ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש באהל אברהם

פתיחה

באהל אברהם

רשימות קצרות מחיים גדולים וארוכים.
מוקדש לעלוי נשמת
הרב שפירא זצ"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
פתיחה
עלה בדעתי להוסיף לספר השעורים, מעט רשימות אודות תולדותיו של מורנו ורבנו מרן הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל. אמנם נתקפתי פיק ברכים ורפיון ידים, כיצד אוכל לכתוב אודות האדם הגדול בענקים, ואני עפר ואפר בטל ומבוטל. מי אני כי ארהיב עוז בנפשי לכתוב אודות מרן זצ"ל.
הגמרא אומרת (סוכה מה:): "ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רשב"י: ראיתי בני עליה והם מועטין אם אלף הן אני ובני מהן, אם מאה הן אני ובני מהן, אם שניים הן אני ובני הן. ומי זוטרי כולי האי... והא אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום שנאמר 'אשרי כל חוכי לו', ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו". רבינו היה רגיל לומר: "חסידים שאלו את הרב'ה שלהם: רב'ה, כתוב שיש שלושים וששה צדיקים נסתרים, שהם הצדיקים הגדולים שמקבלים פני השכינה, אבל הרב'ה הרי כל כך מפורסם, היתכן שהרב'ה לא כלול בצדיקים הנסתרים? השיב להם הרב'ה: אתם חושבים שאתם והעולם מכירים אותי? בדיוק עד קצה האף! עד שם אתם מכירים ומה שיותר פנימה הוא לגמרי נסתר".
כך אנו אומרים על מורנו ורבנו ר' אברום זצ"ל. קשה מאוד היה להכיר, להיפגש עם הפנימיות של אישיותו ועולמו הרוחני המופלאים. כל מה שהכרנו הוא רק מהצד הגלוי, החיצוני ביחס לפנימי, לכן כל מה שנכתוב הוא רק רשמים בודדים של הגילוי החיצוני ובודאי לא מעבר לזה.
כבר כתב ידידי הרב יצחק דדון שליט"א, ספר נחמד מאוד בשם "אמרי שפר" ובו פרוט תולדות רבינו.

הוריו של רבנו
רבינו נולד בירושלים עיר הקדש, וכל ימיו היה מדגיש ענין חשוב וגדול זה. כשנבחר להיות הרב הראשי לישראל שמח, שסוף סוף נבחר תלמיד-חכם יליד ירושלים לכהונה רמה זו וזהו כבודה של ירושלים. הוא היה דבוק מאוד בירושלים, עד שקשה היה לו להבין מי שגר שנים בירושלים והחליט לצאת ממנה למקום אחר. "איך אפשר לצאת מירושלים?". רבנו הגדול והעצום, הורתו, לידתו, גידולו וזקנותו בירושלים. זהו היסוד לכל: ר' אברום היה ירושלמי של מטה ושל מעלה כאחד.
מי זכו להיות הוריו של מורנו ורבנו? מה טוב מאשר לצטט דברים של מורנו ורבנו עצמו, שכתב בתחילת חלק שני של ספרו הגדול והעצום 'מנחת אברהם' אודות אביו ואמו:
"צירפתי לספר תוספת ברכה, סימן אחד מכתבי אאמו"ר הגה"צ (אדוני אבי מורי ורבי הגאון הצדיק) רבי שלמה זלמן כהנא שפירא זצ"ל, מגדולי תלמידי החכמים המצויינים והותיקים בירושלים, שהיה שקוד ושקוע בתורה כל ימי חייו, כדרכם של ת"ח בירושלים העתיקה שלמדו תורה מתוך הדחק ומתוך הצנע לכת, וכמ"ש חז"ל ענותן ושפל ברך, שייף ועייל ושייף נפיק ועסיק באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה.
אאמו"ר זצ"ל שימש רוב ימיו כמרביץ תורה וכמנהל ת"ת היחידי לעדות המזרח בירושלים, בשכונת הבוכרים, שרוב תלמידיו עברו משם ללמוד בישיבות הק', ומהם התבסס קהל שומרי אמונים לתורה ואמונה ויר"ש. וכמה מהם זכו להיות מגדולי התורה בארץ.
כסמל ודוגמא לשקידתו ועמלו בתורה ניתן לציין את המחזה השגרתי והיומיומי בביתנו, בשעות הערב המאוחרות, לאחר שכיבו את האור וכל בני הבית כבר נמו את שנתם, היה עדיין אאמו"ר זצ"ל ממשיך לשבת בחדר ולומד בפינה לאור מנורת נפט קטנה מתוך גמ' שלפניו.
זכותו של אאמו"ר זצ"ל וזכותה של אמי מורתי הצדקנית, הרבנית הענע רייזל ע"ה, ששניהם מסרו נפשם על חינוך ילדיהם לתורה ויר"ש, מתוך מצוקה ועניות, כפי שהיה רגיל אז בבתי היהודים בעיר העתיקה בירושלים ת"ו, ובמיוחד לאחר שאאמו"ר זצ"ל נסתלק לבית עולמו, ועול גידול הילדים הקטנים נפל על אמי מורתי ע"ה, וגידלה אותנו מתוך דוחק וצער. זכותם עמדה לי להיות דבוק בתורה, ללמוד וללמד ולהורות, וזיכו אותם מהשמים שבניהם, אני ואחי הגאון מוהר"ר שמואל יהודה שליט"א וכן נכדם - בן אחי הרב אהרן יהושע פישל זצ"ל - הגאון מוהר"ר אשר אליעזר זצ"ל, זכו לכהן כאבות בתי דין בעיה"ק ירושלים ת"ו, מקום שישב כסא למשפט אדוני אבי זקני הגאון מוהר"ר יעקב ליב לוי זצ"ל אב"ד בבתי הדין של הגאון רבי שמואל סלנט ושל הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל. גם שאר צאצאיהם דור ישרים יבורך, בנים ונכדים ונינים עוסקים בתורה ויראת שמים...".

