ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(פט. בתחילת הפרק - פט: 9 שורות מלמטה)
שני סוגי קדימויות: 1. תדירות. 2. קדושה.
חלק א - כל התדיר קודם
א. משנה
הכלל - כל התדיר קודם - תמידין>מוספי שבת>מוספי ר"ח>מוספי חגים
מקור במשנה - (במדבר כח, כג-כד) - " כג מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת-אֵלֶּה . כד כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' עַל-עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ." (תמיד>פסח).
ב. גמרא
במשנה יש מקור לתמיד>פסח (תדיר>לא תדיר),
אבל מניין שגם ר"ח>פסח (לא תדיר>עוד יותר לא תדיר)?
1. ר' אילעא - " כאלה תעשו ליום" - שמוספי כל הפסח כמו של היום הראשון, כולל בשבת חוה"מ - שמוסף שבת>מוסף פסח .
דחייה - הפסוק נצרך לגופו.
[ ניסיון הצלה - היה ניתן להיכתב "אלה תעשו...".
דחייה - 1. א"כ היה מובן שאחד בכל יום כבש אחד. דחיית הדחייה - כתוב "ליום". 2. אלה תעשו - הכוונה ליום הראשון (לנאמר בפסוק הקודם), לכן כתוב "כ אלה...". וממילא הפסוק נצרך לגופו] .
2. כאלה תעשו - שכל העשיות שוות.
3. אביי - מהפסוק הראשון - מהתוספת של "אשר לעולת התמיד" - ללמד שהעיקרון הוא שהיא תדירה יותר.
חלק ב - כל המקודש קודם
משנה
העיקרון - כל המקודש מחברו קודם.
דוגמאות:
בזבחים:
חלקים שונים:
1. דם חטאת > דם עולה (חטאת מכפרת)
(גם לפני השחיטה - חטאת>עולה (ר" קורקוס)).
2. אימורי עולה>אימורי חטאת (עולה כליל).
קדימות כללית בזבחים:
3. חטאת>אשם (4 מתנות + יסוד מפורש. בגמרא נבאר שהכוונה לאימורי חטאת>אימורי אשם).
4. אשם>תודה, נזיר (קודש קדשים)
5. תודה ואיל נזיר>שלמים (נאכלים ליום אחד ולא יומיים, + לחם)
6. שלמים>בכור (2 שהם ארבע (בכור רק אחד), נסכים חזה ושוק).
7. בכור>מעשר בהמה (קדושתו מהרחםפ, נאכל לכהנים).
סוגי קרבנות שונים
8. מעשר>עופות (זבח, אפילו שהן עולה וחטאת + יש בו דם ואימורים (לחטאת העוף - רק הדם למזבח)).
9. עופות>מנחות (מיני דמים).
בתוך המנחות והעופות
10. מנחת חוטא>מנחת נדבה (באה לכפר)
11. חטאת העוף>עולת העוף (כנ"ל).
עמוד ב
גמרא
א. מקור
A. (אחרונים - עצם הכלל שהקדוש קודם - מסברא. כאן הגמרא שואלת על החלוקה הפנימית לדם ואיברים).
ת"ר -
במדבר ח - ו קַח אֶת-הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם. ח וְלָקְחוּ פַּר בֶּן-בָּקָר וּמִנְחָתוֹ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן וּפַר-שֵׁנִי בֶן-בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת. יב וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת-יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת-הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת-הָאֶחָד עֹלָה לה' לְכַפֵּר עַל-הַלְוִיִּם.
מצד אחד - וַעֲשֵׂה אֶת-הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת-הָאֶחָד עֹלָה - חטאת>עולה - בדם (ובעשייה הכללית).
אך מצד שני - וּפַר-שֵׁנִי בֶן-בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת - עולה>חטאת - באימורים.
B. ולמה לא מסתפקים בחטאת רגילה בזריקה הראשונה (הרי השאר לא מעכבות (לח.)).
תשובות -
1. הרי חטאת הלויים כלל לא באה על חטא, ובכ"ז קודמת, אז גם בשאר הזריקות של חטאות רגילות.
2. במערבא - הואיל והתחיל גומר.
ב. שאלות שונות על שילובים שונים של המקרים במשנה
1. שני החזקים בעולה וחטאת : דם חטאת (מרצה) - איברי עולה (כליל)?
2. שני החלשים בעולה וחטאת : אימורי חטאת (לא כליל) - דם עולה (לא מכפר)?
3. דם עולה - דם אשם?
אמנם דם האשם מכפר, אך חלש מדם החטאת (1. לא על כרת. 2. שתיים שהן ארבע).
ראיות:
a. דם עולה>דם אשם: במשנה כתוב דם חטאת>דם עולה, ואם גם דם אשם, היו כותבים דם אשם.
דחיית הראיה - המשנה רצתה לדבר על עולה וחטאת גם לגבי אימורים (ולא רצתה לחדש לגבי אימורי אשם, כי אז לא היינו יודעי לגבי אימורי חטאת).
b. דם אשם>דם עולה: כתוב במשנה - חטאת>אשם . משמע - עולה לא קודמת לאשם. ולכאורה הכוונה לדם.
דחיית הראיה - הכוונה לאימורים (אימורי חטאת>אימורי אשם, וכל שכן שאימורי עולה>אימורי אשם).
ולגבי דם, מן הסתם - דם חטאת>דם אשם, אך זה לא כתוב במשנה.
4. תודה - איל נזיר? (תודה - 4 סוגי לחמים ובאיל נזיר 2, איל נזיר בא עם עולה וחטאת)
תשובה - ברייתא - תודה קודמת.
ג. שאלות על הסברות במשנה
| חטאת 1 | עולה 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 (צ.) | 10 | 11 | ||
| דם | אימורים | דם | אימורים | אשם | תודה ואיל נזיר | שלמים | בכור | מעשר | עופות | מנחות | מנחת חוטא | מנחת נדבה |
חוזק ביחס למי שאחריו | מכפר, 4 נתינות |
|
| כליל | קדש קודשים | נאכלים ליום 1 + לחם | 2 שהן 4 + נסכים חזה ושוק | קדשו מרחם + לכהנים | זבח + דם ואימורים למזבח | מיני דמים |
| מכפרת |
|
חוזק ביחס למי שלפניו |
|
|
|
| קיצבה | לחם | בציבור (כבשי עצרת) | קדושתו מרחם | מקדש 9 ו-11. | קדשי קדשים | גם בציבור |
| שמן ולבונה |
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
