ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

רבינו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מרן הרצי"ה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן תשע"א

רבינו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל

גליון מס' 15



נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

דומה שלא נגזים ולא נפריז אם נאמר כי רבינו הרב צבי יהודה זצ"ל היה גדול מחוללי המהפכה הרוחנית בדורנו, ושותף נאמן היה לו לדרכו זו, הלא הוא הגאון הרב משה צבי נריה זצ"ל אשר בנה את המסד ורבינו הרב צבי יהודה המשיך בבניין הקומה התורנית האמיתית והצמיח כנפיים לדור זה הצעיר ברוחו ומבולבל במחשבתו. כדי להבין זאת יש לזכור ימים ראשונים, מה היה אז בראשית ימי המדינה? ישיבות כמעט ולא היו, היו מעט שהחזיקו בקושי את הבחורים לבל יתגייסו, הימים ימי מלחמות ומאבק על חיי אומה הקמה בארצה, כל צעיר ראה את עצמו בטבעיות מצטרף למאמץ המלחמתי, גם בזמן ההפוגות, למען האידיאל הגדול של הליכתנו קוממיות בארצנו. והנה, קבוצה ראשונה מכפר הרא"ה הגיעה ירושלימה, ואיתה החל רבינו הרצ"י את המהפכה בקרב הדור הצעיר. גם אלה שאצה להם הדרך להתגייס ולבוא לעזרת ה' בגבורים השתכנעו כי יש להם לבנות את קומתם הרוחנית, ומתוך כך שירותם הצבאי יהיה בהידור פי כמה, מתוך מחשבה ומעשה מזוקקים.
כך הגיע מחזור ועוד מחזור, ומישיבות אחרות הגיעו (והרבה מתיכונים דתיים) ורבינו הפך אותם לבני תורה אמיתיים, אידיאלסטיים חדורי אמונה ובטחון בצדקת דרכה של התורה הגואלת.
רק רבינו הרצי"ה שהיה באישיותו המלאכית ("מלאך ה' צבאו-ת ממש" – כך אמר עליו גיסו הגאון רבי שלום נתן רענן זצ"ל) איש חינוך ודוגמא אישית, יכל לחולל מהפכה זו שהיא היתה למעשה אם כל המהפכות הרוחניות בדורנו. עד כמה ראו ברבינו אישיות מוסרית נעלה מעיד הסיפור הבא שהרבה פעמים שמענו אותו ממרן הגר"א שפירא זצ"ל:
תלמיד חכם אחד גדול, בנו של אחד מגדולי הדור, חשקה נפשו להקים מחדש את ישיבת "קלם" שנסגרה זה מכבר. חיפש אישיות תורנית מוסרית נעלה שתתאים לתפקיד זה, מבין כל גדולי התורה לא מצא מישהו יותר מתאים מרבינו הרצב"י, ואכן קם והלך אצל רבינו ושטח לפניו את בקשתו. לבסוף כל הענין לא יצא לפועל, אך אותו ת"ח ידע כי אישיות מחנכת ומוסרית נעלה שיכולה לחנך דור של צעירים לחיי מוסר נעלים הינה רבינו הרצב"י.


מה היה באישיותו של רבינו שעשאו נעלה וגבוה מעל כל העם? קשה ונדיר למצוא גדול שסיגל עצמו את כל דברי התורה שבכתב ובעל-פה לתוך אישיותו, שחי בדקדקנות ובהקפדה את כל קוצו של יוד מדברי נביאים עד להלכה הכי פרטנית, ובהדרכה מוסרית, גם מה שנראה זניח ושכיח, אצל רבינו היה זה יצוק ומוטבע באישיותו. מהיכן נבעו כוחות נפש כאלה לאחוז במידת חסידות, בפרישות וטהרה נוראה, ולחיות את כל דברי התורה חיים מלאים ושלמים? ממידת האמת שהיתה בו. "אמת מארץ תצמח". מידת האמת שלא נתנה מקום לחנופה ורמיית נפש, שלא ויתרה לעצמה בתואנות שוא, היא זו שיצקה לתוך האישיות הנהדרת הזו את חיי התורה השלמים והמופלאים, של אחד שבחסידותו ובצדקותו היה כחד מן קמאי, עד שמרן הגר"א שפירא זצ"ל אמר עליו שאם היה בדור הנביאים, היה ללא ספק גם כן נביא. רק אישיות מיוחדת זו במידת האמת שבה, יכלה להצמיח דור שלם של בני תורה נעלים ברוחם פי כמה בדורם.


עד כמה שהעריך הוקיר וחיבב את תנועת חב"ד ואת האדמו"ר זצ"ל שבראשה, לא נשא פנים לתופעות חמורות שהיו בה.
סיפר הרב דניאל דרייר שליט"א, רב קהילה בבית שמש:
פעם פרסמו חסידי חב"ד מאמרים חב"דיים ובתוכם שרבבו את הביטוי "בית חיינו" כלפי ה-770, הוא ביתו של האדמו"ר מחב"ד זצ"ל. כששמע כך רבינו זצ"ל מחה בקול ואמר לתלמידים בכאב גדול: "רחם על ציון כי היא בית חיינו"! מה זה הדבר הזה? איך אפשר לקרוא לבית באמריקה בשם זה?...


