בית המדרש

  • ספריה
  • באהל אברהם
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • הרב אברהם שפירא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב שפירא זצ"ל

undefined
5 דק' קריאה
כבר תיארתי בהקדמה לספר, את מעמד השעור הכללי, שהיה מעין מעמד הר סיני. אמנם שיעוריו של רבנו היו עמוקים מאוד וקשים להבנה, אולי משום כך, ואולי היו גם סיבות אחרות, היו תקופות שנכנסו רק מעט בחורים לשעור. הדבר כאב לו, לרבנו, כנראה, מאוד מאוד. באחת הפעמים נגשתי אליו והוא אמר לי: "היו ראשי ישיבות שאמרו, שהשעור הכללי מכפר להם על כל עוונותיהם". הוא סיפר שהיה ראש ישיבה אחד שהגיע לשעור ואז ראה בחורים קופצים מהחלונות החוצה.
כבר כתבתי בספר "בדרך התורה הגואלת" ואחזור שוב - משום חשיבות הענין - על סיפור ההתייחסות של מורנו ורבנו מרן הרב צבי יהודה זצ"ל, אל השעור הכללי של מורנו ורבנו מרן הרב שפירא זצ"ל.
שמעתי מאחד הרבנים: שבוע אחד ביום שלישי, פורסמה הודעה, שר' אברום עסוק מאוד בבית הדין ולא יוכל להגיע לשעור ועל כן הוא נדחה ליום רביעי בשעה שתים עשרה. למחרת שוב פורסמה הודעה, שר' אברום לא יכול להגיע גם היום, והשעור נדחה ליום חמישי. ביום חמישי ניגשו אלי התלמידים של שעור א' בישיבה, ואמרו לי שביום חמישי יש להם עם הר"מ שעור בספר אורות בשעה הזאת והם לא מוכנים לותר על השעור הזה. אמרתי להם, שהם חייבים להיכנס לשעור הכללי ואין אפשרות אחרת. הם אמרו שהם בכל מקרה לא יכנסו לשעור הכללי כי ממילא הם לא מבינים ופשוט חבל שהשעור בספר אורות שהוא חשוב להם מאוד - יתבטל. שוב אמרתי להם, שהם צריכים להיכנס לשעור הכללי ואין שום אפשרות אחרת.
ביום חמישי בשעה שתים עשרה, נכנסתי לשעור הכללי, התבוננתי וחיפשתי את תלמידי שעור א' והם אינם. התחיל ליבי נוקפי. מה עושים? התלמידים לא נכנסו לשעור הכללי, זו עובדה, וגם השעור בספר 'אורות' שהוא בונה בהם יסודות אמונה גם הוא לא יתקיים, ובעצם אני נושא באחריות.
התלבטתי מאוד והחלטתי, שעלי לצאת, לאסוף את הבחורים ולתת להם שעור כפי התוכנית הקבועה, וכן היה.
למחרת, קרא לי ר' אברום אליו, ואמר שהוא שמע שנתתי שעור בזמן השעור הכללי. אישרתי את הדבר ואז ר' אברום אמר, שהוא מקפיד עלי. הסברתי מה שהיה אבל הוא בשלו, הוא מקפיד. 'אין דבר כזה, שבזמן שעור כללי ינתן שעור אחר'.
ממשיך הרב ומספר: נפגעתי מאוד מכך שר' אברום מקפיד, הייתי בטוח שנהגתי כפי שצריך היה לנהוג. החלטתי לגשת אל מורנו ורבנו הרב צבי יהודה ולספר לו את הענין, על מנת שיחזק אותי. הרב צבי יהודה הגיב מיד: "ר' אברום נותן שעור, ואתה באותו זמן נותן שעור?" הסברתי שלא היתה ברירה וכו' והרב צבי יהודה חזר שוב: "בזמן שר' אברום נותן שעור אתה גם נותן שעור?"
אנו לומדים מסיפור זה שני דברים:
א. ר' אברום ידע היטב את ערך השעור שלו ולא הסכים בשום אופן שיפגעו בו.
ב. אנו רואים איך הרב צבי יהודה העריך את ר' אברום. אם נדייק בלשון הסיפור, הרי שר' אברום נימק את התנגדותו משום סדרי הישיבה, המעמד של שעור כללי בישיבות. אבל הרב צבי יהודה לא התיחס בכלל למעמד השעור הכללי בישיבות, אלא לר' אברום מצד עצמו. בזמן שתלמיד חכם כמו ר' אברום נותן שעור בישיבה, איך מעיז מישהו אחר לתת שעור ויהיה הנושא שלו חשוב ככל שיהיה וכפי שאנו יודעים כמה היו יקרים וחשובים לרב צבי יהודה שעורים בספר אורות בפרט ובכתבי מרן הרב זצ"ל בכלל. ואף-על-פי כן.

מורנו ורבנו, הגאון העצום, שכבר בגיל צעיר מאוד היה הש"ס כולו, 'כמאן דמנח בכיסיה', היה - למרות זאת - מתיגע יגיעות עצומות בהכנת השיעור הכללי. בישיבה היה ידוע, שאפשר תמיד לבוא אל הרב, חוץ מימי שלישי. ביום שלישי הרב לא יכול להיפגש עם אף אדם, יהיה מי שיהיה, הוא חייב להכין את השיעור הכללי. כך גם סיפר מרן הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו שליט"א, שכאשר שניהם נתמנו לרבנים ראשיים, ר' אברום אמר לו: "תוכל להיכנס אלי מתי שתרצה חוץ מימי שלישי, בימי שלישי אני לא עוסק בשום ענין חוץ מהשעור הכללי".
מספר בנו הגאון הרב יעקב שפירא שליט"א: "ביום שלישי כל הבית היה הפוך. מלא ספרים פתוחים על המיטות ועל השולחן. הרב היה הולך קילומטרים רבים בהכנת השעור. מסתובב בבית מפינה לפינה, חושב על סברא, והופך אותה מצד אל צד. היו תקופות, שהיה לוקח אקמול לקראת הכנת השעור. היה זה יום של מלחמה ממש".
סיפרו בישיבה, שפעם אחת, אמרה לו הרבנית: "מה קרה? זה פעם ראשונה שאתה נותן שעור? הרי כבר ארבעים שנה אתה מלמד?" הרב ענה: "כל פעם אני מתחיל את הכל מחדש".

