אחת התכונות המוסריות החיוביות שחכמי התלמוד ייחסו לעם היהודי היא בושה ומבוכה. למעשה חז"ל הרחיקו לכת ואמרו שמי שאין לו בושת פנים לא עמדו אבותיו על הר סיני.
בלי בושה לא תיתכן חרטה אמיתית על התנהגות אסורה ופסולה ולא תיתכן תקווה לחזרה בתשובה ולתיקון אותה התנהגות בעתיד. המילים "בושה" ו"כלימה" מופיעות שוב ושוב בתפילות שלנו וממלאות תפקיד מרכזי בתחינה שלנו לקב"ה בשמים למחול לנו, בייחוד ביום הכיפורים. מושג בושת הפנים מופיע גם בכל דברי נביאי ישראל ובספר תהילים. התנהגות עזת פנים וגישה חצופה נחשבות לאחת מתכונות האופי הגרועות ביותר שיכולות להיות ליהודי.
דוד המלך מעולם לא הרשה לעצמו לשכוח את השגיאות שעשה. בזכות תחושת הבושה הפנימית שלו השגיאות האלה ליוו אותו תמיד בלבו ובמוחו. למעשה, אותה תחושה מתמדת של בושה מפני האל היא סימן ההיכר של הרוחניות של דוד המלך ושל הישגיו. לכן בושה היא תכונה חיובית, מבחינה רוחנית ומוסרית.
אם כך, השאלה היחידה שנשאלת היא במה אדם צריך להתבייש. כאן הגבול בין תחושת בושה להתנהגות מבישה נחצה לא פעם, לצערנו, כאשר אנשים נוקטים בצדקנות מדומה ומזילים דמעות תנין. התנהגות פושעת צריכה להשאיר את האדם עם תחושת בושה קבועה כל חייו. לדאבון הלב, לא פעם זה לא קורה ולכן החיים שאדם מנהל אחר-כך נעשים מבישים.
חבר קונגרס אמריקני יהודי הכריז אחרי תקרית המשט לעזה שהוא מתבייש להיות יהודי עכשיו. הוא דומה, כמובן, ליהודים רבים שאין להם שום קשר אמיתי לחיים היהודים או למסורת. הוא מתבייש בהיותו יהודי מפני שלהיות יהודי בעולם ה"מודרני, המתקדם וההומניסטי", בחברה השקרית והצבועה שלנו, זה מאוד לא נוח. לאלה שמתביישים להיות יהודים ושרואים בקיומה של מדינת ישראל "טעות" שצריך לתקן אותה אין תחושת בושה אמיתית. הם רק עוסקים בהתנהגות מבישה ובאמירות שגובלות בהתאבדות.
יהודים רבים אינם מתביישים להפר בפומבי את העקרונות של ההתנהגות המוסרית שהתורה קבעה, אבל הם אומרים שהם מתביישים בגלל העובדה שהאו"ם, ארצות אירופה, משרד החוץ של ארה"ב והתקשורת הליברלית לא אוהבים אותנו. העם היהודי הוא עם גאה שיודע להתאושש במהירות, עם ששרד את כל הרדיפות וכל הניסיונות להשמיד אותנו. יהודים שמתביישים ביהדות, במדינה היהודית, במצוות התורה, בהופעות פומביות של יהודים שנראים כמו יהודים מתנהגים התנהגות מבישה ויוצאים בהכרזות ספוגות שנאה. אפשר לחוש בושה והשפלה בעקבות התנהגות של יהודים מסוימים, ולצערנו היו באחרונה מקרים רבים של יהודים שהיו מעורבים בשערוריות מס וכספים, אך אין שום הצדקה להתבייש ביהדות, בתורה ובזכות להיות יהודי. אסור להתבלבל בין יהודים ליהדות או בין רבנים לדת. הסתכלות נבונה על הדברים תאפשר לאדם להבדיל בין תחושת בושה ראויה להידרדרות לתהומות של מעשים מבישים.
אני חושב שעל זה חשבו חז"ל כשאמרו שהיעדר בושה מעיד על כך שחיבור של יהודי למעמד הר סיני נותק. יש הרבה התנהגות מבישה בחברה שלנו היום. בחברה המודרנית כבר לא נשארו סטיגמות. התלמוד מייעץ לאנשים שנמצאו אשמים בהתנהגות פסולה להוריד פרופיל, לעזוב את העיר, כביכול, ולא להמשיך, ברוב חוצפה, לחיות שם כאילו לא קרה דבר. מנה בריאה של בושה יכולה להוביל לגאולת הנפש. היעדר בושה עלול להוביל להתנהגות מבישה בעתיד. כשאנחנו לא מרשים לחברה לקבוע אמות מידה להתנהגות, כפי שעשתה התורה, אנחנו גורמים לניוון מוחלט של יכולת האדם לפתח תחושת בושה בריאה. גאווה וזהות הם מרכיבים מרכזיים בנפשו של כל יהודי. ובאופן פרדוקסאלי, דווקא הגאווה והזהות הן שמעניקות לאדם את החוזק ואת הכנות שהוא צריך כדי לחוש תחושת בושה בריאה שבאמצעותה יוכל לשפר את חייו במובן המוסרי והרוחני.