ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תמוז תש"ע

אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל

בספר מלכים (ב ב ט) מסופר על הסתלקות אליהו.
"וַיְהִי כְעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי: וַיֹּאמֶר הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ - יְהִי לְךָ כֵן. וְאִם אַיִן - לֹא יִהְיֶה: וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם: וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים".

מכאן לומדת הגמרא (מועד קטן טו.) כמה הלכות חשובות של קריעה על הורים ועל תלמיד חכם שמסתלק. וניתן ללמדו מכאן גם על מעלת ההספד כפי שמקשה רבי אלעזר בזוהר הקדוש. (חלק א דף קצא/ב) ששואל: וכי בידו של אליהו הנביא להבטיח פי שנים ברוחו לאלישע? ועוד מה הוא התנאי שעשה אליהו הנביא שיזכה לפי שנים רק אם יראה את רבו נלקח מעימו?
וענה הזוהר שאצל הצדיקים מצינו שהקב"ה עושה את רצונם תדיר. דכתיב (תהלים קמה יט) "רצון יראיו יעשה". ובמיוחד כשמדובר בתלמידו של אליהו שנמשח תחתיו. והוא לא קיבל פי שניים רוח מאליהו אלא את אותה הרוח של אליהו, רק שהוא עושה בה כפליים ניסים מרבו. ומה שאמר לו "אם תראה אותי" פירושו אם תוכל להכיר ולהבין את שורש הרוח שממנה עשה אליהו הנביא את כל הניסים. יהי לך כן. שכשעומדים על עיקר רוחו של אליהו - רואים את אליהו בעצמו. וזה סוד מה שנאמר ביוסף שראה דמות דיוקו של אביו וניצול מהחטא של אשת פוטיפר.

בכיות הספד - פתיחת השפע הרוחני
ובספר מגיד מישרים למרן רבי יוסף קארו זצוק"ל מובא (בפרשת ראה) בשם המגיד כי זה הסוד שבזכות משה היו הנשים יולדות ששה בכרס אחת. ובזכות שמואל הרמתי היו נביאים בכל אתר ואתר ואילו לפניו לא היו נביאים הרבה בישראל. כי הצדיק מביא איתו רוח של קדושה והיא מתחלקת בכל ישראל. "דכד אתי צדיקא להאי עלמא - מייתי עמיה כמה נשמתין דאתיין לאלוואה יתיה וליקרא ליה" וכשהצדיק מסתלק מהעולם ועולה למעלה כל השפע הרוחני והנשמות "דלא זכו למיעל לגנתא" הכל יורד למטה ונבנה בתוך גופות חדשים, וכל זה קורה בזכות הדמעות שפותחות את השערים. וזה סוד מה שנאמר במיתת בבני אהרון (ויקרא י ו) "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'" על זה אומר הזוהר כי מפסוק זה אתה למד שאם לא יבכו - על כל העדה יקצוף. כמו שאמרה להם בת קול בעת ההספד של רבה בר נחמני.

השפע הרוחני של מרן רבי יוסף קארו ז"ל
להבין משהו על השפע הרוחני הזה שמובא במגיד משירים סיפר פעם מו"ר הרב זצוק"ל הריני כפרת משכבו. כי מרן רבי יוסף קארו זצוק"ל היה עוסק בשאלה הלכתית כבדת משקל והביא את שאלתו לפני התלמידים בבית המדרש. שם ישבו טובי החכמים של עם ישראל, תלמידיו של מרן. וישבו ועסקו יום שלם בבעיה שהעלה רביו יוסף קארו על שולחנם. הבעיה הייתה באמת קשה וההתעסקות לקחה יום שלם. רק בסופו של יום אחרי מאמץ משותף של כולם נמצאה התשובה ורבי יוסף קארו הלך שמח לביתו.
למחרת בא רבי יוסף קארו לבית המדרש ושומע שיחה בין שני תלמידים, אחד אומר לחברו חבל שלא היית כאן אתמול. וסיפר לו שעלתה שאלה בבית המדרש ודנו בה כל היום ולבסוף נמצא הפתרון. החבר שלא היה יום קודם שואל מה הייתה הבעיה שהתעסקתם בה יום שלם? סיפרו לו. חשב התלמיד מעט ומיד השיב את התשובה כלאחר יד. כאילו זה הדבר היותר פשוט בעולם.
רבי יוסף קארו ששמע את שיחת התלמיד הזה התפלא. היתכן שצעיר התלמידים משיב תשובה שהם עמלו עליה יום שלם בלי כל מאמץ? איך דבר כה קורה. יצא רבי יוסף קארו מבית המדרש נסער ופגש את מורנו האר"י ז"ל. אומר לו האר"י לרבי יוסף קארו: אל תתפלא. אתמול כשאתם עסקתם בתורה, הצלחתם לפרוץ דרך חדשה. הצלחתם להביא לעולם תשובה שהייתה גנוזה בעולמות הרוחניים דורי דורות. זה לא קל להביא דבר חדש. "בעצב תלדי בנים". אבל אחרי שהתשובה כבר בעולם הזה, כל אחד יכול ללכת בדרך שאותה כבשתם ולמצוא אותה בנקל.
כך אנו אומרים כי אחרי שילדה שרה את יצחק אבינו היה העולם בשמחה. "כל השומע - יצחק לי" שואל המדרש "שרה נפקדה, אחרים מה איכפת להם? אלא בשעה שנפקדה אמנו שרה - הרבה עקרות נפקדו עמה. הרבה חרשים נתפקחו. הרבה סומים נפתחו. הרבה שוטים נשתפו". ביחד עם אברהם אבינו פותחת שרה דרך חדשה של רפואה, באותה דרך שהיא ואברהם פותחים עוברים רבים אחרים. לכן אנו מתפללים בסליחות "עננו בזכות אברהם, עננו בזכות יצחק" "דעני לאליהו בהר הכרמל, דעני ליונה במעי הדגה וכו' כל זאת בכדי ללכת בערוצים של אותם אנשים שפתחו לדורי דורות. שבילים חדשים שהם פתחו בתפילתם.

