ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש מדורים בונים את הקומה הבאה

הוראת המקרא בכיתות היסוד - ברגש ובחיות

במקום "מה היה קשה לרש"י" ב"הבור ריק אין בו מים – נחשים ועקרבים יש בו" – נראה עדיף שהילד הרך יחווה וירגיש את "מה היה קשה ליוסף במעמקי הבור האפל, הקר והטחוב, המסוכן ורווי דמעות שליש ואכזבה מרה מאחיו משליכיו"
מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט
לחץ להקדשת שיעור זה
המשנה ב"אבות" מעניקה לנו הדרכה אלוקית ברורה ויסודית, בהקשר לזמני הוראת תינוקות של בית רבן את תכני הקודש הראויים להם: "בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה" וכו'. על הדרכה זו וקנאות בלתי מתפשרת ליישומה כתבו רבות, גדולי ישראל לאורך הדורות: המאירי, אברבנאל, המהר"ל מפראג, ה"תוספות יו"ט", השל"ה הקדוש, המהרש"א, ו"עוד בה עשיריה" – קצרה היריעה מהשתרע.
במהלך דורות שנות גלותנו, מקום עצמותינו הפזורות, מארצנו - מקום חיותנו ובריאותנו הרוחנית והלאומית, היו סיבות שונות לקשיים בישום הדרכה זו, סיבות פרקטיות כקשיי פרנסה, צרות הגלות, ועד סיבות מידותיות ומהותיות.
חכמי הדורות העניקו רציונאל לימודי/למדני להדרכה זו לצד הדרכות נוספות בלימוד תשב"ר כאופן הלימוד, היקפו ועוד. הראי"ה קוק זצ"ל עוסק בנושא זה בכמה וכמה מקומות בספריו, כאשר הקו המנחה הוא אותה התאמה נפשית רגשית של הילד לתכני הלימוד על זמניהם, ובמיוחד גיל המקרא. נביא כאן את דבריו בפירושו לסדור התפילה "עולת ראי"ה": "על כן התינוק מבן חמש עד עשר (כיתות א' – ד'. י.ש.), מוכן הוא בשכלו הרך בתחילת התפתחותו, להרגיש את יפיים וזיום של פשטי המקראות, בסיפוריהם ומליצותיהם ורעיונות מוסרם, המרהיבים לב ונפש גם בחיצוניותם, וביושר עניניהם בטבעיות המדות ונפלאות ד' וחסדיו, ולהכיר להם ערך של תכלית, אבל עודנו רחוק מלהכיר התכלית של יושר המעשים הפרטיים אשר במשנה".
מדברי הרב משמע שהלמידה בגילאי היסוד הנ"ל צריכה להיות ברגש, חוויה של קדושה והתפעמות מדבר ה' והנהגתו את עולמו, כי הרי לכך מוכן הוא הילד, ונקוט בידינו: "חנוך לנער על פי דרכו". ומה יש על הילד ללמוד? – מקרא!!! ומה במקרא? – פשט, כלומר הצד החיצוני של המקרא, ללא למדנות וללא העמקה שאינה ראויה לגילו, ובעצם שאינו צריך לה בגיל זה בכדי להרהיב את נפשו וליבו לדבר ה', שזה ענינו של החינוך הישראלי. ובאיזה אופן? ברגש ובחיות. ובקיצור: פשט המקרא, בחיות וברגש!!! ואין צריך לומר שאין ללמדו משנה בגילאים אלו.
ומתי נלַמדו משנה, אותה משנה שמימד הרגש הוא לא הצד המרכזי שלה אלא לימוד אבחנתי שכלי? מגיל עשר, כיתה ד/ה, לא לפני: "אך בבואו לשנות עשר תתברר הבחנתו במציאות מעשים טובים והפכם, ויכיר את צורך הלימוד המדריך בהוראת מעשי הטוב וברור פרטיהם, ובהזהרה ממעשי הרע בברור פרטיהם, ואז ילמדוהו משנה." – רק אז ילמדוהו משנה, רק כשיגיע לרוויה מהלימוד הרגשי של המקרא ויהיה ספוג ממנו בידע ובהפנמה רגשית ואמונית, ויעבור לשלב נפשי חדש. וכן הוא הכלל בגמרא, כדברי הרב בהמשך דבריו שם. ובסוף דבריו מבטיח הרב: "ועל דרך זה יגדל בלמוד תורת ד', בשמחה וטוב לב, ויראת ד' אוצרו."
