^ 1 נראה שהדבר תלוי בהסברת המושג "קשקושי ואברורי", שהגמ' בשבת יא, א, אמרה שאין בעיה שיהיו גבוהים מבית הכנסת. לדעת הערוך והר"ן, הם מגדלי שמירה לעיר, וכיוון שיש צורך לבנותם גבוהים, מותר להגביהם יותר מבית הכנסת. ולפי זה נראה שגם אם בונים רבי קומות לצורך דירות ומשרדים, ולא לצורך פאר וכבוד, אין בזה פגיעה בכבוד בית הכנסת. אמנם לדעת הרא"ש, הטור והשו"ע, "קשקושי ואברורי" הם כיפות וגגות משופעים שאין משתמשים בהם, ולכן אין איסור שיהיו גבוהים מביהכ"נ, אבל מקום שמשתמשים בו, כדירה או עלייה, אסור שיהיה גבוה מבית הכנסת. ולפי זה הבעיה במקומה עומדת, והדרך היחידה להתיר בניין רב קומות הוא מפני שאנו אנוסים, ואין ביכלתנו להגביה את בית כנסת יותר מכל בתי העיר. שכן אם רוצים שייכנסו לבית הכנסת ללא מעלית, צריכים שרצפתו תהיה קרובה לקרקע, ולא ניתן להגביה את גגו לגובה של שלושים מטר, הן מפני ההוצאות העצומות שבכך, והן מפני שאין שום יופי באולם גבוה כל כך, שיראה דומה יותר לבור או חללית, מאשר לבית כנסת. בנוסף לכך לא נוכל לדאוג כיאות לסיודו ולתיקונים השוטפים הנדרשים בכל בניין.
^ 2 ולדעת השו"ע קנג, ט, אם נמכר על ידי שבעת טובי העיר בהסכמת אנשי העיר, יש בכוחם להחליט שלאחר המכירה יוכל הקונה להשתמש בבית הכנסת אפילו לדברים מגונים. אבל לדעת הראב"ד, גם פרנסי העיר בהסכמת אנשי העיר אינם יכולים לבזות את בית הכנסת. ולכך נוטה דעת המשנה ברורה בבאור הלכה ד"ה 'ואם'.
ואם הוא בית כנסת של כרכים, היינו בית כנסת שבאים להתפלל בו אורחים מכל קצוות הארץ, כיוון שיועד להמוני בית ישראל, אין בכח הגבאים ופרנסי הקהל למוכרו. ורק אם נתמעטו מתפלליו עד שאין בו מניין מותר למוכרו כפי שכתב המ"ב קנג, לג, בשם מ"א והמבי"ט.
^ 3 כל מה שכתבתי בהלכה זו על פי דעת השולחן ערוך והמגן אברהם שסוברים שמעיקר הדין כל איסורי בית הכנסת חלים גם על תלמידי חכמים ותלמידיהם, ורק כדי למנוע מהם ביטול תורה הקלו להם לאכול ולשתות בבית הכנסת, אבל כשאין חשש ביטול תורה אין להקל, וזוהי השיטה המקובלת על רוב הפוסקים. אבל ישנה עוד שיטה, והיא דעת הר"ן שהובאה בדברי הרמ"א, שלתלמידי חכמים מותר מלכתחילה להקל בדיני בית המדרש, מפני שבית המדרש נחשב כביתם. בבית הכנסת הכל מודים שאין להקל אלא בשעת הדחק.