ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר..." (הושע ב א).
בפסוק זה לכאורה סתירה פנימית "יש מספר או אין מספר?" (עיינו בתשובתו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל שהובאה בחמדת ימים פקודי תשס"ה),
ננסה לענות על כך מכיוון חדש.
בסוגיא במסכת יומא מובא:
"אמר רבי אלעזר: כל המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר. רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין שנאמר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר. אמר רבי שמואל בר נחמני, רבי יונתן רמי: כתיב: והיה מספר בני ישראל כחול הים וכתיב אשר לא ימד ולא יספר! לא קשיא: כאן - בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן - בזמן שאין עושין רצונו של מקום" (כב ע"ב).
ננסה להבין את הקשר בין המימרא של רבי אלעזר לקושיה והתירוץ של רבי שמואל בן נחמני.
רבי אלעזר קובע הלכה אסור למנות ולספור את עם ישראל. אם אכן מדובר בקביעה הלכתית, קשה כיצד פסוק מספר הושע יכול לשמש כמקור להלכה? (בצד ההלכתי של הנושא עסקנו בעבר עיינו במדור 'התורה והמדינה' - 'חמדת ימים' לפרשת פנחס ואילך - שנת תשס"ג). עוד קשה על תירוצו של רבי שמואל בן נחמני, איך יתכן שהפסוק הרצוף עוסק בשני מצבים? או עושים רצונו של מקום או אין עושים רצונו של מקום?
כדי לענות על שאלות אלה נביא מקור נוסף העוסק בפסוק זה: "אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו. והיה לו לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא - העבירם באומה אחרת. אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה? אומר לו: לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח - אף אני אשלח את ישראל... לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכיון שדברתי עמו - פירש מן האשה, אף אתה בדול עצמך ממנה. אמר לו: רבונו של עולם, יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה! אמר ליה הקדוש ברוך הוא: ומה אתה, שאשתך זונה ובניך בני זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן - כך. ישראל, שהן בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי... ואתה אמרת העבירם באומה אחרת! כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך - בקש רחמים על ישראל... עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן, שנאמר: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי" (פסחים פז ע"/ע"ב).
קשה לכאורה על גמרא זו, אולי הושע צודק ואם אין ישראל עושים רצונו של מקום, יש מקום להצעה להחליפם באומה אחרת?
נציע עתה פשט חדש: "כל המונה את ישראל עובר בלאו", איננו ענין הלכתי, אלא הדרכה מחשבתית רוחנית.
המושג "מונה" בעברית יש לו גם משמעות של "אונאה", "אונאת דברים". אסור לאונות-למנות את עם ישראל גם אם אין הם עושים רצונו של מקום, גם אם אתה יכול לספור ולמנות את החטאים והחוטאים, אסור לך לעשות זאת. בוודאי שאין מקום להחליף את עם ישראל בעם אחר. ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא. עם ישראל בכל מצב הוא בניו בחוניו של הקב"ה. אין סתירה בין הרישא והסיפא גם אם נראה מבחינה חיצונית שיש להם מספר - אין להם.
גם אם נראה שחטאו "עמך כולם צדיקים". גם אם נראה שהם עם ככל העמים זה לא נכון מבחינה פנימית כלל ישראל הוא תמיד בבחינת בניו של הקב"ה "בְּנֵי אֵל חָי".
דווקא בין פסח לעצרת, בין יום העצמאות ליום ירושלים נזכור זאת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
