- פרשת שבוע ותנ"ך
- ספר תהלים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד
"יום ליום יביע אומר" ובודאי שנה לשנה תביע אומר. ושנה זו צריכה לימוד רב, על מנת להבין מה הן אמרותיה. נתבונן במקצת מסדרי ההשגחה האלקית בתקופתנו, מתוך עיון בפרק ב' בתהלים:
(א) לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק:
(ב) יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יְהֹוָה וְעַל מְשִׁיחוֹ:
(ג) נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ:
(ד) יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ:
(ה) אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ:
(ו) וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי:
(ז) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהֹוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ:
(ח) שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ:
(ט) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם:
(י) וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ:
(יא) עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה:
(יב) נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ:
(ב) יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יְהֹוָה וְעַל מְשִׁיחוֹ:
(ג) נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ:
(ד) יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ:
(ה) אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ:
(ו) וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי:
(ז) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהֹוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ:
(ח) שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ:
(ט) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם:
(י) וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ:
(יא) עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה:
(יב) נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ:
עניינו של הפרק, במזימת המלחמה שחורשים הגוים, כנגד עם ישראל היושב בציון. הפרק רואה מלחמה זו, כמלחמה נגד ה' היושב בשמים, ומכך מסקנתו הכללית של הפרק היא "אשרי כל חוסי בו". הדרך לנצח במלחמה היא, בניתוח נכון של המניעים למלחמה. היות ומלחמה זו שבין ישראל לגוים, במה שהם רואים את ישראל כמייצגים את הקב"ה, גם הדרך לנצֵח בה היא, בהפנמת עובדה זו על ידי עם ישראל עצמו. הביטחון בה', זוהי המידה המבטאת את הקשר המיוחד בינינו לבין אבינו שבשמים. "ואתם עדי נאם ה' ואני אל" (ישעיה מ"ג).
התיחסות לתקופה - מידת הביטחון, המפתח לנצחון
משום כך עלינו להיות חדורים בתחושה, שמה שקורה עימנו בחצי שנה האחרונה אינו מאורע מקומי בנינו לבין שכנינו, אלא אנו חלק מה"דו שיח" המתנהל בתקופה זו בין ה' לבין הגויים.
החשיבות בחיזוק מידת הביטחון בעת מלחמה היא בכך, שהיא מחדדת את ייחודו של עם ישראל, שנועד להיות עם סגולה, וששם ה' נקרא עליו.
בחצי השנה האחרונה, חלומות אנושיים רבים, אודות עם - שהנֵה הנֵה עומד לחיות בשלוה וב"נורמאליות" ככל הגוים, ללא יעוד מיוחד וללא עול מכביד - עומדים בפני סימני שאלה גדולים. בדרך הטבע, מתחיל העם להתמלא בצמאון לאמירה אחרת, אמירה גדולה, אמירה לא אנושית, שתתן בו כוח לברר ולדעת נכונה - על מה היא מלחמתנו? והאם יש בכוחנו להיות עומדים במשימה זו?
נתבונן עתה ביתר פירוט בפרק.
הפרק מחולק לארבעה חלקים, כשכל חלק הינו אמירה בת שלושה פסוקים, הנאמרים בכל פעם על ידי מישהו אחר:
1. אמירה של הגוים כנגד ישראל
2. תשובת ה' לאמירת הגוים
3. מנהיג ישראל מגלה מה ה' דיבר עימו
4. קריאת עם ישראל לגוים לחזור בתשובה ולהכיר במלכות ה'.
אמירת הגוים כנגד ישראל וכנגד ה'
(א) לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק:
(ב) יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יְהֹוָה וְעַל מְשִׁיחוֹ:
(ב) יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יְהֹוָה וְעַל מְשִׁיחוֹ:
מי הם אותם גוים, בהם מדבר הפרק? אפשר, שהפרק במכוּון לא מפרש בשמם של הגוים, ברצונו לבטא, כי מלחמה מעין זו הינה תופעה הסטורית, החוזרת על עצמה. המלחמות, אותן מנהלים הגוים כנגד ישראל, באמת אינן כנגד ישראל בלבד, אלא ביותר - כנגד ה'. מהמשכו של הפרק נראה, כי מדובר במלחמה הנרקמת ומתנהלת באותה שעה ממש, בה מלך ישראל החל לבסס את מלכותו על הר ציון. המפרשים דרשו פרק זה על שתי תקופות אפשריות: או על הזמן בו דוד המלך החל למלוך, או על המלחמה העתידה בעת ביאת המשיח. בסוף דברינו נבקש לומר, כי תוכן פרק זה הולם ביותר את תיאור מלחמת גוג ומגוג, שבה יבואו גוים רבים למלחמה על ישראל, ששבו לארצם לאחר גלות ארוכה. לכן לא נִזכר גוי מסוים, אלא מתואר "בליל גוים" שיעלו ויבואו על ישראל.