הבוכה בהספד - מוחלין כל עוונותיו
מכאן נבין למה הגמרא (שבת קה:) אומרת ש"כל הבוכה על אדם כשר - מוחלין לו על כל עונותיו". ואם מדובר בחכם - כולם כמו קרוביו. "הכל קורעין עליו, הכל חולצין עליו, הכל מברין עליו ברחבה". ולמה המעלה של ההספד היא כל כך גדולה שמוחלים לו כל עוונותיו.
בהמשך הגמרא כתוב: "אמר רב יהודה אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו. שנאמר על יהושע בן נון "ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש" למה מוזכר כאן הר הגעש? , מלמד שרגש עליהן הר הגעש, ודרכו של הר געש שהוא קובר את האנשים בחיים. מכאן נבין להבין למה ההספד כל כך חשוב.

הספדו רבה בר נחמני - שבוע שלם
בגמרא (בבא מציעא דף פו/א) מסופר כי הייתה מחלוקת בשמים בין הקב"ה ובית דינו מה הדין בספק אם בהרת קודמת לשער לבן. כי במקרה שהבהרת בודאי קודמת - ודאי טמא. אם ודאי שהשער הלבן קודם - ודאי טהור. חלקו בשמים מה הדין בספק אם קודמת. "הקדוש ברוך הוא אומר: טהור. וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי: טמא".
מי יכריע במחלוקת חשובה זו? אמרו בשמים רק רבה בר נחמני יכול להכריע כי הוא היה יחיד במומחיותו בהלכות נגעים ובאהלות. שלחו משמים את מלאך המוות שיביא אותו, ולא הצליח לקחת את נשמתו כיון שהיה עוסק כל הזמן בתורה. השיב המלאך רוח וחשב רבה כי שלוחי המלך שמחפשים אחריו הגיעו לתפסו - הסכים לעלות למעלה ונחה נשפו. בשעה שנחה נפשו של רבה פסק רבה במחלוקת כמו הקב"ה ואמר: טהור טהור. יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור.
מספרת הגמרא שרבה היה באותה שעה בבריחה מפני שלוחי המלך שרדפו אחריו כי היה רגיל להושיב ישיבה עם עשרות אלפי תלמידים כל שנה והמלכות הייתה מפסידה מזה מיסים. וכשמת לא ידעו חכמים על פטירתו. "נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה נפקו אביי ורבא וכולהו רבנן לאיעסוקי ביה, לא הוו ידעי דוכתיה. אזלו לאגמא חזו צפרי דמטללי וקיימי אמרי שמע מינה התם הוא. ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא. נפל פתקא כל הפורש יהא בנידוי. ספדוהו שבעה יומי - נפל פתקא לכו לביתכם לשלום".
תרגום: נפלה פתקה מהרקיע בעיר פומבדיתא כי רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה. יצאו אביי ורבא בראש כל החכמים לחפש את מקומו, והלכו לשדה וראו שם ציפורים שמתאספות ומצילות על הקרקע. אמרו חכמים: כנראה שהוא שם. הספידו אותו שלושה ימים ושלושה לילות ורצו להפסיק בגלל ביטול תורה או מאימת המלכות, שרבה היה בורח ממנה. נפל פתקא מן השמים - "כל הפורש יהא בנידוי". שיאן בהספד של שלושה ימים ולילות להספיק להבין את החסרון של אדם ענק כזה. הספידו אותו שבעה יומי - נפל פתקא משמים לחכמים "לכו לביתכם לשלום".

הספד - שלושים יום, וגם שנה שלימה
בגמרא (כתובות דף קג/א) מובא כי "בשעת פטירתו של רבי" קרא לחכמי ישראל ונכנסו אצלו. אמר להן: אל תספדוני בעיירות והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום". ומסבירה הגמרא כי בהספד בעיירות קטנות, הציבור המאסף הוא קטן ולמספידים קשה לעורר את הציבור להבין את גודל האבידה של חכם שמת. אבל בכרכים שהם גדולים מן העיירות - ההספד ברוב עם עושה את שלו והציבור בוכה ומתעורר להשלים בתוכו את החסרון שבא לעולם בעקבות מותו של רבי יהודה הנשיא.
עוד מסבירה שם הגמרא שרבי ציווה ללמוד בישיבה אחרי שלושים יום כיון שלמד ממשה רבינו שכתוב עליו "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום" שבאותם שלושים יום הספידו אותו ביום ובלילה. מכאן ואילך עד סוף השנה הראשונה היו מספידים ביום ולומדים בלילה או מספידים בלילה ולומדים ביום.