האם יש בדברי הרב הדרכה ללימוד שכלי קוגנטיבי, כ"מה היה קשה לרש"י", המלווה בפיתוח מיומנויות אוריינות ואסטרטגיות כ"איתור פרטים", "הבעת עמדה", "ניתוח", ועוד? אין ספק שתוך כדי לימוד המקרא הילד יפגוש אגב אורחא כל מיני מיומנויות ופיתוחן, אבל מכאן ועד שימוש במקרא ככלי לפיתוח מיומנויות – לא הייתה כזאת בישראל! אין ענינו של לימוד התורה, ובן בנו של קל וחומר בתורה לתשב"ר – לשמש כלי טכני למלחמת החיים על הבנת הנקרא שבה וכיו"ב. ענינו לעשות את האדם טוב וישר ולקרוא בשם ה' (עיין אגרות הראי"ה, אגרת ק"ע "החינוך").
במקום "מה היה קשה לרש"י" ב"הבור ריק אין בו מים – נחשים ועקרבים יש בו" – נראה עדיף שהילד הרך יחווה וירגיש את "מה היה קשה ליוסף במעמקי הבור האפל, הקר והטחוב, המסוכן ורווי דמעות שליש ואכזבה מרה מאחיו משליכיו"; "יחווה" - רצוני לומר שיהיה ביחד איתו בבור ולא שילמד/ידון על יוסף שבבור, כי הרי "מוכן הוא ... להרגיש, להרגיש ולהרגיש"!!!.
אותו לימוד למדני קוגנטיבי רווי הקנית מיומנויות וטכניקות, מרחיק את הילד וחומס מנפשו את אותו לימוד רגשי מלא שמחה של קדושה ואהבת ה'. מה היה לנו ומה חטא הבן שכך אנו מעיקים עליו במה שאינו שייך לו, לא רגשית/נפשית ולא מצד יכולותיו, עד שיאמר "לא רוצה אני". הרי הוא בבחינת (על דרך המליצה) "נמצא פג ונאכל". ימתינו רק לאחר שה"מה היה קשה ליוסף" יוספג בדמו נפשו ורוחו של הילד, באותם גילאי הילדות שלעולם לא יחזרו.
יהי רצון (מלפני מקבלי ההחלטות...) שתתקיים בכל בתי הספר משאלת הרש"ר הירש (ועוד רבים וגדולים מכל הדורות ומדורנו אנו): "מתי נזכה, שבני הנעורים שלנו ילכו שוב כהוראת ה"אבות", דרך זו של התפתחותם הרוחנית"? רש"ר הירש! מי יגלה עפר מעיניך ותחזינה עיניך מישרים את אותם תשב"ר הלומדים בשמחה כבדרך "בן חמש למקרא", בהבל פה קדוש, בשינון בטעמי המקרא, בהיקף גדול בכ"ד ספרים, וברגשי קודש אש שלהבתיה כבשנים קדמוניות - בחלק מהממ"דים שבמרחבי ארצנו, בכניסת מלמדים תלמידי חכמים, יראי שמים ואוהבי תשב"ר - במהלך השנים האחרונות לבתי הספר, ביוזמת שליחים נאמנים במינהל החמ"ד ובברכתם.
ומי ייתן, ויותר ויותר תלמידים רכים וטהורים ביותר ויותר בתי ספר יזכו ללמוד "כהוראת האבות" להתפתחותם הרוחנית הראויה. עתה שהגענו לארצנו הקדושה ולמדינתנו המכוננת, שהם היסוד לחזרה לבריאותנו ומקוריותנו, הוכשרו התנאים לחזור לסדרנו בהוראת תשב"ר – "בן חמש למקרא" - בפשט, היקף, הבל פה, ועוד הדרכות קדושות מרבותינו, והכל במלוא הרגש והחיות. התכנית כבר קיימת אלפי שנים – ואידך נזיל ונגמור!

לתגובות: @gmail.com7937457


______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות.
עוד בנושא בונים את הקומה הבאה
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il