הסיבה למלחמתם של הגוים כנגד ישראל מפורשת בפסוק השלישי:
(ג) נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ:
הגוים חשים בסגולת עם ישראל ובתביעתו המוסרית בלא פשרות, שתובע עם ישראל מהעולם כולו. התביעות המוסריות הללו, חונקות את הגוים ומעיקות עליהם. הם "נלחמים על נפשם", להתנער מאותם חיובים.
תשובת ה' למעשי הגויים
(ד) יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ:
הקב"ה מתייחס בצחוק ובבוז לנסיונותיהם. יתכן ששחוקו של הקב"ה, מבוטא בכך שהוא נותן ביד הגוים לחשוב, כאילו יש בכוחם להלחם כנגד ה'. ואכן, ה' מתיר להם להגיע עד שערי ירושלים. כביכול, ה' משחק איתם במחבואים. אם היה הקב"ה מגלה עוצמתו תיכף ומיד, לא היה מעיז איש מהם להחציף פנים כנגד עם ישראל, אמנם אז גם לא היתה נחשפת כל רשעתם האיומה. על כן, רק לאחר מכן מגיע השלב, בו הקב"ה ניגלה עליהם ומדבר אליהם באפו.
(ה) אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ:
בתחילה סבורים הגוים, כי עם ישראל שב אל ארץ ישראל כעם-שרידי-חרב המחפש מקלט בטוח, ותו לא. את זאת אפשר להם לסבול. אולם הקב"ה יגלה, דרך הסיעתא דשמיא שתלווה את כל מלחמותינו - שעם ישראל שב לארצו לא לשום מטרה אחרת, מלבד - למלא את יעודו שנקבע לו.
(ו) וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי:
התיחסות לתקופה - משען ומבטח
ביום העצמאות עלינו לראות את חצי הכוס המלאה. נסים נעשים לנו מדי יום ומדי רגע.
ספר תהלים, פרק קכד:
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְהֹוָה שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:
(ב) לוּלֵי יְהֹוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:
(ג) אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:
(ו) בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:
(ז) נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:
(ב) לוּלֵי יְהֹוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:
(ג) אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:
(ו) בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:
(ז) נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:
(מובא בשם רבי חיים ויטאל, כי כל פרק קכ"ד, שעניינו הודאה על עזרת ה' לנו, מתיחס לצרות שתצרור מלכות ישמעאל את ישראל לאחר שיֵצאו מגלותם. רמז לדבר בתחילת הפרק, במילים:"בקום עלינו אדם"- ישמעאל אינו נחשב כאחד מד' מלכויות, אלא מוגדר בביטוי: פרא אדם)
מה פשר הסיעתא דשמיא הייחודית שאנו זוכים לה בתדירות כל כך גדולה?
אנו אומרים בברכת 'על הצדיקים': "ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך, ברוך אתה ה' משען ומבטח לצדיקים". מה פירוש "משען ומבטח"? הקב"ה מזכה את הצדיקים במשען, עוד בטרם הגיעו למצב של מבטח. הקב"ה עושה הרבה ניסים קטנים, כדי שכאשר תבוא עת הנסיון הגדול, נוכל לבטוח בקב"ה.