הנמצא בהספד של רבי - מזומן לחיי העולם הבא
מספרת הגמרא כמה גדולה המעלה של ההספד והבכי של רבי. "ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא בת קלא ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה"ב ההוא כובס כל יומא הוה אתי קמיה ההוא יומא לא אתא כיון דשמע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית יצתה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא".
תרגום: ביום האשכבה של רבי יצאה בת קול ואמרה כל מי שהיה באשכבה של רבי - מזומן לחיי העולם הבא. היה כובס אחד שהיה מגיע כל יום לאשכבה ובאותו יום לא בא. כיוון ששמע מה אמרה בת הקול כל כך הצטער עד שעלה לגג וקפץ ומת. "יצתה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא".

הרב עובדיה הדאיה זצוק"ל - כמו אברהם ושרה
על מעלת ההספד ניתן ללמוד מסיפור של הרה"ג עובדיה הדאיה זצוק"ל שהיה ראש המקובלים בדור האחרון. גם בעולמות עליונים ונסתרים וגם בעולם הזה, "סולם מוצב ארצה וראשו מגיעה השמימה" חבר ביה"ד הגדול לערעורים. חיבר כמה וכמה ספרי שו"ת בהלכה וכן בקבלה. מו"ר הרב זצוק"ל למד ממנו הרבה ושימש אותו שנים רבות. הוא נפטר ביום שב"ק פרשת יתרו כ' שבט תשכ"ט.
סיפור הרב כי בצעירותו היה רגיל ללמוד עמו באותו בית כנסת בליל שבועות והושענא רבא. והיה רגיל לילך למקווה שעה קודם עמוד השחר "פעם אחת ביקש ממני לילך עימו. ובאותו זמן הייתי בן שלושים והוא בן שמונים. וכיון שאסור לרחוץ עם רבו בבית המרחץ (יו"ד רמ"ב סע' ט"ז) טבלתי בחדר אחר ועד שסיימתי להתפשט, הרב סיים כבר לטבול ולצאת ולא רצה להשאירני לבדי וחכה עד שאסיים.
זמן מעט אחר כך ביקשוהו לילך לאיזה שמחה והוא סירב באומרו יש שם מדרגות ואני זקן וכו' ושאלתי אותו כיצד כבודו אומר "זקן אני" והרי במקוה כבודו עלה וירד את מדרגות המקוה בזריזות? וענה לי שמשום צניעות הוא לא הולך לאותה שמחה. אמרתי לו שזה מה שכתוב בגמרא (בבא קמא צ"ז:) "ת"ר: איזהו מטבע של אברהם אבינו? זקן וזקינה מצד אחד, ובחור ובתולה מצד אחר" ופירש תוס' "לא שהיה בו צורת זקן וזקינה, מכאן בחור ובחורה מכאן, דאסור לעשות צורת אדם אלא כך היה כתוב מצד אחד זקן וזקינה ומצד אחר בחור ובתולה". וכל זה מחמת הנהגתם פעם כצעירים לצורך מצוות "וישכם אברהם", ופעם כזקנים כנגד יצר הרע "ואברהם כבד". כשאמרתי לו הקפיד ואמר: "את זה תאמר בהספד!!".
אחר שנים נפטר הרב ואני שכחתי מאותה אמירה. ובהספדו לא הזכרתי את הסיפור הזה. אחר כמה ימים בא אלי אחד מבני משפחתו וסיפר לי שהרב בא אליו בחלום ושאל מפני מה הרב אליהו לא מספיד אותי? והתפלא כיון שהספדתי אותו בהלוויה. אני חככתי בדעתי אולי לא הספדתי אותו כראוי ונזכרתי באותו מעשה. באזכרת השבעה שלו סיפרתי את אותו מעשה. וכל זה כיון שחכמינו אומרים שהנפטר שומע מה שמספידים עליו "דהתם קאימנא". למחרת בא אלי בנו ואמר לי שהחכם בא אליו בחלום ואמר לו שחכם מרדכי הספיד אותו כראוי.
כך היה מורנו הרב זצ"ל
מורנו ורבינו אבינו, אביהם של ישראל, הרב זצוק"ל הריני כפרת משכבו. היה כמו רבו ממש בענין זה. גם זקן ויושב בישיבה. גם מעביר שיעורי תורה. גם יושב בבית דין גדול. וגם הולך עם הציבור כל אחד ואחד לפי מעלתו. במשך השבעה באו גדולי הדיינים וסיפרו איך מביאים אליו תיקים קשים שלא היו יודעים איך להכריע בהם.
בתור ילד אני זוכר שהוא היה בקי בכל הספרייה בעל פה. בתור ילדים הוא היה שולח אותנו להביא ספר מהספריה. וכך היה אומר לנו. בארון הספרים שבסלון, בעמודה השלישית. במדף החמישי. הספר השמיני תביאו אותו. תפתחו בעמוד קלג' בשורה החמישית תתחילו לקרוא. והיינו קוראים ואם היינו טועים - הוא היה מתקן אותנו. פלא עצום.
מצד שני הוא היה מדבר עם ילדים כאילו הוא בגילם ובשפה שלהם. הוא היה מדבר עם כולם. יש סיפור שהוא פעם אחת היה בביקור בבית סוהר ברמלה. ובמהלך הסיור הוא רואה ילדים אחרי הגדר. הוא שאל את המנהל של בית הסוהר מי אלה. המנהל אומר לו זה אגף הילדים בבית הסוהר. אמר הרב למנהל: אני רוצה ללכת לשם לדבר איתם. אומר המנהל: אי אפשר. הם יתפרעו ויפריעו ויזרקו עליך ביצים. אומר לו הרב: תקשיב! אני לא עוזב את בית הסוהר בלי לדבר איתם. יזרקו ביצים - יזרקו. בשביל זה יש מכבסה. יזרקו עגבניות - לא מתים מזה. אני הולך לשם.
הודיעו לאסירים הצעירים שהרב בא לבקר אותם ואז התארגנו המדריכים שלהם ועזרו להם לפרוץ את מחסן הביצים והעגבניות. כדי שלכל אחד יהיה מה לזרוק על הרב.
הרב הגיע לבית הסוהר של הצעירים וכל הנערים ישבו ועשו מהומת אלוקים. הסתכל הרב וראה נער בן ארבע עשרה שהרב זיהה אותו שהוא המנהיג שלהם. קרא לו הרב ושאל אותו: מתי יהיה פה שקט. הבחור אומר שלוש דקות.. אחרי שלוש דקות בדיוק הבחור מרים את ידו והשתרר שקט מוחלט.
ואז הרב התחיל לדבר איתם מליבו באהבה רבה כמעט שעה. אמר להם: אתם לא אסירים. כל החיים לפניכם. אתם יכולים לחזור לחיים בריאים. תצאו מפה - תבואו אלי. בנתיים הרב שלח את המזכיר שלו שיקנה להם מחוץ לבית הסוהר ממתקים ושאר דברים שלא נמצאים בתוך הכלא. כשהמוכר שמע למי הממתקים מיועדים הוא רצה לשלם מכיסו. הרב לא הסכים. הוא אמר לו בפעם הבאה תשלם מכיסך הפעם זו המצווה שלי.
כשנגמרה השיחה. באו כל האסירים הצעירים ועמדו בשורה ישרה לקבל ברכה מהרב. הרב בירך אותם אחד אחד עם דמעות כמו אבא. בסוף הברכות עמד הבחור שאירגן גם את המהומה וגם את השקט ושאל את הרב. יש לנו בתוך הכיסים בצים ועגבניות. אנחנו רוצים לזרוק אותם על המדריכים שלנו שעודדו אותנו לזרוק אותם עליך, הרב. האם זה מותר לנו? הרב ענה לו בשום אופן אל תזרקו על המדריכים. גם הם יהודים. גם אותם צריך לקרב. גם הם צריכים לחזור בתשובה.
היכולת הזו גם להיות בעומקה של הלכה. גם בחושן משפט. גם בעומק הקבלה. גם עם מתיישבים. גם עם ילדים שמקבלים חומש. גם עם אסירים בכלא. עם כולם מדבר בגובה הלב והעיניים.

