ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- מצוות ישוב וכיבוש הארץ
- ספריה
- ארץ ישראל ומדינת ישראל
- מצוות ישוב הארץ
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל
כבר למדנו שמצוות ישוב הארץ אינה רק לכבוש את הארץ שתהיה תחת שלטון ישראל, אלא המצווה היא להתיישב בארץ לאורכה ולרוחבה, באופן שלא יישאר מקום שומם, וכן שלא תשאר אדמה טובה וקדושה שאיננה מעובדת. וכמו שכתב הרמב"ן: "שלא נעזבנה ביד האומות או לשממה, וזהו שנאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה".
ובכלל המצווה לנטוע עצי פרי, שעל ידי כך הארץ מתיישבת ומוציאה את פירותיה הקדושים ויוצאת מידי שיממונה. ובזה מיוחדת ארץ ישראל, שבחוץ לארץ אין מצווה לטעת עצים, ורק מי שצריך לכך לצורך פרנסתו נוטע עצים, אבל בארץ ישראל, אפילו מי שפרנסתו מצויה, מצווה שיטע עצי פרי.
עוד הוסיפו ואמרו חכמינו ז"ל (ויק"ר כה, ג):
"נאמר אחרי ה' א-להיכם תלכו, וכי אפשר לבשר ודם ללכת אחרי הקב"ה, וכן נאמר ובו תדבקון, וכי אפשר לבשר ודם להתדבק בשכינה? אלא הלך בדרכיו והתדבק במידותיו, מה הקב"ה מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק אלא במטע תחילה, שנאמר: ויטע גן בעדן, אף אתם כשתכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה, זהו שנאמר: כי תבואו אל הארץ ונטעתם".
נמצאנו למדים שהנוטע עץ בארץ ישראל דבק במידותיו של הקב"ה.
בנטיעת עצים יש שני יתרונות, האחד השקעה לטווח ארוך. לפעמים אנשים נוטים בתחילת דרכם להשקיע בדברים חולפים, והתורה מדריכה אותנו להשתקע בארץ בדרך קבע, ולתכנן תיכנון ארוך טווח כדרך נוטעי העצים, ועל ידי כך נשתרש יותר בארץ ישראל. המעלה השנייה, שעל ידי העצים הארץ מוציאה את פירותיה הקדושים, שאותם אנו אוכלים, וכמה וכמה מצוות, כתרומות, מעשרות וערלה מתקיימות בהם.
וכתב ה"חתם-סופר" (בחידושיו למסכת סוכה דף לו), שהעבודה בקרקע בארץ ישראל כדי להוציא את פירותיה הקדושים, יש בה משום מצוות ישוב הארץ, ועל זה ציוותה התורה ואספת דגנך. וכן בועז שהיה גדול הדור היה זורה את גורן השעורים כל הלילה ולא חשש בזה לביטול תורה. וכמו שלא יאמר אדם לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, כך לא יאמר לא אאסוף את דגני מפני ביטול תורה. ועוד הערה חשובה מוסיף ה"חתם-סופר", שאפשר שכל המלאכות והאומניות שמסייעים ליישוב הארץ, בכלל המצווה.
לפי זה כל המסייעים לפיתוח הכלכלה הישראלית שותפים למצוות ישוב הארץ. שארץ ישראל היא ארץ הקודש, כלומר, גם בגשמיות שלה יש קדושה, וכל המסייע לבניינה, פיתוחה ושיגשוגה שותף לבניין הקודש.
7 - מצוות ישיבתה לפרט
עד כה עסקנו בחלק הראשון שהוא העיקרי במצוות ישוב הארץ, היינו במצווה הכללית, שהארץ תהיה תחת ריבונות ישראל.
החלק השני של מצוות ישוב הארץ מופנה כלפי כל אחד ואחד מישראל, שמצווה שיגור בארץ דווקא. ואף בזמן שהארץ תהיה כולה ביד ישראל ומיושבת, מצווה על כל יחיד לקבוע את ביתו בארץ ישראל. וכן בזמן שגויים שולטים בארץ, מצווה על כל יהודי ויהודי לגור בארץ ישראל. וכך כתב הרמב"ם (הלכות מלכים ה, יב): "לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה". 1
וכן מסופר בספרי (דברים ראה פנ"ג) על כמה תנאים מהתקופה שלאחר חורבן בית המקדש השני שרצו לצאת לחוץ לארץ. ועלינו לדעת שבתקופה ההיא שלטו הרומאים בארץ ביד קשה ואכזרית, ורבים מבני העם היו עוזבים את הארץ מפני הרעב והחרב. וכך מסופר בספרי: מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי נתן, שהיו יוצאין לחוץ לארץ, והגיעו לפלטיא, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו את עיניהם, וזלגו דמעותיהם, וקרעו בגדיהם, וקראו את הפסוק הזה: וירשתה וישבת בה ושמרת לעשות, אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות, וחזרו לארץ ישראל.