את רבינו הרצי"ה אפשר להגדיר כמחנך הדור. ישנם הרבה משפיעים ומגידי שיעורי מוסר וכדומה, אבל כל פעלם מתרכז בתוך ישיבותיהם ולכל היותר בעוד קהילה אחת ושתים, אבל אצל רבינו זצ"ל לא היו הדברים כך, בעין פקוחה עקב אחר כל תופעה בחיי הכלל, ואם מצא לנכון להביע דברי עידוד, שבח, נחמה, שלחם למי שצריך, ואם היה צריך למחות נגד תופעה שלילית או מעשה שכרוך בו עוון חילול השם, לא היסס רבינו ושלח בלא שום מורא, גם כשהאישיות המקבלת את דברי הביקורת הקשים הינה מורמת מעם. רבינו היו מחובר בכל נימי נפשו לכל גלי החיים העוברים על הציבוריות הישראלית, והיה ער לכל תופעה חיובית או שלילית, כך שיכל להדריך את תלמידיו לכוון את דעותיהם לאמת והנכון.
סח הרב שמואל כץ שליט"א מבוגרי הישיבה:
כשכתבתי את הספר "קדושים תהיו" בהקדמה דברתי על "מחלות הדור". מרן זצ"ל קראני אליו, וכשנכנסתי שאל: אתה דוקטור? איזה איבחון מצאת שאתה קובע מה מחלות הדור? ומה גם, אתה מתחיל למנות חסרונות ופגמים, ואני אומר לך: לעולם תתחיל בדברים חיוביים...


על התמדתו המופלאה בתורה רבו הספורים ואין ספור להם. מי שהתקרב מעט ראה איך רבינו הרצי"ה היה דבוק ואחוז בלמוד התורה בכל עת ובכל רגע ממש, איך הוא חי חיי תורה שלמים ומלאים כאחד התנאים הקדמונים, כשמחשבתו היתה דבוקה בבוראו תמיד, בלימוד וברחשי תפלה על שפתיו.
ובלכתך בדרך
פעם אחת, פגש מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת "מרכז הרב" בתלמידו ר' יעקב בס הולך ברחוב. שאל הרב את תלמידו: רבי יעקב, מה אתה לומד?
השיב התלמיד בפליאה: הרב, ידוע הוא שלומדים עתה מסכת סנהדרין בישיבה, ולמה זה שואל הרב לדבר שיודע הוא?
ענה הרב: לא זו כוונתי, כוונתי היא מה אתה לומד עכשיו כשאתה כאן ברחוב, גם כשהולכים ברחוב צריך ללמוד, צריך ללמוד כל הזמן...


סיפר הרה"ג דב ביגון שליט"א, מקים עולה של תשובה, וראש ישיבת "מכון מאיר":
בצעירותי הייתי מדריך בפנימיה של הישיבה לצעירים בירושלים. העבודה הקשה עם הנערים הנמרצים והתוססים התישה אותי, ושקלתי לעזוב ולבחור לעצמי מקצוע כלבבי.
באתי לפני ראש הישיבה, מו"ר מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ושטחתי את בעייתי, שאינני מוצא את עצמי בהדרכת הצעירים שכן הדרישה למשמעת אצל הצעירים איננה דבר קל, ומתיש אותי מואוד להתעסק בזה.
פנה אלי הרב צבי יהודה זצ"ל ושאל: ובמה אתה רוצה לעסוק?
השבתי: סבי היה סופר סת"ם, וחשבתי לתפוס מקצוע זה שמאפשר לי לצמצם את עבודתי למינימום, ולהתמסר בעיקר ללימוד התורה בשעות הנותרות.
הביט בי הרב בעיניים טובות ואמר: ראה, סופר סת"ם כותב על קלף, אבל מחנך כותב על הלב...
אחרי תשובה כזו, שוב לא הרהרתי וידעתי מה תפקידי כאן בעולם.


סיפר הר"ר יעקב בס תלמיד ישיבת "מרכז הרב":
פעם השתתף מרן ראש הישיבה, הגאון הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בהפגנה של "נטורי קרתא" נגד מיסוי החינוך שהטילו האנגלים כאן בארץ, וממנו תחלק העיריה את הכסף באופן יחסי.
בעברי ליד ההפגנה פגשתי לפתע ברבינו שהשתתף בה כאמור, ומאד נפלאתי על זאת, שהרי ידוע מה עוללו אלה הקנאים לאביו מרן הרב קוק זצ"ל. ואכן שאלתי את רבינו, למה משתתף בהפגנה יחד עם "נטורי קרתא" שכ"כ התנגדו למרן הרב זצ"ל?
השיב הרב בתמימות לתלמידו: ר' יעקב, מה שעשו נגד אבא, הרב זצ"ל, קבלו עונשם או שיקבלו, אבל במה שהם צודקים - הם צודקים!...
יוצא לאור ע"י ארגון אור האורות. לפרטים והערות: reiyyaa@gmail.com.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il