הקב"ה זיכנו, ברוך השם, בשנות התישבות רבות, בהן יכולנו להתבסס מתוך הרבה סיעתא דשמיא. כמה יהודים היו באים לישובים, אם יודעים היו שתבוא תקופה קשה של זריקת אבנים? מי היה בא לגור בישובים, אם היו אומרים לו, שעתיד הוא להיות חיל בחזית המלחמה? מי היה בא לגור במקום שיש בו יריות ללא הרף? אולם הקב"ה נתן לנו תקופה ארוכה של משען, בה התבססו הישובים בצורה יוצאת דופן. לאחר מכן, הוסיף הקב"ה ונתן לנו משען במשך כל "תקופת האבן". עתה עושה עימנו הקב"ה נסים ונפלאות ב"תקופת הברזל". כבר לא ניתן הדבר לעקוב אחרי רצף הנסים היום יומיים. מליוני כדורים שרקו בשנה זו בישוב וב"ה, הקב"ה מצילנו מידם.
גם לגבי הפיגועים, לא עלינו, אנו מאמינים שאין אלה סימני גלות ח"ו, אלא להיפך, חלק הכרחי בתהליך הגאולה. אחיזתו של עם ישראל בארצו, הולכת ומתחזקת מכוח מסירות נפשו עליה.
התיחסות לתקופה - המלחמה מעוררת צפייה לבשורה רעננה
אנו מתפלאים, הכיצד אין נפילת רוח באומה, ב"ה? לדוגמא, אחוזי ההתגייסות למילואים עלו בצורה פלאית!(זאת למרות כל "שטיפות המוח" של כוחות חלשים ונמוגים באומה, שמלבד שהם עושים "הרבה רוח", עושים גם כל שביכולתם להחליש את הרוח, אך ב"ה, רוח העם לא איתם היא).
אם כן, כיצד ניתן להסביר תופעה זו? אלא, עם ישראל הינו עם בריא, ובנקודות מבחן, נקודות אמת, הכוחות הפנימיים מתגלים. עם ישראל חש עתה, כי זוהי מלחמה על קיומנו. זו מלחמה על צדקת דרכנו. רבים שבויים היו ב"בשורת שלום" מזויפת. השלום הפך להיות דת ופולחן. השלום היווה פתרון מוסרי, וגם פתרון נפשי. אולם, ברוך השם, בחצי השנה האחרונה קרס הכל. אפשר מאד, בע"ה, כי מתחילה תקופה חדשה, בה הלב מפַנה מקום לשמיעת דברים חדשים. תהליכים שבימים נינוחים לוקחים שנים רבות, בסערת המלחמה יכולים להתרחש במהירות גדולה. וכבר הודיעונו חז"ל בדברי קודשם, שכשיש מלחמות בעולם - צפה לרגלי משיח. ניתן לאפיין את מצב הרוח הלאומי, כמצב של צפייה לבשורה חדשה, בשורה רעננה.
נמשיך להתבונן בסדר הדברים הכתובים בפרק בתהילים ומתוכם על תפקידנו בעת הזאת.
דו שיח בין מלך ישראל - המנהיג, לבין עם ישראל
עת מלחמה זו, היא היא עת מבחן להנהגה. הרבה שאלות יסוד צצות ועולות. הרבה מבוכה ואי ביטחון מאפיינים את הלך הרוח העממי. למנהיגי ישראל בעת הזאת נכונה שליחות מיוחדת. המלך שנבחר להיות מנהיג ישראל, תפקידו בראש וראשונה לעודד את העם, להפיח בו רוח חיים. כיצד עושים זאת? על כך שם הפרק בפיו של מלך ישראל דברים פשוטים אך גדולים. המהלך שנראה כמהלך אנושי, מתגלה כל כולו מהלך אלוקי. ה' הוא הבוחר לגאול את ישראל מכוח היותנו עם סגולה.
(ז) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהֹוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ:
צריך לדבר על ליבם של ישראל, עד שייראו הדברים כ"חוק" - כמציאות ודאית, כחוקי הטבע. כשם שודאות חוקי הטבע אינה נתונה בספק, כך ועוד יותר מכך, ודאית גאולת ישאל, וכמאמר הנביא:
"כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְהֹוָה" (ספר ישעיה פרק נד, י).
התיחסות לתקופה - עמידת הישובים - דגל לכולם, לאמונה ולא ליאוש
תהליך התחדשותנו הלאומית אינה מוטלת בספק. אנו צריכים להרגיש שאנו בנים למקום, הנמצאים בתהליך של לידה. כל מה שאתמול נראה לנו כבלתי בר-יישום, יכול ליהפך היום מחלום למציאות. דברים חדשים יכולים להיוולד. יש לנו את הכוחות למלא את יעודנו, לא להיות עם-שרידי-חרב, המחפש ליישב בשלווה - אלא עם שיעודו להיות בנו בכורו של ה'.