ואף שבעת שהיה שלטון נכרי בארץ לא זכינו לקיים את המצווה הכללית, ש"הארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת", מכל מקום כל יהודי שהתגורר בארץ באותם הזמנים קיים במידה מסויימת גם את המצווה הכללית, מפני שעצם ישיבתו בארץ סייעה לשמירת הזיקה שבין ישראל לארצו במשך שנות הגלות הארוכות, ובנוסף לכך ישיבתו בארץ שימשה בסיס להרחבת ההתיישבות לקראת ריבונות ישראלית. ואם עשה ופעל בצורה מכוונת למען מטרה זו, כמו שעשו תלמידי הגר"א שעלו לארץ במסירות נפש ובנו את חורבותיה כדי לקרב הגאולה, נעשה שותף ממש במצווה הכללית.
8 - שבחי הארץ
הלכה מיוחדת כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (ה, י):
"גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין בעפרה, וכן הוא אומר: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו"
לכאורה יש לשאול, מדוע כתב הרמב"ם מעשיות אלו בספר ההלכה שלו, וכי איזה הלכה אנו לומדים מכך שגדולי ישראל נשקו לעפר הארץ וחבקו את אבניה, מעשיות אלו לכאורה מקומם בספרי מוסר ולא בספרי הלכה. אלא שדבר גדול אנו לומדים מהלכה זו, שיש לאהוב את ארץ ישראל. לא מספיק לגור בארץ, צריכים גם לאהוב את ארצנו הטובה והקדושה.
עוד מובא בסוף מסכת כתובות (קיב, א), שרבי חנינא, כשהיה מהלך בארץ ישראל וראה מכשול בדרך, היה מתקנו. ופרש רש"י שהיה משווה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו, והיה מחזר תמיד לתקנה כדי שלא יצא שם רע על הדרכים.
וכן מסופר על רבי אמי ורבי אסי שהיו מדקדקים להושיב את תלמידיהם במקום הנעים ביותר, בבוקר כשהיה מעט קר הושיבום במקום השמש, ולעת הצהרים כשנעשה חם הושיבום בצל, כדי שלא יתרעמו חלילה על ישיבת הארץ ואקלימה.
אף אנו צריכים להקפיד לדבר בשבחה של ארץ ישראל, לאהוב את נופיה, לקשטה בעצים ופרחים, לנקותה מפסולת, לתקן את דרכיה, לבנות בה בתים נוחים ונאים, שמתוך כך יותר יהודים יעלו לארץ ופחות ירדו, ותתקיים המצוה הגדולה של "ישוב הארץ".
וכן מצינו שחטא המרגלים היה שדיברו לשון הרע על ארץ ישראל ואמרו (במדבר יג, לב): "ארץ אוכלת יושביה", והמאיסו אותה על בני דור המדבר. ועוד הוסיפו וחטאו בכך שהמסו את לבבם, באומרם כי אין בכוחם לכבוש את הארץ המובטחת.
צא וראה מעלתה של ארץ ישראל על כל הארצות, שאיסור לשון הרע חל על אנשים בלבד, כדי שלא לצערם, לפיכך אין איסור לשון הרע על עצים ואבנים שאינם חשים בצערם. אולם על ארץ ישראל אסור לדבר לשון הרע, מפני שהמדבר בגנותה מעכב את גילוי שמו של ה' בעולם, שאינו מתגלה אלא דרך ארץ ישראל, ארץ הקודש. לפיכך עונשו של המוציא דיבת הארץ חמור במיוחד, שאפילו דור דעה שקיבל תורה מסיני, לא עמדה לו זכותו, וכיוון שנתייאש מן הארץ נגזרה עליו מיתה, ונתעכבה כניסת ישראל לארץ ארבעים שנה.
ועלינו לתקן את חטא המרגלים ולדבר בשבחה של הארץ, ולהודות לה' על המתנה הטובה שהנחיל לאבותינו. ובפרט בדורינו, שמליוני יהודים זכו לעלות לארץ וליישבה, להקים בה משפחות, מה שלא זכו דורות רבים של צדיקים וקדושים לפנינו. ועל כן חובה כפולה מוטלת עלינו לחזור תמיד על דברי יהושע וכלב, שכנגד כל המסטינים עמדו ואמרו: "טובה הארץ מאוד מאוד" (במדבר יד, ז). ולחזור על דברי כלב בן יפונה שאמר: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" (במדבר יג, ל).
9 -כיבוד הורים ויישוב הארץ
מה הדין כאשר הבן או הבת רוצים לעלות לארץ ישראל והוריהם מתנגדים לכך בכל תוקף, האם מצד מצוות כיבוד הורים ראוי לשמוע בקולם ולהשאר בגולה או שמצוות ישוב הארץ עדיפה ועליהם לעלות ארצה?
