ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משנה וגמרא ברכות

הדף היומי הקצר

ברכות - דף יג

שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
הרב אורי בריליאנטכו' אב התשע"ב
631
מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן שמחה
לחץ להקדשת שיעור זה

(יב: במשנה – יג: 3 שורות מלמטה)

חלק א - מזכירין יציאת מצרים בלילות

א. המחלוקת והמקור – "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"

ר"א ב"ע ובן זומא – מזכירים בלילות ("כל"),
חכמים – לא ("כל" – להביא לימות המשיח)

ב. קושית בן זומא על חכמים  - "ולא יאמרו.. אשר העלה מארץ מצרים, כי אם... אשר מארץ צפונה".

תשובהאכן העיקר יהיה הגאולה משעבוד מלכויות, וזה ישכיח קצת את יצא"מ, אבל לא לגמרי.

[חיזוקים לתשובה:

  1. לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל.
  2. אל תזכרו ראשונות  (מלכויות) וקדמוניות אל תתבוננו (יצא"מ), הנני עושה חדשה – גוג ומגוג.
  3. וההגיון – צרות אחרונות משכיחות את הראשונות (אבל לא לגמרי) – זאב-ארי-נחש].

[ג. כיון שהזכרנו את שינוי שם יעקב, הגמרא דנה באברהם (ובסוף גם ביעקב):

"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ".

  1. A. הסבר השינויים -
    אברם – אב לארם, אברהם – אב המון גוים,

שרי – לאומתה, שרה – לכל העולם,

  1. B. מי שקורא לאברם אברהם -  

בר קפרא – עשה, ר' אליעזר – גם לאו.

  1. מה עם אחרים?

שרה? שם הצווי רק לאברהם.
יעקב?  ה' עצמו קורא לו יעקב.

  1. בנחמיה כתוב "בחרת באברם"? שם מתוארת ההיסטוריה.

(אגב, בדף הבא (יד:) נעסוק עוד ב"ויאמר" בלילה).

חלק ב – דיני ק"ש

א. כוונה בק"ש

הקדמה:
1. רמות של כוונה – כוונה לפעולה, כוונה לצאת ידי חובה, כוונה במילים.
2. לגבי כוונה לצאת, יש מחלוקת האם מצוות צריכות כוונה.
3. כוונה להבנת המילים.

א. במשנה – היה קורא בתורה בפרשת שמע, אם כיוון לבו – יצא.

בהו"א – צריך כוונה לצאת,
דחייה – הכוונה שצריך כוונה לפעולה (מדובר בקורא להגיה).

ב. כוונת המילים
(מדלגים משורה 2 בגמרא עד 2-)

A. עד איפה?

1. "על לבבך" – כוונה,

עד איפה?
ר"א – עד "האלה"
ר"ע – כל הפרשה (אשר אנוכי מצוך היום על לבבך) – רבה בב"ח-רי"ח – הלכה.

(יג: 4+)

2. רב אחא-ר"י – מספיק בפרק ראשון. רבה בב"ח-רי"ח – הלכה.
ת"ק – צריך לכוון ליבו (משמע שגם פרק שני)

3. על לבבך -

ר' זוטרא ור' יאשיה -
לשניהם הפרשייה הראשונה צריכה קריאה + כוונה (על לבבך + ודברת בם).
הפרשייה השנייה

רב זוטרא – רק קריאה (ודורש את "על לבבכם" לגבי מיקום התפילין),
ר' יאשיה – רק כוונה (ודורש את "לדבר בם" – לדברי תורה).

(יג: באמצע)

4. ר"מ – פסוק ראשון צריך כוונת הלב. וכן פסק רבא.

(יג: 3 בבינוניות)

B. השלכות נוספות לכוונה

1. הארכה באחד
רש"י – לצורך הכוונה.

סומכוס – מאריכין ימיו,
הגבלות:
רב אחא ב"י – בדל"ת,
רב אשי – שלא יקצר את החי"ת.
ר' חייא ב"א לרב ירמיה – לא להאריך מדי (כיון שכיוונת להמלכת ה', אפשר לעצור)

2. עמידה
רש"י – גם לב"ה (י:) שאפשר ללכת, כשצריך כוונה לא יזוז ממקומו. ממילא:
רב נתן במ"ע- רב יהודה – עד על לבבך.
רי"ח – כל הפרשה הראשונה.

3. להוסיף - בדף טז. נראה עוד השלכות (ק"ש על עץ, חתן וכו').

ג. משמעות המשפט הראשון
לעיל רבא פסק שרק בו צריך כוונה,
עכשיו נראה שמספיק לומר רק את זה:

1. רבי – לכתחילה

  1. ת"ר – זו ק"ש של רבי.
  2. ר' חייא לרב – בשיעור רבי שמעביר ידיו על עיניו ואומר פסוק ראשון.

האם אח"כ משלים?
בר קפרא – לא (ולכן הזכיר בשיעור את יצא"מ)
ר"ש ברבי – כן, אחרי הזמן (והזכיר את יצא"מ כדי להזכירה בזמנה).

2. אמוראים – בדיעבד –

  1. בשם רב – אמר פסוק ראשון ונאנס בשינה – יצא.
  2. ר"נ – ביקש מעבדו להעירו רק לפסוק ראשון,
  3. וכן רבה (לפי רב יוסף בנו).

ד. פרקדן
רב יוסף – פרקדן לא יקרא.

והרי ריב"ל קילל גם את מי שסתם שוכב פרקדן?

תשובה – מוטה – סתם מותר, ק"ש אסור (ורי"ח שקרא כך, כי היה בעל בשר).

(הקטע שדילגנו בעמוד א)

ה. דינים נוספים – עברית, השמעה, למפרע

A. ת"ר -
המחלוקות

שפה

השמעה לאוזניים

למפרע?

רבי

עברית
(והיו – בהוייתן)

צריך
(שמע – השמע לאזנך)

אסור

(והיו הדברים)

רבנן

בכל לשון
(שמע – בכל לשון שאתה שומע)

לא צריך

אסור

(והיו - בהוייתן)
(ולא דורשים הדברים)

הלימודים

שמע

והיו - בהוייתן

הדברים

רבי

השמע לאזנך

עברית

לא למפרע

רבנן

בכל לשון

לא למפרע

B. "כל לשון" בשאר התורה?
מכך שרבנן ורבי צריכים לימוד לק"ש,
מכאן שבשאר התורה (מקרא ביכורים, וידוי מעשרות, עמלק) זה להפך (רבנן – עברית, רבי – כל לשון)?

דחייה – צריך לימוד לאפוקי מהצד השני.

עוד בנושא ברכות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il