הרה"ג עזרא עטיה זצ"ל - "רב רבנן", רב של רבנים
סיפור מורנו ורבנו הרב זצ"ל. "כשנפטר מורנו ורבנו הגאון הרב עזרא עטיה ע"ה - ראש ישיבת פורת יוסף, ביקשו ממני להכין את נוסח המודעה, וכתבתי 'רב רבנן', כלומר הרב של כל הרבנים הספרדים בארץ ובעולם. משראה זאת חכם נתן סלם זצ"ל, שהיה גיסו, אמר לי: האם בחיים חיותו הוא היה מסכים שיכתבו עליו כך? אמרתי לו: בחיים לא היה מסכים, אבל אחר מיתה ודאי יסכים. אמר לי: מהיכן יש לך חידוש זה? באותו רגע נכנסו דודי ראש הישיבה הגאון הרב יהודה צדקה זצ"ל, והרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, ואמרתי להם תגידו מה אמר הרב כשהיינו במקום כזה וכזה, ואיך הוא פסק את ההלכה. ואמרו לי, כשנפטר מורו ורבו חכם אברהם הררי רפול (עדס) שהיה בעל רוח הקדש, רצה הרה"ג עזרא עטיה להספידו ולומר עליו 'בעל רוח הקדש" וכו' ואח"כ אמר לעצמו הכיצד אספיד עליו כך, הרי בחיים חיותו אם הייתי אומר עליו כך, היה כועס עלי. אח"כ הוא רואה בהקיץ את רבי אברהם עדס עומד מול עיניו ואומר לו: תגיד מה שאתה רוצה. בשמים אין גאוה".
כך היה מורנו הרב זצ"ל
כך היה מורנו הרב - רב רבנן. הרב של הרבנים. גדולי המקובלים היו שואלים אותו בשאלות מורכבות בעולם הסוד. גדולי הדיינים היו מתייעצים איתו בכל התיקים הקשים של עגונות והוא היה מכריע בשאלות המסוכבות ביותר של עולם הדיינות. ראשי ישיבות היו מתיעצים איתו בשאלות של הנהגה וחינוך. רבני ערים היו לומדים אצלו איך להנהיג רבנות והוא היה מדריך אותם איך לאהוב את הציבור ולהתייחס לכל אחד ואחד כאשר ישא האומן את היונק.
כך היו באים לפניו שרי וראשי ממשלה להתייעצות. כך היו באים מנהלי בתי ספר. מורים וגם לילדים הוא היה עונה בכובד ראש - לא פחות מאשר לראש הממשלה. ההספד שהרב הספיד בו את ראש הישיבה שלו רבי עזרא עטייה זצוק"ל נכון גם עליו.
גם ההספד השני נכון לגביו. במשך ימי השבעה עברו אלפי אלפי אנשים שרבים מהם סיפור עליו סיפורים אישיים שאין להם שום פירוש אחר מלבד רוח הקודש. גזירות שהוא עצמו גזר והתקיימות. עשרות סיפורים על נשים עקרות שגזר עליהם והתעברו. עוד מאות שהתפלל עליהם ונתן להן מהאתרוג שבירך עליו בסוכות ונפקדו.
היה מקרה של יהודי אחד שסיפור בליל י"ד אייר בציון של רבי יהודה בר אילעאי פלא גדול שהיה לו עם הרב ז"ל. שהוא פנה אל הרב וביקש על שתי כלותיו שיפקדו והרב נתן לו שלוש חתיכות מהאתרוג שבירך עליו בסוכות. לקח האיש את האתרוג ונתן שתי חתיכות לאחת הכלות שהייתה יותר זקוקה וחתיכה אחת של אתרוג נתן לכלה השניה. בתוך אותה שנה נפקדו שתי הכלות, הראשונה בתאומים והשנייה בבן אחד.