ראשית צריך לדעת, שתנאי יסודי במצוות כיבוד הורים הוא, שכיבוד ההורים לא יסתור שום מצווה ממצוות התורה, ואפילו לא מצווה מדברי חכמים. ואם אמרו לו הוריו עבור על דבר מדברי התורה, או תבעו ממנו שלא יקיים מצווה ממצוות התורה, אסור לו לשמוע בקולם, משום שגם הם מצווים בכבוד המקום ובקיום התורה (שו"ע יו"ד רמ טו).
ואם כן, הואיל וישנה מצווה לגור בארץ, ברור שאין לבן לשמוע בקול הוריו, ועליו לעלות לארץ גם בניגוד לרצונם. וקל וחומר במצווה כזו של ישוב הארץ, שעליה אמרו חז"ל (ספרי ראה פנ"ג) ששקולה היא כנגד כל המצוות (מהר"ם מרוטנבורג, המבי"ט, עיין פתחי תשובה אה"ע עה, ו. ויחו"ד ג, סט).
וכן מי שרוצה להתנחל בישוב ביש"ע, כדי שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת, והוריו דואגים ודורשים ממנו שלא להתיישב במקום שבחר, כיוון שיש בהתנחלות מצווה, אינו צריך לשמוע בקול הוריו.
10 - מחלוקת בין בני הזוג
כשיש מחלוקת בין בני זוג היכן יגורו, באופן כללי אין צד אחד יכול לכוף את שכנגדו לעקור ממקומו, משום שכל עקירה למקום זר יוצרת קשיים, ולכן יכול זה שרוצה להשאר לטעון, שמבחינתו מקום המגורים המוכר עדיף, ואין אחד יכול לכוף את שכנגדו להרע את תנאי חייו. אבל אם הם גרים בישוב שרובו גויים, יכול אחד מבני הזוג לכוף את האחר לעבור למקום שרובם יהודים.
אולם כל זה אמור כאשר עומדים על הפרק שני מקומות בחוץ לארץ או שני מקומות בארץ, אבל כשצד אחד מעוניין לעלות לארץ, הדין איתו. ואין זה משנה אם מדובר באיש או באשה, בכל מקרה על פי ההלכה המסרב צריך לבטל את דעתו ולעלות לארץ. ואפילו אם בחוץ לארץ הם גרים במקום שרובו יהודים, ובארץ ישראל יאלצו לגור במקום שרובו גויים, מכל מקום מצוות ישוב הארץ עדיפה.
ואם למרות קביעת ההלכה, הצד שדבק בגלות מסרב להתפשר ולעלות, והגיעו הדברים עד לגרושין, הואיל ואשמת הגרושין מוטלת על זה שמסרב לעלות, קבעו חכמים שהוא יפסיד את כל הכתובה. דהיינו אם הבעל הוא זה שמסרב לעלות, עליו לשלם את כל הכתובה. ואם האשה מסרבת לעלות היא מפסידה את כל כתובתה (שו"ע אה"ע עה, ד).
^ 1 נראה לענ"ד כי רק מי שגר כאדם פרטי בגבולות עולי מצרים מקיים מצוות ישיבת ארץ ישראל גם כשאין שם שלטון ישראל, מפני שמקומות אלו נתקדשו בישיבתם של ישראל שם, ונתחייבו במצוות התלויות בארץ בזמן בית המקדש הראשון. אבל מי שגר בסוריא או עירק, אף שהוא בתוך גבולות ההבטחה, לא נחשב כמקיים המצווה. ורק אם מתכוון לשבת שם מתוך מגמה לסייע להחלת ריבונות ישראל באותם המקומות - מקיים המצווה. ולא כאן המקום להאריך וצ"ע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
הלכות יום הכיפורים עליות לתורה של חולה ביום כיפור
רבי עקיבא איגר סובר כי חולה שאכל ביום כיפור אינו יכול לעלות לתורה, כיוון שברכות הקריאה נתקנו על יום הצום ומאחר שאכל – הצום אינו מתקיים לגביו דיו כדי לברך, ואילו החתם סופר סובר כי החולה רשאי לעלות לתורה, מכיוון שאכילתו הותרה על פי דין תורה משיקולי פיקוח נפש, ולכן קדושת היום והחובות ההלכתיות שבו נשארות בתוקפן לגביו באופן מלא.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מרחבי הרוח באור התחייה
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בחיבור שבין עומק האמונה והקדושה לבין פתיחות לרוחב הדעת, המדע, האמנות והתרבות האנושית הכללית. מתוך לימוד תורת הרב קוק, מובהר כיצד משברים ושינויים היסטוריים אינם באים להרוס, אלא לרומם את האומה לגילוי שלם ועוצמתי של האמת האלוקית במציאות המעשית.
