ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אם לא הדליק יום אחד - למה אין תשלומין?

בית מדרש חגים וזמנים חנוכה עניינו של חג Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

חנוכה תשע"א

אם לא הדליק יום אחד - למה אין תשלומין?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אפרת בת נעמי ז"ל שנשרפה באסון הכרמל

מי שלא הדליק לילה אחד - אין לו תשלומים בלילה שלאחריו להדליק כמו שהיה צריך או להדליק עוד נר להשלים את מה שלא הדליק אתמול. שאם יעשה כן - נמצא מדליק יותר ממנין הימים, ויתבלבלו הרואים. וגם אם מדליק בביתו לא יעשה כן כי המצווה היא להדליק עם כל ישראל ולא יתבלבל הוא או בני ביתו.
ואין זה כמו ספירת העומר שאם לא ספר יום אחד שוב לא יכול לספר בברכה, שכאן אינו כן אלא גם אם לא הדליק יום אחד או יותר – יכול להדליק את שאר הימים בברכה. שבכל יום היה נס מיוחד, וכל יום מימי החנוכה מצוה בפני עצמה היא.
ולא עוד אלא שאם טעה והדליק נר אחד ביום השני, או שנים ביום השלישי – כתבו ראשונים שזה היה מעשה בלוני"ל והסכימו עליו שצריך לתקן ולהדליק עוד נרות כמו שמדליקים כולם. אם רוצה להיות בכלל המהדרים מן המהדרים. ויכול לעשות כן רק כשהנרות עוד דולקים. אבל אחר כך – אין בכך תועלת. וכן אם הדליק בטעות נר נוסף על הנרות בחשבו שהיום מדליקים ארבע ובאמת מדליקים שלושה. לא ישאיר את הנר הנוסף – כי נר טעות הוא. והוקצה למצוותו בטעות.
מי לא היה לו די שמן להדליק נרות כמו כולם, ידליק בכל לילה נר אחד, ואם יש לו רק תשעה נרות - ידליק בלילה השני שני נרות, ואם יש לו עשרה - ידליק בליל שני שנים, ובליל שלישי לא ידליק אלא אחד, שאם יוסיף פחות מהראוי ללילה זה - הרי זה גורע מן המנין, וממעט בנס של לילה זה, אבל אם אינו מדליק אלא נר אחד בשאר הלילות אינו גורע, לפי שנר אחד אינו זכרון אלא לעצם הנס ולא למנין הימים.

טמאים וזדים מה המעלה שניצחו אותם?
אנו אומרים בתפילה "מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ". ושואלים רבים כי יש מעלה שגִבּוֹרִים נמסרים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים נמסרים בְּיַד מְעַטִּים. אבל איזה מעלה יש שטְמֵאִים נמסרים בְּיַד טְהוֹרִים. שרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ?
וענה הרב כי הטמאים הללו היו יוצאים למלחמה עם גולגלות בידיהם. להתגאות עד כמה הם צמאי דמים ועזי נפש. כמה נפשות הם הרגו ורצחו ולא חששו. ובין העצמות שהיו שם היו גם עצמות של יהודים ולכן הם היו טמאים. שרק מי שיש לו טהרה גדולה כמו יהודי יכול לטמא במיתתו. (שו"ע יו"ד שעב).
ועוד כי הם היו מורגלים ברצחנות ובעזות פנים. אבל אנשים שלא מורגלים בהרג וברצח יכולים להלחם בעדינות ולהתמהמה ולא לפגוע באויביהם. וזה היה הנס כי למרות שהם היו טהורים שלא הרגו מעולם בני אדם. והם היו לומדי תורה עדינים. עם זה הם לבשו גבורה לקיים מה שנאמר. "יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָׁמַיִם". ולמרות שהיו לומדי תורה עדינים ורגישים שלא רגילים במוות בעזות ובטומאה. אעפ"כ התגברו על מידתם ונלחמו ונצחו. ולהבין איך הם התגברו על מידתם ונלחמו בגויים בעזות גמורה – נראה מה עשו לכותים שרצו להחריב את בית המקדש. איך ריחמו עליהם?