תחילת גידולו ב'עץ חיים' ובישיבת חברון
"על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים" (אבות פרק א'), ניתן לומר שבשלושת העמודים בלטה גאונותו ומצוינותו של ר' אברום. בחינת מה שהגמרא (תמורה טו:) אומרת על דורות ראשונים, שהיו בעם ישראל אנשי אשכולות, ופירש רש"י (ד"ה שהכל בו): "תורה ויראת חטא וגמילות חסדים".
כבר בצעירותו, כאשר למד בישיבת חברון, מספרים זקנינו, הרב שאר ישוב הכהן - רבה של חיפה היום, והרב יעקב רוזנטל אב בית-דין בחיפה, ועוד רבנים, כיצד ראשי ישיבת חברון, מזקני וגדולי הדור דאז, אמרו עליו: 'הנה הולך וצומח גדול הדור הבא'. הם ראו וידעו, כי לא רק תלמיד חכם אמיתי בעזרת ה' נבנה כאן, תלמיד חכם גדול ועמוק מאוד, אלא מתוך גדולתם, הבחינו וראו כי הולך וצומח גדול הדור הבא.
הגאון ר' וולוול'ה מבריסק היה מבקש שיביאו לו קבצים תורניים שיש בהם מאמרים של ר' אברום, כל זה בהיותו כבן עשרים.
כל ימי חייו היה ר' אברום מתמיד עצום. כבר מגיל ילדות ובחרות ועד זקנה ושיבה מופלגת. פעם אמר שכבר בילדותו, ב'עץ חיים', הספיק ללמוד שלשה סדרים!!! כשהיה נח בצהרים, בעת היותו בחור בישיבת חברון, היה 'קורא להנאתו' שו"ת נודע ביהודה. כך סיפר לתלמידים. עוד סיפר, שבמשך חמש שנים היה כל כך שקוע בלימוד, עד שלא הכיר את אלה שישבו לצידו בספסל.
עוד אמר, שבשנים אלו הספיק ללמוד בעיון את רוב הש"ס!! מכאן מובן הזרוז הגדול שהיה מזרז - כעבור עשרות שנים - את בחורי הישיבה ואברכיה, לשקוד על תלמודם יומם ולילה ולא להסיח דעתם לשום ענין אחר. אלה הן השנים המכריעות שבבנין אישיותו של תלמיד חכם. במשך שנים, הוא תבע מתלמידיו להספיק לפחות שני דפי גמרא ביום ובהם לעיין כפי היכולת. אחרי שנים, ראה שנתמעטו הדורות והנמיך את תביעתו מהתלמידים עד לכדי עמוד גמרא ביום.
באותם שנים שהיה עדיין בחור בישיבת חברון, הגיעו לידיו כתביו של הגאון הגדול ראש ישיבת 'עץ חיים' שבירושלים, הרב איסר זלמן מלצר, על סדר קדשים, והוא כתב הערות עליהם. ר' איסר זלמן צירף את ההערות ותשובות להערות אלו, בספרו והוא כותב: "לידידי הרב הג' הנעלה מו"ה אברהם שפירא שי', ממצויני ישיבת חברון ". (עיין מנחת אברהם חלק א', סימן כ"ד).