הספד הבבא סאלי - אבי אבי רכב ישראל ופרשיו
מו"ר הרב זצוק"ל נסע את הבבא סאלי ביום פטירתו, כשעה לפני שהשיב את נשמתו לבוראו. מיד כשבא החל הרב לעסוק בטהרה של הצדיק המלומד בניסים, ונראו הדברים שהוא בא במיוחד לשם כך. אחר מעשה נודע כי מו"ר הרב זצוק"ל נפגש עם הבבא סאלי שלושה חודשים קודם לכן ואמר לו כי המלאך המגיד שלו אמר לו שיש גזירה קשה על ישראל ואם הוא ימסר את עצמו הוא יוכל לבטל אותה וכך עשה.
מחמת המהירות של ההלויה לא הספיקו הספדנים להספיד את הבבא סאלי ורק מו"ר הרב זצוק"ל הספיד את הבבא סאלי וכך אמר: הגמרא במסכת מועד קטן (דף כו/א) אומרת שיש קרעים של אבלות שאסור לתקן אותם. "ואלו קרעין שאין מתאחין, הקורע על אביו ועל אמו, ועל רבו שלימדו תורה, ועל נשיא ועל אב בית דין, ועל שמועות הרעות ועל ברכת השם ועל ספר תורה שנשרף ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלים וקורע על מקדש ומוסיף על ירושלים". מקשה הגמרא מנין לומדים שאביו ואמו ורבו שלימדו תורה קורעים ולא מאחים, ועונה הגמרא מאלישע שכתוב עליו שהוא ראה את הלקחות אליהו הנביא "והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" אומרת הגמרא: "אבי אבי" - זה אביו ואמו, "רכב ישראל ופרשיו" - זה רבו שלימדו תורה. ומנין לומדים שזה פירוש רכב ופרשים של ישראל? מתרגומו של רב יוסף שאמר "רבי רבי דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין" רבי רבי שטוב להם לישראל בתפילתו מרכב ופרשים.
אמר מו"ר הרב זצוק"ל כי כך היה הבבא סאלי בתפילתו על כלל ישראל. לא רק על פלוני ופלוני, אלא גם על כלל ישראל שלא יבואו עליהם גזירות. והביא על כך כמה דוגמאות.