האור של שמעון הצדיק
בפרקי אבות כתוב "שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, הוּא הָיָה אוֹמֵר עַל שְׁלֹשָה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים". שמעון היה שורש תורה שבעל פה. עליו הייתה התורה עומדת. אחד ממוסרי התורה לדורות. בזכותו למדו רבים תורה. הוא גם היה שורש העבודה. כהן גדול בבית המקדש, על עבודתו נסמכו רבים. "צדיק יסוד עולם". הוא גם היה יסוד של גמילות חסדים. בזכותו ניצל עם ישראל. כך מספרת הגמרא במסכת יומא (סט/א):
"וְהָתַנְיָא, בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בְּטֵבֵת - יוֹם הַר גְּרִזִּים הוּא, דְּלָא לְמִסְפַּד בֵּיהּ. (שאסור להספיד בו בגלל שהוא יום של שמחה, ולמה יום של שמחה?) יוֹם שֶׁבִּקְּשׁוּ כוּתִיִּים אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרוּס מוֹקְדוֹן לְהַחֲרִיבוֹ, וְנָתַן לָהֶם רְשׁוּת. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. מֶה עָשָׂה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק? לָבַשׁ בִּגְדֵי כְהֻנָּה, וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי כְהֻנָּה, וּמִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם עִמּוֹ, וַאֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בִּידֵיהֶם, וְהָיוּ מְהַלְּכִין כָּל הַלַּיְלָה כֻלּוֹ. הַלָּלוּ מְהַלְּכִין מִצַּד זֶה, וְהַלָּלוּ מְהַלְּכִין מִצַּד זֶה, עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָמַר לָהֶם (אלכסנדר לכותים שהיו סביבו): מִי הֵם הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ: הַלָּלוּ יְהוּדִים שֶׁמָּרְדוּ בָךְ.
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאַנְטִיפְּרֵס (ליד ראש העין) - זָרְחָה חַמָּה, פָּגְעוּ זֶה בָזֶה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אֶת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, יָרַד מִמֶּרְכַּבְתּוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ. אָמְרוּ לוֹ, מֶלֶךְ שֶׁכְּמוֹתְךָ מִשְׁתַּחֲוֶה לַיְּהוּדִי הַזֶּה?! אָמַר לָהֶם, דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל זֶה הִיא מְנַצַּחַת לְפָנַי בְּבֵית מִלְחַמְתִּי. אָמַר לָהֶם (אלכסנדר ליהודים שעם שמעון הצדיק): לָמָּה בָאתֶם? אָמְרוּ לוֹ: בַּיִת שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִין עָלֶיךָ וְעַל מַלְכוּתְךָ - שֶׁלֹּא תֶחֱרַב, יַתְעוּךָ כּוּתִיִּים הַלָּלוּ לְהַחֲרִיבוֹ, וְתִתֵּן לָהֶם רְשׁוּת? אָמַר לָהֶם: מִי הֵם הַלָּלוּ (שרוצים להחריבו)? אָמְרוּ לוֹ: הַלָּלוּ כוּתִים שֶׁעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ. אָמַר לָהֶם, הֲרֵי הֵם מְסוּרִין בִּידֵיכֶם. מִיָּד נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם, וּתְלָאוּם בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ מְגָרְרִים אוֹתָם עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִזִּים. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִזִּים, חֲרָשׁוּהוּ וּזְרָעוּהוּ כַּרְשִׁינִין כְּדֶרֶךְ שֶׁבִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב".
הגמרא שם עוסקת בהלכה שאומרת שבגדי כהונה הם קודש, על כן אסור לצאת עם בגדי כהונה מחוץ למקדש. מקשה הגמרא משמעון הצדיק שהיה כהן גדול והיה חכם גדול "משיירי כנסת הגדול" איך יצא עם בגדי כהונה מחוץ למקדש? מתרצת הגמרא שני תירוצים או שהיו בגדים שמיועדים להיות בגדי כהן גדול ועדיין לא קודשו. או שבאמת מדובר בבגדים של כהן גדול של קודש ועשו כן על מנת להציל את עם ישראל. דכתיב (תהלים קיט) "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ". ואין לך לעשות לה' יותר מהצלת עם ישראל ומהצלת בית המקדש מחורבן.
ולמה היו צריכים בגדי כהונה לשם ההצלה הזו? וכי לא יכול היה שמעון הצדיק לפגוש אותו בלי בגדי כהונה? כנראה ששמעון הצדיק הבין את מהות יוון שהיא חשך והיה צריך להשתמש באור על מנת להשפיע על מלכות יוון. שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
הגמרא מספרת על החבורה שהייתה עם שמעון הצדיק כל הלילה "וַאֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בִּידֵיהֶם". בפעם הראשונה שראו אותם היוונים זה היה בדיוק בעת "שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר". הלכו זה לצד זה עד שנפגשו בדיוק בנץ החמה. "זָרְחָה חַמָּה, פָּגְעוּ זֶה בָזֶה". התיאורים הללו לא לחינם באו. באותה שעה של המפגש רואה אלכסנדר את פניו המאירות של שמעון הצדיק שהיה חכם גדול ועליו נאמר: "חכמת אדם תאיר פניו". גם הוא היה צאצא של אהרון הכהן שברכתו היא הארת פנים "יאר ה' פניו אליך". גם הבגד שלו היה בגד של אור, "אורים ותומים" שהם האבנים שהיו קשורות על לב הכהן הגדול והיו מאירות כאשר דבר ה' הופיע בהם.
מלכות יוון היא חושך. כשאור נפגש בחושך האור מנצח. כך נאמר (בפסיקתא רבתי פרשה לג). "וְחשֶׁךְ - זו מלכות יוון שהיו גזירותיה קשות, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל". ובמפגש כזה תמיד האור מנצח. לכן אלכסנדר משתחווה לשמעון הצדיק.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il