מעלין בקודש בישיבת 'מרכז הרב'
בשנת התש"ד, בהיותו בן שלושים, התפנה ר' אברום מעט מלימודו ובנה את ביתו. הוא התחתן עם הרבנית הדגולה פנינה בת הרה"ג ראובן יעקב אלעזר הירשוביץ, אחותו של הרב הגאון הרב שלום נתן רענן קוק, שהיה חתנו של מרן קדש הקדשים הראי"ה קוק זצ"ל.
הנישואין והקשר עם ר' נתן, גרמו להידוק הקשר שבין ר' אברום, שכאמור כבר היה מוכר כעילוי עצום, לבין ישיבת 'מרכז הרב'. הוא התחיל ללמוד חלק מהיום ב'מרכז הרב', ובמשך הזמן אולי באופן טבעי ומסתמא גם במינוי, החל להיות נושא ונותן עם הבחורים בישיבה, עד שבהמשך, יתכן שאחרי פטירת מרן הגאון הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, מינה אותו מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, למשרה הבכירה בישיבה, של הגדת שיעור כללי פעם בשבוע.
ר' נתן העריך מאוד מאוד את גיסו וכך הוא מתבטא במכתב אודותיו בשנת תשי"ז: "שמחתי עיוני במכתב דמר למעלת כבוד גיסי כאח ה"ה הרב הגאון המובהק מוהרא"א כהנא שפירא שליט"א...". ידוע לכל, שפניו של ר' אברום היו מבהיקות באור נגוהות, אולי גם זו הסיבה של הכינוי המיוחד, שבו ר' נתן מכנה את ר' אברום: "הגאון המובהק" על משקל התואר: 'רבו מובהק'.
בראשית שנת תש"ו, הגיע לידו של ר' אברום קונטרס של הרב הגאון רבי שלמה דוד כהנא, בענין מצות הקהל. הוא היה מרבני ורשא ועלה לירושלים לפני השואה.
במאמר מוסגר אציין, שמורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, בכל פעם שהיה מזכיר בשעור את השואה, היה מיד בוכה, הגם שכבר עברו מעל שלושים שנה מהשואה, והיה אומר: "אתם לא מסוגלים להבין מה קרה בשואה. מה כלל ישראל איבד בשואה. הרי בכל עירה קטנה בפולין וליטא, ישב רב שהיה תלמיד חכם גדול כמו גדולי הדור שאנו מכירים". אם כן, ודאי שהרב שלמה דוד כהנא זצ"ל, שהיה רב של העיר הגדולה ורשא, היה גאון גדול מאוד, אבל זה לא הרתיע את ר' אברום, שהיה בשנות השלושים לחייו, מלבקר ולהעיר בדייקנות ובדקדקנות גדולה של ברור האמת האלוקית שבתורה, מתוך היקף ועומק של כל הש"ס ודברי הראשונים.
התגובה של ר' אברום משתרעת על פני עמודים רבים והיא בעצמה קונטרס שלם שניכר בו עמל גדול מאוד של דקדוק והעמקה בדברי תורה.
הרב שלמה דוד כהנא ענה לו תשובה וכך הוא כותב:
"ב"ה, ער"ח כסלו תש"ו
כבוד ידידי וחביבי הרב העילוי המצוין עדיו לגאון מר אברהם שפירא נ"י. היה לי עונג בקבלת קונטרסו הגדול על מצות הקהל, דברי הערות והארות מחוכמות על תשובתי שנדפסה בחוברת של זכר הקהל. ואף שבלי רחמנות עשה הרבה קרעים בדברי תשובתי, והיה לי טורח גדול לאיחוי הקרעים הנ"ל, הנני שבע רצון מאוד מדרכו דרך התורה, לברר כל הלכה בשכל צח וישר ובידיעות עמוקות בספרי ראשונים, כן יזכה להגדיל תורה ולהיות תורתו אומנותו, כעתירת נפש המכבדו ומברכו בברכת התורה
שלמה דוד כהנא."
עוד בנושא באהל אברהם
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il