כך היה מורנו הרב זצ"ל
כעין זה סיפר אחד מראשי ישיבת אור שמח כי הזמין מו"ר הרב זצוק"ל להכנסת ספר תורה שבוע ימים לפני הפיגוע שהיה בישיבת מרכז הרב. הרב שמע על ההזמנה והתחיל לבכות בכי תמרורים. המזמין התפלא על התגובה של מו"ר הרב זצוק"ל ושאל מה קרה. אמר לו הרב ולואי שבאותו לילה ירד שלג. גם המשפט הזה היה פלא בעיניו למשך שבוע. באותו יום של הפיגוע ביקש מו"ר הרב זצוק"ל לארגן תפילה בכותל המערבי, ואף אחד לא הבין על מה ולמה הרב ביקש לבא לתפילה. הרבה בחורים מישיבת מרכז הרב באו לתפילה. והרב התפלל עם הציבור בכותל וביקש למשוך את התפילה עוד ועוד. בסופו של דבר הסתיימה התפילה ובשעה שבחורי הישיבה נסעו חזרה מהכותל לישיבה נכנס המחבל שמונה בחורים, מהצעירים של הישיבה שנשארו בספריה ללמוד תורה. האוטוביסים שהחזירו את התלמידים הבוגרים מהכותל נתקלו בחזרתם במחסומים של המשטרה שהוצבו ברחוב הישיבה.
כך סיפר גם הרב אלישע וישליצקי בשבעת ימי האבלות. ימים מספר לפני מבצע חומת מגן היו אירועים קשים של טרור בארץ והאוירה הייתה אוירת נכאים. זה היה ממש לפני חג הפסח וקשה היה להכנס לחג מתוך אווירה של פחד ועצבות. ביקש הרב אלישע וישליצקי לארגן יום תפילה והתעוררות בבנייני האומה. הוא פנה אל מו"ר הרב זצוק"ל ששמח לבוא לתפילה הזו שהייתה מעמד מרגש של קידוש ה', תפילה והתעוררות.
למחרת התפלל הרב אלישע בבית הכנסת של הרב בתפילת ותיקין ובסיום התפילה קורה לו הרב ומחזק ואומר לו. דע לך שהתפילה הזו ביטלה הרבה גזירות ועשתה הרבה ישועות בשמים. בועד מספר ימים תדע על מה אני מדבר. ימים מספר אחר כך התהפכה הקערה בכל נושאי הבטחון ביהודה ושומרון כשצהל לוקח את האחריות הבטחונית על יהודה ושומרון תוך כדי מבצע חומת מגן. כמות הפיגועים שיצאה מהשטחים של המחבלים הללו פחתה בעשרות אחוזים בבת אחת.

תפילה של רבי חנניא בן דוסא
פעם שאלתי אותו למה כשבאים אליו עם שמות לברכה על חולה הוא עונה כל פעם בצורה אחרת. פעם הוא אומר תעשו כפרה ולפעמים הוא אומר אין שום בעיה. הסתכל עליו בתמיהה ואמר לי: זו גמרא מפורשת. והזכיר לי את המשנה בברכות (דף לד/ב) שאומרת "המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף:
וממשיכה הגמרא ומספרת "תנו רבנן מעשה שחלה בנו של רבן גמליאל שגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש עליו רחמים בירידתו אמר להם לכו שחלצתו חמה (אין לו יותר חום). אמרו לו: וכי נביא אתה? אמר להן: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף. ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה וכשבאו אצל רבן גמליאל אמר להן העבודה לא חסרתם ולא הותרתם אלא כך היה מעשה באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות. ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי אמר לו חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה אמר רבי יוחנן בן זכאי אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר לה לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך".
אמר לי מו"ר הרב זצוק"ל - הריני כפרת משכבו. אם המשנה והגמרא מספרות לנו את המעשה הזה - זה לא בשביל לספר לנו סיפורים, אלא ללמד אותנו מה לעשות. וכמו שכל אחד רואה יש פה שני סיפורים, לא רק לדעת מה קורה עם החולה אלא גם לשנות את מצבו. להעלות אותו מכף חובה לכף זכות. וכך היה הרב נוהג בכמה וכמה דרכים כמו רבי חנינא בן דוסא שלא היה אוכל כמעט כלום. "קב חרובין מערב שבת לערב שבת".

