל עכבר...". אמר ר' אברום: אם עכבר נגס חתיכה קטנטונת מכיכר לחם, כבר לא אוכלים את כל הככר, כי זה משפיע על האוכל וגורם לו לשכחה, אם כן, הלא מידה טובה מרובה על מידה רעה, לפחות אחד על חמש מאות, אז אם תלמיד חכם או צדיק אכלו חתיכה מהככר, כמה זה משפיע לטובה על מי שיאכל מהכיכר? (וכן כתוב בתורה: "וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך". אם תלמיד חכם טועם מהאוכל, שורה על כל האוכל ברכה, כאמור לעיל, ומתוך כך מתקיים באוכל ממנו, והסירותי מחלה מקרבך").
עוד בנושא באהל אברהם
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il