בין פסח לעצרת, בין יום העצמאות ליום ירושלים

גם השבוע נעסוק בשאלת הקשר בין הצד התורני של החיים היהודיים, לבין הצד של החיים הלאומיים, שיכולים לבא לידי ביטוי רק במדינה עצמאית.
בהמשך לדברינו על פרשת אמור תשע"א, נבחן את הדברים שוב, (מתוך עיון בפעולותיהם של דוד בן ישי ושלמה בנו, מייסדיה של מדינת ישראל הראשונה.
דוד נוקט את הצעדים הבאים, אחרי שהומלך על כל שבטי ישראל בחברון:
א. בוחר עיר בירה שתסמל את איחוד כל השבטים לישות מדינית אחת וכובש את ירושלים. בין יתרונותיה של העיר:
1. לא ישבו בה יהודים מאז ימי יהושע, שתלה את מלכה ושבט יהודה העלה אותה באש (יהושע י' כו, שופטים א' ח).
2. העיר מחברת את בניה של לאה עם בניה של רחל- הגבול בין יהודה ובנימין עובר בתוכה (יהושע ט"ו ז-ח).
נוסיף עוד, שיש דעה בחז"ל האומרת כי ירושלים "לא נתחלקה לשבטים" (יומא יב ע"א). וז"ל הכתוב: "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד" (שמואל ב ה' ז).
ב. דוד קושר קשרים דיפלומטיים המבטיחים לו חומרי גלם וידע הנדסי, שיאפשרו לו מפעלי בניה לאומיים. וז"ל הכתוב: "וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד (קשר דיפלומטי) וַעֲצֵי אֲרָזִים (חומרי גלם) וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר (ידע הנדסי).
ג. הוא מעלה את הארון לעיר דוד, כצעד ראשון לקראת בנין המקדש בתוכה. בכך הוא הופך את ירושלים גם לעיר הבירה הרוחנית-תורנית של עם ישראל.
אם כך, הסדר הוא קודם כל עצמאות וישות מדינית מסודרת ורק אח"כ מקדש.
גם אצל שלמה אנו רואים הקפדה על סדר זה.
שני הפרקים הראשונים של ספר מלכים עוסקים בשאלה מי ישב על כסאו של דוד. פרקים ג-ה עוסקים בבניינה המדיני, כלכלי, בינלאומי של מלכות שלמה. רק אז, בפרקים ו-ח עוסק הנביא בבניין המקדש.
סדר זה גם הוא בהתאמה, קודם ממלכה ואח"כ מקדש.
נוסיף על כך כי לאחר פרקי המקדש, בפרקים ט-י, ממשיך הנביא לעסוק בבניין המדיני של מלכות שלמה. בכך, עוטף העניין המדיני את המרכז הרוחני במעטפת שאיננה מאפשרת הפרדה בין הדבקים.
זהו גם סדר המאורעות בספירת העומר.
פסח - יציאה מעבדות לחירות מבחינה פיזית ומדינית. רק אחר כך הגעה לשבועות המסמל את החירות הרוחנית. קבלת התורה מאפשרת הכנסת תוכן רוחני למסגרת הלאומית.

גם בימנו זכינו לעצמאות מדינית והכרזה על הקמת המדינה בה' באייר ואחרי פחות משני עשורים לשחרורה של ירושלים השלמה ומקום המקדש, בכ"ח בחודש זה.

הבה נתפלל כי נזכה בקרוב, שהישות המדינית לה זכינו, תהיה יותר ויותר יהודית במהותה,
מה שיאפשר לבנות אותה כשמרכז הווייתה - ערכיה התורניים.