תפילה מתוך תורה
שואל המהרש"א על הגמרא דלעיל במועד קטן שבה כתוב כי על רבו צריך לקורע את הבגד ולא לתקן אותו אחר כך כמו על אביו ואימו. והמקור הוא מהפסוק "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" שהתרגום מסביר כי הוא מתכון על אליהו הנביא שבתפילתו הגן על ישראל יותר מרכב ופרשים. שואל המהרש"א על כך שלכאורה מכאן לומדים שצריך לקרוע על בעל תפילה ולא על רבו שלימדו תורה?
תירץ המהרש"א כי אין כוח תפילה בלי כוח של תורה. "מסיר אוזנו משמוע תורה - גם תפילתו תועבה". ולכן אומרת הגמרא (בבא בתרא דף קטז/א) "דרש ר' פנחס בר חמא: כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר: "חמת מלך מלאכי מות - ואיש חכם יכפרנה". ובאמת הרב היה גדול בתורה מקטנותו. הוא קיים בעצמו את המשנה במסכת אבות (פרק ו ד) "כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא". כך הוא נהג בעצמו בעת צעירותו שהיה לומד תורה בלילות תחת השולחן. וסיפרו עליו חבריו מילדות שהיה מסתובב בבתי הכנסיות ומלקט את השאריות של הנרות שדלקו שם. היה מתיך אותם ויוצק מהם נרות חדשים.
גם כשהיה רב ראשי לישראל והסתובב בעולם, לא נגע מעולם במאכלים שלא בישלה לו אשתו הרבנית שתחיה. היה נוסע ימים שלמים ואוכל רק לחם יבש, כי באותה תקופה בחו"ל לא הקפידו על חדש. והיה נזהר שלא לאכול אפילו חביתה כי לא הקפידו על בישול עכו"ם. ובודאי לא היה שותה חלב או מוצרי חלב כי לא הקפידו על חלב עכו"ם וכך היה אוכל רק פת במלח ומים במשורה.
סיפר אחד מרבני צרפת כי הוא היה צריך פעם ללוות את מו"ר הרב זצוק"ל בעת שהגיע לצרפת לשיחה לפני תשעים אלף איש. והוא היה צריך להיות המתורגמן של הרב. הוא סיפר כי זה היה ביום חם והרב הגיע אחרי טיסה שבה לא אכל כלום במטוס. כשהגיע למלון בצרפת - מו"ר הרב זצוק"ל ביקש לשתות מים. מיד הביאו קנקן וכוסות מים של המלון שכמובן לא היה כשר. הרב לא רצה לשתות מכוסות אלו של המלון וביקש כוסות פלסטיק. במלון לא היו כוסות כאלו ובאותו יום כל החנויות באזור ההוא היו סגורות בהיותו אזור יוקרה. ולא נמצא בכל אזור המלון כוסות פלסטיק. בדלית ברירה נסעו לכינוס כשהרב לא שתה כלל. אפילו לא טיפת מים.
בדרך ראה המתרגם כי אשה אחת הולכת עם בקבוק מים וכוסות פלסטיק. מיד רץ אליה וביקש את המים בשביל מו"ר הרב זצוק"ל. כמובן שהאשה שמחה לתת את המים, אבל זה היה כבר בדרך והרב לא שתה מהמים, כמו שכותב הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ה ב) "כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו, לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול וכו'". בקיצור לא שתה הרב את המים הפשוטים הללו רק אחרי שהגרב דיבר לפני כל הקהל הגדול ורק אחרי שדיברו איתו כל האנשים וישבו בחדר לנוח. ועל כל זה נאמר אשריך בעולם הזה. כי מו"ר הרב זצוק"ל היה תמיד מאיר פנים לאנשים. למרות שהיה אוכל פת במלח ומים במשורה. מגיל צעיר לא אכל בשר וכל מאכלו היה כמו הפרקי אבות.

הארת פנים של ירושלים
הגמרא במסכת ברכות דף ה/ב מספרת כי "רבי אלעזר חלש, על לגביה רבי יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא חזייה דהוה קא בכי רבי אלעזר אמר ליה אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואי משום מזוני לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות ואי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר אמר ליה להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא אמר ליה על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו אדהכי והכי אמר ליה חביבין עליך יסורין אמר ליה לא הן ולא שכרן אמר ליה הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה".
תרגום: רבי אלעזר חלה, בא לבקרו רבי יוחנן וראה שהוא ישן בבית אפל. הרים רבי יוחנן את ידו והאיר הבית. ראה רבי יוחנן את רבי אלעזר כשהוא בוכה. ושאל אותו למה אתה בוכה? אם משום תורה שלא למדת מספיק - שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. ואם משום מזוני שלא היו לך - לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות. גם עושר וגם תורה. ואי משום בנים שלא היו לך - זאת העצם של בני העשירי שהיה לי ומת. אם כן למה אתה עצב? אמר לו רבי אלעזר אני לא בוכה על עצמי. אני בוכה על היופי שלך האור שלך. האור של היד שלך והפנים שלך שעתיד לבלות בעפר. אמר לו רבי יוחנן, על זה בודאי שראוי לבכות. ישבו שניהם ובכו על היופי של רבי יוחנן שעתיד לבלות בעפר. אחר כך שאלו אותו רבי יוחנן לרבי אלעזר: חביבין עליך יסורין? האם אלה יסורין שקיבלת עליך מאהבה כמו שקיבל רבי אלעזר בנו של רבי שמעון? אמר ליה: לא הן ולא שכרן. אמר ליה רבי יוחנן: תן לי את ידך. נתן לו ידו והקימו מחוליו.
הסביר המהרש"א כי הגמרא (ב"מ פד.) אומרת על רבי יוחנן הוא היחידי שנשאר מיופיה של ירושלים. ולכן הם בכו על יופיה של ירושלים שהיה בו ברבי יוחנן. משהו מעין אורו של עולם שהיה ונחרב בחורבן. ונשאר קצת בילדי ירושלים. ועליהם בוכה ירמיהו ואומר (איכה ד) "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז".

