חלק מהנרטיב הערבי על ישראל הוא שהיהודים מעולם לא היו בארץ לפני המאה ה-19. האנטישמים קוראים לנו "לחזור לאירופה". ערפאת הדהים את ביל קלינטון כשהכחיש בעזות מצח שהיה אי-פעם מקדש יהודי על הר המוריה בירושלים. כל ספרי הלימוד בבתי הספר של הרשות הפלס' מתכחשים לעובדה שהיה קיום יהודי בארץ-ישראל לפני ימי הרצל וצמיחת הציונות הפוליטית.
בחזרה על הסיפור השקרי בעליל הזה שכנעו הערבים את עצמם שהיהודים הם פולשים שבאו לארץ-ישראל רק לאחרונה ושאין להם שום זכות או תביעה לגיטימית על "מולדתם" ועל שטחיה.
כל זמן שהנרטיב הזה נמשך ומתחזק, קשה לראות איך אפשר להתחיל תהליך שלום או להגיע להסדר מדיני. הכחשות דמיוניות ועיוותים של עובדות היסטוריות מובילים בסופו של דבר רק לעוד עימותים ולאלימות. כל זמן שהתמונה המדויקת, לא רק של אירועי ההווה אלא גם של התרחשויות העבר, אינה זוכה להכרה מצד שני הצדדים בסכסוך, ההיגיון והמציאות לא משאירים שום סיכוי למציאת פיתרון קבע בכנסים, מפגשים, תוכניות או הצעות, ולא משנה כמה טובות הכוונות של יוזמיהם.

בלבה של ההבנה הנכונה של אירועי העבר וההיסטוריה נמצאת הידיעה שהיהודים חיו וישבו בארץ-ישראל אלפי שנים לפני צמיחת האיסלם וכניסת הערבים לזירה. התביעה שלנו על הארץ איננה מבוססת על השואה (הטעות המפורסמת של אובמה בנאום קהיר) או על החלטות האו"ם (הטעות הדיפלומטית המתמשכת של ישראל) אלא על העובדה שהיהודים התיישבו בארץ-ישראל בימי יהושע ומאז היה להם קשר רציף עם ארץ-ישראל.
בשמחת תורה הקדשתי זמן ללימוד ספר עזרא. השתמשתי במהדורה של "דעת מקרא" שפרסם מוסד הרב קוק כדי לקרוא את הטקסט ולהבין אותו. אחד הדברים המרתקים ביותר במהדורה הזאת הוא האוסף העשיר של החותמות, השברים והמטבעות מתקופת בית ראשון ובית שני שמופיע בספר הדק למדי.
התרשמתי במיוחד מצילומי המטבעות העתיקים של המדינה היהודית באותה עת שהופיעו בספר. שוב הבנתי, ואולי בפעם הראשונה הבנתי באמת, שכל המטבעות שמשמשים במדינת ישראל המודרנית היום הם העתקים של המטבעות ששימשו את היהודים בארץ-ישראל לפני אלפי שנים.
הנבל על מטבע חצי השקל הוא אותו נבל שהופיע על המטבעות והחותמות בתקופת בית ראשון. הלולב והאתרוג שמופיעים על מטבע השקל היום הופיעו על השקל גם בתקופת המקדש. כותרת העמוד בחמישה שקלים הופיעה על מטבעות בתקופת המקדש, וכך גם עץ התמר שמופיע היום על מטבע עשרת השקלים.
משום-מה, כשהבנתי את הרציפות הזאת בחיים היהודיים בארץ-ישראל כפי שהיא באה לידי ביטוי במטבעות שלנו, נמלאתי מרץ וגאווה. ההבנה הזאת חיברה בשבילי הרבה נקודות וחיזקה בי שוב את סיפור הקשר בין עם ישראל לארץ-ישראל.
המטבעות האלה לא ישכנעו את אויבינו בצדקת המאבק של עם ישראל. אך אין ספק שיש להם ערך בשכנוע יהודים בצדקת המאבק שלנו. אין מחסור בבורות ובשנאה עצמית בעולם היהודים המתבוללים שסוגדים לאלילים ולאידיאלים של התקינות הפוליטית ולכללי מוסר אופנתיים. אם אנחנו לא נטרח להכיר את הסיפור שלנו ולהאמין בזכותנו על ארץ-ישראל, אין סיבה לקוות שאחרים יאמינו בו.
כשהייתי ילד קטן שמתי לב שאבי שמר את הבולים מהמכתבים שקיבל ממשפחתו בפלשתינה שתחת שלטון המנדט הבריטי. הוא הסביר לי, על רקע הבולים האלה, איזו משמעות יש בעיני היהודים למגדל דוד ולהר הבית, כפי שהם מיוצגים בבולים, ואיזו משמעות צריכה להיות להם בעיניי. דומני שזה היה שיעור ההיסטוריה הראשון שלמדתי בחיי הצעירים.
כוחם של הבולים האלה עזר לי לעצב את חיי ואת תפיסותיי, ובסופו של דבר, גם את עתידי. זה נכון גם לגבי מטבעות הכסף בישראל. הם לא רק הילך חוקי בשוק. הם חלק מההיסטוריה שלנו ומהנרטיב על הקשר שלנו לארץ-ישראל ועל זכותנו עליה.