יום העצמאות הינו יום שבו הוכח, שכאשר הנהגתנו הציבורית הפוליטית, מוכנה ללכת למהלכים הדורשים גבורה גדולה, כמו הכרזת המדינה, הדבר מקרין על כל רבָדי האוכלוסיה, ועל כל העולם.
וכך כתב מורנו הרב צבי יהודה זצ"ל:
"אומץ הגבורה ועוז הרוח הזה של אנשי צבוריותנו… והודיעוֹ אל מרחבי העולם כולו וממשלותיו, כי יש מדינת ישראל, ואלה סברו וקיבלו ברצון ובחיוב וכגל של אגוזים המשיכו לסדר הכרה, אחד הוא עם רוח הגבורה הנשגבה של גיבורי צבאותינו קדושינו, לכל פלגותיהם, מוסרי נפשותיהם הטהורות על קדושת ה' לארצו, עמו ותורתו, אחד הוא מתוך המקור האחד של אוזר ישראל בגבורה ועוטרו בתפארה".
כן גם עתה, כל מי שיכול להתנהג בגבורה, נתבע ממנו לבוא אל החזית. על כוח עמידתם של הישובים להקרין על שאר העם ועל כל מנהיגינו הפוליטיים. כנגד היאוש ונמיכות הקומה יש להתחזק בביטחון בה', ביטחון הנותן לנו רוח גבורה וכוח לעשות חיל, במערכה בה אנו ניצבים. מפי יודעי דבר שמעתי, כי כל המלחמה הזאת נצפתה מראש בדיוק כפי התרחשותה. רק דבר אחד לא נצפה, והיה בו להפתיע את הכל: כוח עמידתם של הישובים . רבים בטוחים היו שהישובים יתרוקנו, או לחילופין, יצאו התושבים מכליהם ולא יוכלו להתאפק מלהגיב. אנו מתפללים שנזכה כך, להוסיף ולהפתיע, גם במבחנים הצפויים לנו בעתיד.
כוח עמידתנו תלוי בהכרה הפשוטה, שכל שקורה לנו וכל מה שיקרה - הוא מאת ה'.
(ח) שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ:
המפתח לגאולה הוא ההכרה הברורה, שהקב"ה רוצה לגאלנו! באותה שעה שיתעלה עם ישראל לבטא את הכרתו זו על ידי פניה אל הקב"ה - תיכף ומיד יזכה לישועה. הקושי הגדול הוא, להביא את עם ישראל להכרה זו. סיבת קושי זה נובעת מהעובדה, שתהליך הגאולה אינו גלוי, אלא בדרך הטבע.
התיחסות לתקופה - הקשיים עתה דומים לקשיים שהיו לפני בקיעת הים
מדוע הקב"ה, גם לאחר שהחליט לגאול את ישראל ולהקים לו מדינה, מעמיד בפניו מבחנים נוספים?
אנו עם "לא נורמאלי", "לא נורמאלי" לשון מעלה וחיוב. לא נורמאלי בכך שהאידאליזם הוא נשמת אפינו, שיעודנו האלקי - הוא מטרת קיומנו. לפעמים, לצורך כך ממש הקב"ה מכניס אותנו לתוך צרה ומבוכה, כדי שנצעק אליו.
בודאי משובח יותר, להיות פונים לקב"ה מתוך שירה וטוב לבב. אולם כשאין אנו מכירים בטוּב הבחירה האלוקית בנו, מיד ממיט עלינו כביכול הקב"ה מצב מדומה של סכנה, כל זאת על מנת שנתעורר ונפנה אל ה'.
כך היה גם בגאולה ראשונה, ביציאה ממצרים. הקב"ה השאיר את בעל צפון, על מנת להטעות את פרעה, בסברו כי יכול הוא לרדוף אחרי בני ישראל, להשיבם לעבודתם. בכונה תחילה הכניס הקב"ה את עם ישראל למצב של פחד. מצרים סוגר מאחריו והים סוגר מלפניו. מה יעשו ישראל? הנה כי כן, מתוך הצער והפחד מרים ישראל עיניו כלפי שמיא.