כשנתים לפני פטירתו, בט"ז אלול ה'תשס"ה, ביום ג', הלך ר' אברום לשעור הכללי. בכביש שבין ביתו לישיבה, הוא מעד ונפל ארצה. בנו, הרב ר' יעקב, רצה להביא כסא מהבית ושהרב ינוח קצת ויחזור לביתו. הרב לא הסכים בשום אופן. הוא אמר: 'עכשיו יש שעור כללי'. ר' יעקב אמר: 'אבל צריך שיבוא הרופא ויבדוק מה קרה ואם הכל בסדר'. הרב לא הסכים בשום אופן. 'עכשיו צריך להיות שעור כללי, ולא שום דבר אחר'. הרב נכנס לישיבה והחל ללמד. לקראת סוף השעור, הרגשתי שמשהו לא בסדר אצל הרב. במעריב הייתי שליח צבור - הייתי בשנת אבל על אבי מורי זצ"ל - הרב התפלל כדרכו, בחשק ובהתלהבות, כולל גם שלושה פרקי תהילים, שהנהיג לומר אחרי כל תפילה בישיבה. כשסיימתי הוא לא שכח לומר לי, כדרכו: "יישר כח!!". הוא התחיל ללכת הביתה עם בנו הרב ר' יעקב ואז ראיתי שהרב צולע. בדרך, ר' יעקב אמר לרב שראה באיזה מקום, שמביאים שר' חיים אומר, שכהן גדול שעובד בכל ימות השנה יכול לעבוד עם בגדי כהן הדיוט. ר' אברום הגיב מיד בחדות: "אני לא מאמין! זה לא יכול להיות". ר' יעקב אמר לו: "הוא אומר שיש דין מיוחד של בגדי כהן גדול ביום הכפורים". ר' אברום: "נכון, זה דין מיוחד של בגדי כהן גדול, אבל בכל השנה". מיד אחר כך שאלתי את ר' יעקב והוא סיפר לי מה שקרה, הוא אמר שראה שהרב יש לו כאבים, ולכן אמר לו את דברי ר' חיים, כדי להסיח את דעתו מהמכאובים. ר' יעקב הוסיף שרק לאחר תפילת ערבית, הרב אמר לו שיש לו כאב ברגל, אז הזמינו רופא והוא בדק אותו, וברוך השם נתקיים בו מה שכתוב: "רגלי חסידיו ישמור".
זהו עוד סיפור שמלמד עד כמה ר' אברום החשיב את השעור הכללי, וכמה אהבת תורה היתה לו, שהערה כל שהיא בדברי תורה, מסיחה דעתו מכאביו.

כבר כתבנו בהקדמה לספר, שבכל שעור, ר' אברום היה מחדש חידושים נפלאים ובודאי היה גורם בזה הארות גדולות מאוד במציאות בכלל, ומכאן גודל האחריות למסירתו. אצטט בענין זה כמה שורות מהספר הנפלא 'נפש החיים' שודאי היה שגור על לשונו של רבינו:
"וכל שכן חידושין אמיתיים דאורייתא המתחדשין על ידי האדם, אין ערוך לגודל נוראות נפלאות ענינם ופעולתם למעלה. שכל מילה ומילה פרטית המתחדשת מפי האדם, קודשא בריך הוא נשיק לה ומעטר לה, ונבנה ממנה עולם חדש בפני עצמו, והן הן השמים החדשים והארץ החדשה שאמר הכתוב" (נפש החיים שער ד', פרק י"ב, ועיין שם עוד ועוד דברים נפלאים בערכו של לימוד התורה וקל וחומר חידושי תורה). חידושי תורה אמיתיים בונים עולמות עליונים!
אעתיק עוד כמה שורות מהספר הקדוש 'נועם אלימלך': "דהנה השם יתברך, ברוך הוא, ברא ועשה את עולמו ועושה בו כרצונו: ולעומת זה ברא השם יתברך הצדיק, שיכול לבטל גזרותיו. והנה איך אפשרי שיבטל הגזרות שכבר נגזרו בשמים, בעולמות עליונים? אך הוא כאשר כתבנו כמה פעמים: 'בדבר ה' שמים נעשו' דהיינו: הצדיק, על ידי עסקו בתורה לשמה ומחדש בה חידושים, נעשו שמים חדשים ועושה מעשה בראשית, ונמצא ממילא הגזרות בטלין, שלא היו באותן העולמות שנבראו מחדש". (פרשת כי תצא ד"ה כי יקרא קן צפור וכו').

לאחר אחד השעורים הכלליים הרגשתי בעצמי הארה גדולה ופני הרב האירו ממש באור הגנוז לפי ציורי. אמרתי לרב: 'אני בטוח שיש היום שמחה גדולה בשמים בעקבות השעור של הרב'. הרב מיד ענה בחיוך: 'לא ראית כמה מלאכים היו כאן?' הרב היה מחיך וכאילו מתבדח. כך היתה דרכו כמעט תמיד, אבל מאחורי הדיבור והחיוך, הסתתרה עמקות פנימית גדולה מאוד.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il