יופיה של ירושלים בבניה
איננו יודעים מהו האור של ירושלים שהיה ברבי יוחנן. אבל אנחנו יודעים שהאור הזה יכול להחזיר בתשובה את כל העולם. והאור הזה נמצא אצל החכמים. כך אומרת הגמרא בבא בתרא (ד.) במעשה של הורדוס שהרג חכמי ישראל שהם גם אורו של עולם וגם עינו של עולם כמו בית המקדש. והאור הזה של בית המקדש יכול להחזיר את כל העולם בתשובה. דִּכְתִיב: (ישעיה ב) "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם". מהפסוק הזה לומדים על בית המקדש הוא אורו של עולם. גם רבי יוחנן היה יכול להחזיר אנשים בתשובה דרך יופיו. כך מסופר על ריש לקיש שהיה ריש בריוני וחזר בתשובה מתוך התבוננות ביופיו של רבי יוחנן.

מאור פנים של מו"ר הרב זצוק"ל
כשבו הרופאים והאחיות לנחם על פטירתו של מו"ר הרב זצוק"ל הם אמרו כל אחד בלשונו כי מלבד הפלא הרפואי שלא נמצא כמותו בספרות הרפואית הם ראו אדם שלעולם לא התלונן. גם כשכל גופו היה פצע וחבורה. וכולו היה ממש מיוסר ביסורין - הוא לעולם לא התלונן. ולהפך תמיד הוא האיר פנים וזה ממש הדהים את כל הצוות. שאל בשלומם. התעניין במצבם וגם בירך את האנשים שהביאו את שמותם אליו.
סיפר לי אחד מהמקורבים אל הרב שגיסתו הייתה חולה קשה והוא בא אל הרב בשעה שמו"ר הרב זצוק"ל לא היה יכול יותר לדבר כי היה מונשם. הוא סימן לו בידו להתקרב אליו. והאיש הראה לו פתק עם שמה של האשה החולה. הרב הנהן בראשו וסימן בידו כי הוא מברך אותה. והאיש יצא מהחדר. מיד כשהיה יכול התקשר לבית החולים שבו הייתה מאושפזת גיסתו מספר ימים בלי הכרה וסיפר כי הוא קיבל ברכה מהרב אליהו. שאלו אותו מתי הייתה הברכה. הוא אמר חמש דקות. אמרו לו לפני חמש דקות בדיוק היא התעוררה.
מרת אמי שאלה אותו עם ואמרה לו אם אתה מתפלל על כל כך הרבה אנשים כאן בבית החולים למה לא תתפלל על עצמך? ואמר לה שכח התפילה שיש לו הוא בשביל אחרים. לא בשביל עצמו.


מאור שבתורה מחזירן למוטב
בעת שישבנו בשבעה סיפר לנו אחד המלמדים בישיבות כי הוא עוסק עם נוער נושר שצריך הרבה חיזוק רוחני והוא היה מביאם אל הרב באופן קבוע כל קבוצה פעם בשנה. פעם אחת הם אחרו והרב היה ממהר לצאת ולא הסכים הרב לוותר על שיחה עימהם. וישב איתם איזה זמן ואחר כך הלך לשיעור אחר שכבר חיכו לו אנשים.
אחרי מספר שנים הוא פוגש את אחד החניכים שלו כשהוא לומד בישיבה ועולה על דרך המלך, ושמח מאוד. שאל אותו תגיד לי מה היה המהפך שלך שגרם לך לנטוש את דרך הפשע והסמים וללכת לעסוק בישובו של עולם. אמר לו אותם חמש דקות שהייתי אצל מו"ר הרב זצוק"ל הם אלו שהפכו אותי לגמרי. לא הבנתי מילה אחת ממה שהרב אמר. אבל אור פניו. האהבה שהוא אהב אותנו. האור הזה מחזירן למוטב. וזה אורה של ירושלים.

סוד הגאולה השלימה
בספר מסילת ישרים של הרחמ"ל בפרק יט מספר הרמח"ל מיהו הצדיק שיכול להביא את אור הגאולה. "ודבר זה ביארוהו בתנא ד"א ז"ל אמרו: כל חכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו, ומתאנח על כבודו של הקב"ה כו', כל ימיו, ומתאוה ומיצר לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גליות, זוכה לרוח הקודש בדבריו וכו', נמצאת למד שזאת היא הכוונה המעולה שהיא רחוקה לגמרי מכל הנאת עצמו, ואינה אלא לכבודו של מקום ולקידוש שמו יתברך המתקדש בבריותיו בשעה שעושים רצונו, ועל זה אמרו (זהר כי תצא): איזהו חסיד המתחסד עם קונו"
מחוסר מקום אי אפשר להביא פה את כל הפרק, אבל מי שרוצה באמת להכיר את הרב. יקרה את הפרק ההוא במסילת ישרים. ומי שרוצה לנחם את כל הבנים ועשרות אלפי התלמידים הקרויים בנים. ידע לו כי אין נחמה אלא בבנין ציון וירושלים. והדרך המובילה לזה היא ללכת במידותיו של הרב. כמו שהביא רבי חיים ויטאל בשם האר"י ז"ל בהקדמה לספר עץ חיים. כי בכך סוד הגאולה.

אנחנו מבקשים מכל מי שיש לו סיפור על מו"ר הרב זצוק"ל שיכתוב אותו ויעביר לנו לפקס
02-6522222 או למייל HS@NETO.NET.IL
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il