ככל שנקדים להכיר בייחודנו הלאומי מתוך שירה ושמחה, כך נחסוך לעצמנו צרות ויסורים, כך לא יצטרך הקב"ה "לביים מצבי לחץ", על מנת שייפקחו עינינו להכיר ביחודנו האלקי.
חלק זה מסיים בפסוק:
(ט) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם:
ניתן לפרש פסוק זה כתיאור התפילה והבקשה שעם ישראל שואל מאת ה'.
אולם ניתן גם לבאר, כי זהו המשך אמירתו של המנהיג לעם ישראל: לאחר שביקשנו מאת ה' לרשת את הארץ, ניתן לנו גם הכוח לנצח את הגויים על ידי מעשינו . זה החדור בהכרה שאת מלחמות ה' הוא נלחם, מובטח לו שהקב"ה ייתן לו את הכוח להלחם כנגד אויביו ולנצח.
אמירת ישראל לגוים לחזור בתשובה ולהכיר במלכות ה'
גם כלפי אומות העולם אנו מושיטים ידנו לשלום. אנו אומרים להם: אין לנו ענין במלחמה.
(י) וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ:
(יא) עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה:
(יא) עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה:
כולנו מחוייבים לעבוד את ה'. ואתם, הגוים, גם אם אינכם בשלים לעבוד את ה' מתוך אהבה, מתוך שתראו איזו סיעתא דשמיא עושה ה' עִם עם ישראל, לכל הפחות תהיו עובדים את ה' מתוך יראה.
(יב) נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ
נשקו בר - קבלו בברות לבב - בטהרת הלב את מלכות ה', שאם לא כן תאבדו דרך.
במלחמה הזו שבין הגוים לעם ישראל, ייגלה שם ה' בעולם, ויתברר אז לעין כל, שזה הבוטח בה', ניצול מכל פורענות, וכל המתנכר לשם ה' - תאֹבד דרכו.
אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ:
התיחסות לתקופה - מטרת מלחמת גוג ומגוג
פרק זה מאיר את התהליך בו אנו מצויים. שיבת עם ישראל לארצו, נעשית בתחילה בצורה טבעית. באופן בו שם ה' מסתתר מאחרי המאורעות. מובא בספר "קול התור", שהסיבה להסתרה זו קשורה לכך, שאנו בתהליך גאולה שלא מכח זכותם וצדקתם של ישראל, ועל כן אינה יכולה, הגאולה, להיות מלוּוה בנסים. אולם זה עצמו גורם, שתהא הסתרה ואי בהירות גם בקרב עם ישראל פנימה, ולא יראו כי תהליך שיבת עם ישראל לארצו - תהליך אלוקי הוא! כך עשויה להתפתח "תפיסה דתית" שהיא גלותית במהותה (דהיינו, תפיסה שאינה מייחסת כל חשיבות לשיבת עם ישראל לארץ ישראל). וכך גם, יכולה להתפתח בעם ישראל תנועה לאומית חילונית שבמוצהר אינה קוראת בשם ה'.
בתהליך גאולה שהוא בחינת "לא זכו", הקב"ה מסתתר מאחרי כל המהלך. אין ניסים שיש בהם שינוי הטבע. אולם יש נס אחד גדול של תחית עם ישראל, ע"י בניית כוחות באומה שמניעים את גאולתה. מכיון שהגאולה נעשית "בלישנא דאינשי" (בלשון הבריות), מתפתחת תופעת קטָני אמונה. חלקים נרחבים באומה אינם מזהים, שכל מהלך הגאולה הינו מהלך אלקי.
אולם הנה מגיע זמן שללא הכרה בשם ה', ללא הבנת יעודו של עם ישראל בעולם, אין עוד כח להמשיך. נוצר מצב, שללא אמונה אין יכולת קיום. כדי לפקוח עיניים לכל מי שאינו רואה - בין בתוך עם ישראל ובין בין הגוים – לצורך כך מסובב הקב"ה את מלחמת גוג ומגוג. מלחמה זו תפקח את העיניים, ומתוכה יתגדל ויתקדש שם ה' בכל העולם.
