ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- חושן משפט
- שכירות דירה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- עסקאות, חוזים והסכמים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אפרת בת נעמי
אני לא ידעתי מה לעשות כי הייתי צריך לעזוב את הדירה שגרתי בה אז התווכחתי איתו ובסוף הגעתי איתו להסכמה, שלא מרצוני, על חצי מהסכום הנוסף שהוא דרש, כלומר, 75 שקלים. ולא חתמתי על שום דבר, הכל בעל פה. לא היה לי ברירה כי הייתי חייב לעזוב את הדירה שלי תוך שבוע וזה בעיה למצוא דירה בשבוע באיזור מסויים בירושלים. כאשר נכנסתי לדירה חודש ראשון, שילמתי גם את התוספת אך בחודשים הבאים לא שילמתי את התוספת, אלא רק מה שנחתם ביננו בחוזה ואמרתי לו שאני אשאל רב מה לעשות, כי סך הכל הוא רימה אותי. הוא ידע שאני בלחץ למצוא דירה ועשה לי תרגיל או שאתה מוסיף או שאין מפתח. ואני הסכמתי בעל פה בלי שום חתימה בלית ברירה, כי אם לא הייתי מסכים לא הייתי מקבל את המפתח מה עליי לעשות?
תשובה:
א. חתימת חוזה השכירות היא פעולת הקניין הגומרת את מעשה ההשכרה, ומאז והלאה שני הצדדים מחוייבים זה לזה על פי התנאים בחוזה, ואינם יכולים לשנותם באופן חד צדדי. לכן, אין המשכיר יכול לכפות עליך לשלם יותר, ומה גם שהסכמתך לשלם יותר נעשתה בדיבור בלבד ללא פעולת קניין או חתימה בכתב.
ב. מה שנותר לדון הוא על התוספת שכבר שילמת בחודש הראשון, ולמעשה המשכיר אינו חייב להחזיר לך את התוספת.
הנימוק לכך: יתכן שידעת שאינך חייב על פי ההלכה, ונתת לו כדי שיתן לך "שקט" בחודש הראשון, ונחשב שנתת לו 'מתנה'. וגם אם לא ידעת שעל פי ההלכה אינך מחויב לתת לו, הרי שזו מחילה בטעות, והדבר נתון במחלוקת הפוסקים האם נחשבת מחילה, ובספק לא ניתן להוציא ממי שהכסף כבר מוחזק בידו.
מקורות וביאורים:
מחילה בטעות האם הוי מחילה זו מח' רש"י ותוס', ונבאר הדברים.
בגמרא (בבא מציעא ס"ו ע"ב) כתוב כך: "הכי אמרינן משמיה דרבה: כל דאי - לא קני. אמר רב נחמן: השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא - הדר ארעא והדרי פירי. למימרא דסבר רב נחמן: מחילה בטעות לא הויא מחילה? והאיתמר: המוכר פירות דקל לחבירו, אמר רב הונא: עד שלא באו לעולם - יכול לחזור בו. משבאו לעולם - אין יכול לחזור בו, ורב נחמן אמר: אף משבאו לעולם - יכול לחזור בו. ואמר רב נחמן: מודינא, דאי שמיט ואכיל - לא מפקינן מיניה! - התם זביני, הכא הלואה".
רואים בגמרא שדעת רב נחמן היא שלמרות שהמוכר דבר שלא בא לעולם כגון פירות דקל יכול לחזור בו ואין כאן מקח, מכל מקום אם הקונה הספיק לאכול פירות קודם שחזר בו המוכר, אינו צריך לשלם עליהם. בהסבר הדין נחלקו רש"י והתוס', וזו לשון התוס' ד"ה התם זביני:
"ועוד דמשמע לפירוש הקונטרס דבמסקנא לרב נחמן מחילה בטעות הויא מחילה בר מהלואה משום דמיחזי כרבית. ובכל דוכתין משמע דמחילה בטעות לא הויא מחילה...אבל התם גבי פירות דקל זביני ולא מחילה בטעות היא, דנהי דיכול לחזור מכל מקום אין לו לחזור כי היכי דליקו בהימנותיה".
כלומר, רש"י סובר שאינו צריך לשלם על הפירות משום שיש כאן מחילה בטעות מצד המוכר, ולמחילה בטעות יש דין מחילה גמורה. אולם התוס' סובר שמחילה בטעות אינה מחילה, והסיבה שאינו צריך לשלם על הפירות היא משום שהמוכר לא רוצה לחזור בו מן המכירה כדי שלא יצא לו שם של אדם שאינו אמין.
השו"ע בסימן ר"ז (סעיף י') בדיני אסמכתא פסק כך:
"כל היכא דלא קנה השדה משום דהוי אסמכתא, מנכה כל הפירות שאכל, מפני שהם רבית של תורה". והרמ"א הוסיף: "אבל מה שאכל אחר שלשה, צריך להחזיר (טור וב"י בשם הראב"ד והרא"ש והתוספות). וכן בכל דבר שלא קנה משום אסמכתא, אף על גב שבא לידו צריך להחזיר, משום דהוי בטעות. ויש חולקים ואומרים דאם בא ליד הקונה קנה, ולא הוי מחילה או נתינה בטעות".
הגר"א שם מבאר שהמח' בין שתי הדעות היא המח' בין רש"י לתוס'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
