ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים בימה תורנית

יחסי עובד ומעביד

"בכל כוחי עבדתי" אומר יעקב, ואנו נשאל: האם יחסי עובד ומעביד שבין יעקב ללבן הם האידיאליים?
--- ---ד' כסליו תשע"א
2357
מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים
לחץ להקדשת שיעור זה
"בכל כוחי עבדתי" אומר יעקב, ואנו נשאל: האם יחסי עובד ומעביד שבין יעקב ללבן הם האידיאליים?


בכל כוחי
הרב אהרן אייזנטל שליט"א, רב היישוב חיספין
יעקב הוא השכיר הראשון בתנ"ך. כל פרשת יחסיו עם לבן עומדת בסימן מתח מתמיד בין עובד לבין מעבידו, בין פועל שעובד בנאמנות שאין למעלה הימנה לבין מעביד נבל (היפוך אותיות לבן) שזכה ביושר בכינוי רמאי (היפוך אותיות ארמי). בשל קוצר המצע נלקט מעט מהתמונות שהפרשה מציגה בנושא זה.
כבר במפגש הראשון שלו עם רועי חרן, מתגלה מוסר העבודה הגבוה של יעקב. הוא פוגש את הרועים ליד הבאר. המדרש – שהובא ברש"י – שם דברים בפיו: "אמר להם... אם שכירים אתם לא השלמתם פעולת היום, ואם הבהמות שלכם - אף על פי כן לא עת היאסף המקנה". זו בהחלט התנהגות מפתיעה מצד מי שבורח מפני אחיו ומבקש להתאקלם במקומו החדש, אך יעקב השונא שקר ורמייה אינו יכול להתייחס באדישות למראה שכירים הגוזלים את מעבידם, גם אם הדבר יגרום לו נזק.
יעקב היה לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים. עשרים שנה רעה יעקב את צאן לבן. על זהירותו המופלגת בגזל מעבידו אנו שומעים בתוכחתו ללבן. קבלות שקיבל על עצמו הן מידת חסידות, מעבר לשורת דיני תורה.
אף על פי כן, חז"ל למדו ממנו להלכה כיצד על פועל לנהוג: "כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני (=פועל) ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן... וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר 'ויפרץ האיש מאד מאד'" (הלכות שכירות לרמב"ם י"ג).
המדרש מתאר את נאמנותו של יעקב לכללי היושר שקבע לעצמו, גם אחרי שהתברר לו שלבן רימהו בשכר עבודתו שסוכם מראש, והחליף את רחל בלאה: "א"ר יהודה בר סימון: בנוהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שעות באמונה ובסוף הוא מתעצל במלאכתו, ברם הכא מה הראשונות שלימות אף האחרונות שלימות מה הראשונות באמונה אף האחרונות באמונה" (בראשית רבה ע').
הפרשה מתארת מעביד נצלן וערמומי, שניצל את יעקב עד תום, והחליף תנאי משכורתו מאה פעמים (רש"י בראשית ל"א). אך בעיקר עולה ומשתגבת דמותו של יעקב שלא התפתה להתיר לעצמו לתקן עוול בעוול, ולא סטה מדרכי היושר שקבע לעצמו.
עובד יכול להפסיק עבודתו אצל מעביד שעושק אותו, הוא יכול לתבוע אותו על עוול או לשנות את תנאי העסקתו אך כל עוד הוא עובד אצל מעבידו אסור לו לגזול כתגמול את מעבידו.

מצוה דאורייתא – מחוייבות כפולה
הרב אריה שטרן שליט"א – ראש מכון הלכה ברורה
בפרשת השבוע אנו קוראים על פרשת היחסים הסבוכה שבין יעקב ללבן, מן הבחינה המשפחתית וגם מן הבחינה של יחסי עובד – מעביד.
יעקב אומר לבנותיו בסוף הפרשה את אשר הן בודאי ידעו, שהוא עבד בכל כוחו את אביהן, ומדברים אלו לומד הרמב"ם וכותב בסוף הלכות שכירות, שהפועל חייב לעבוד את המעביד בכל כוחו, ועל כך הוא נוטל שכר אף מעבר למוסכם עם בעל הבית, כמו שנאמר אצל יעקב: "ויפרוץ האיש מאד מאד".
רוצה לומר שכאשר אדם נוהג כראוי בכל הנוגע ליחסים שבין אדם לחברו, מקבל על כך שכר גם משמים, ומתקיים בו מה שכתוב: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו אף רוח המקום נוחה הימנו".
רעיון זה שמתברר מתוך מילוי התחייבותו של הפועל, נכון שבעתיים כשלומדים את ההלכות העוסקות בהתחייבויותיו של בעל הבית. בראש ובראשונה בעל הבית המעביד חייב לשלם את השכר וכשמלינו עליו, נאמר שעובר על חמישה איסורים: משום "בל תעשוק", משום "בל תעשוק שכר עני", משום "בל תלין", משום "ביומו תיתן שכרו" ומשום "לא תבוא עליו השמש".
אלה כמובן דברים ברורים, ואולם מתוך עיון מתברר שההתחייבות הזו קיימת אפילו אם הפועל אינו תובע את שכרו, ואף-על-פי שהמעביד אינו עובר אז על האיסורים החוב נשאר במקומו. אין זאת אלא מפני הרגישות הרבה שיש בהלכה כלפי הצורך בתשלום שכר עבודה, שאין זה כתשלום של חוב רגיל שאין צורך לשלמו ללא תביעה, אולם כאן בעל הבית מצידו צריך להרגיש את החובה לשלם לפועל שהשקיע את כל כוחו בעבודה עבורו, והרי זה כאילו מוטלת עליו מצווה שבין אדם למקום, והגענו אם-כן להשוואת המחויבות של בעל הבית למחויבותו של הפועל.
להבנת המעמד של הפועל יש לנו לעיין במה שנאמר עליו לעומת מה שנאמר על עבד עברי. ידוע מאמר חז"ל על הקונה עבד עברי שכאילו קונה אדון לעצמו, וזה מתאים במיוחד כלפי העבד שאיבד את חירותו ומצבו נחות, ועל-כן ציותה תורה את האדון שידאג לו ממש כאילו היה בנו.
הפועל, לעומת זאת, יכול להשתחרר בכל זמן שירצה, כמאמר הגמרא שיכול הפועל לחזור בו אפילו בחצי היום, ואפילו קיבל את שכרו מראש כמו עבד. אולם עצם הדבר שהגמרא לומדת זאת בדרך של דרשה: "כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים", הרי זה מוכיח שיש על הפועל סוג מסוים של קניין לטובת בעל הבית.


______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות.
עוד בנושא בימה תורנית

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il