התיחסות לתקופה - ככל שמתקדמת הגאולה ,השאלות האמוניות גוברות
ככל שמתעכבת הגאולה, כך השאלות בדבר ודאות האמונה הולכות וגוברות. ככל שעובר הזמן, משתלטת על נתוחי המאורעות העין האנושית הטרוטה. אירוע המתרחש על פני זמן רב, מעודד "מחקרים על דרכי התנהגות", "השוואה תקופתית" וכדומה. אולם כל מחקרים שבלב אדם לא יועילו להמציא, ולו תשובה אחת, וסימני השאלה נותרים ואף מתרבים. אין ולא יהיה פתרון מבלעדי אמונה במהלך האלקי.
הכוח העיקרי שעלינו לפתחו, הוא כוח הביטחון. הכוח להאמין, שאם הקב"ה החל לעשות גאולה לעמו, והוא עושה עִם ישראל טוב לאין שיעור בכל רגע ורגע, אותו הטוב יתמיד ויתקיים בנו לנצח. ביטחון שכל הגאולה המופעת לפנינו, היא מאת ה', ואין שום כוח בעולם שיכול לעכב את גאולתם של ישראל! (בענין בירור וראיה ניצחת, כי גאולה שלישית אין לה הפסק, על כך נכתבו מאמרים רבים, ואנו כתבנו על כך במאמר עשרים "מצב בלתי הפיך").
מידת הביטחון תתברר ותזדכך תוך כדי מלחמת גוג ומגוג. מלחמת גוג ומגוג תהיה סביב ירושלים. ירושלים, היא היֹה תהיה אבן הבוחן לכל אמונתנו. במלחמת ששת הימים החלה תקופה חדשה בגאולת ישראל, תקופה שמוקדה אינו רק המלחמה הקיומית שלנו כעם שרידי חרב, לבדה. אנו נלחמים עתה על זכותנו וחובתנו להתכונן בתור מעצמה עולמית, הבאה לפרסם ולהודיע את הצדק האלקי בעולם. אומה הבאה לפרסם שם ה' בעולם. במלחמת ששת הימים החלה תקופה בה נקראים כל אנשי האמונה לתת שם ותכלית למדינה היהודית. זו המשמעות של יום ירושלים. תהליך הברור האמוני יושלם תוך כדי מלחמות גוג ומגוג. לא במקרה ממלחמת ששת הימים התחיל ויכוח נוקב בין הציונות המשיחית לבין הציונית ה"ראליסטית".
התיחסות לתקופה - הגזרות של מלחמת גוג ומגוג יתבטלו
בפרק ב' בתהילים ניתן לראות בסיס לדברי הגאון מוילנא כפי שהובאו בספר קול התור, שעל אף שבתנ"ך כתובות נבואות, המדברות על יסורים נוראים העתידים להתרגש על ישראל באחרית הימים בצורה מרוכזת במלחמת גוג ומגוג, על אף כל זאת, עתידה הגזירה להתבטל (ראה על כך במאמר מס' 19). והנה פרקנו זה בתהלים, מתאר את מלחמת גוג ומגוג ומשמיט את הגזרות שנגזרו על ישראל. אדרבה, הוא דוקא מציין שיבוא עת שישראל יבקשו מאת ה' את נחלתם ומיד תֵענה בקשתם. יוצא אם כן, שהכל תלוי במידת הביטחון וכפי שמסיים הפרק: "אשרי כל חוסי בו".
ואמנם, אנו רואים בימינו לידתו של תהליך זה. דרך כל המאורעות מביא אותנו הקב"ה לקרוא בשם ה', לחשוף את היעוד האלקי-מוסרי המוטל עלינו כבנים למקום. אשרינו שאנו שייכים לתורת הגאולה ומשתדלים לכוון את העין האנושית שלנו לעין של מעלה. "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון".
התקדמות בכל צעד
שיעורים בספר תהילים (1)
הרב עידו יעקובי | ו' אלול תשע"א
"נותן לחם לכל בשר"
הרב אביחי קצין | ג' שבט תשס"ח
יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם
עיון במזמור קז, ליום העצמאות ויום ירושלים
הרב שמעון קליין | תשס"ה
השגחה ובחירה חופשית
הרב אביחי קצין | א' שבט תשס"ח
למה ללמוד גמרא?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
אוצרות בלב הים
"איזהו העשיר השמח בחלקו!"
איך מגדירים כללי מלחמה?
איך ללמוד אמונה?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?