ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
האחד - "בן זקונים",
והאחר - בפרשתנו - "ילד זקונים".
מי הם אלו שני הבנים?
ב- ברש"י ב"וישב" - פרושים שלשה
ל"בן זקונים" ששם בפרשה.
האם תתכן זו ה"שלישיה",
גם אצלנו בפרשה?
ג- ולאיזה מהשלושה הוכחה ברורה,
בפרשה "וירא", לכאורה?
ב. פעמיים מסופר על ערבון בתורה,
ואולי, יחידות - אלו השניים - במקרא.
ובפעמיים הללו יערוב אחד -
רביעי הוא לשנואה, אך מבניה - המיוחד!
פעם כעירבון את בגדו, בין השאר נותן,
ופעם שניה - ערב בעצמו - מבלי למשכן.
פעמיים מפסיד הוא, כמעט, את ערבונו,
למרות השתדלותו ורוב ניסיונו.
וזאת עקב מעשי תחבולה של בני משפחתו,
ורק בהתגלות המתנכרים לו - ישועתו!
ג. "חמישיות" בפרשה:
א- בפרשה שעברה חמש ידות מופיעות,
ואצלנו - ארבע ידות והחמישית - נמצאות.
ב- חמש חליפות - אף הן נזכרות,
ג- חמש משבע - עדיין נותרות.
ד- ובסיום רשימת ה"חמישיות",
זו הנלקחת לתצוגה מהקצוות.
(אגב, מי הם החמישה
שהוזמנו לפגישה?
ברש"י מופיעות
בענין זה - שתי דעות.)
ד. א- אם חמישיות - הזכרנו,
הרי שבהן כבר נפגשנו.
הקריאה של ימי החנוכה,
בשלוש(!) חמישיות, כל יום, עסקה.
ב- ובקריאת החנוכה עוד מספרים אחרים,
ואף הם, כולם (5), בפרשתנו נזכרים.
השווה ומצא בשני המקרים,
מה מציינים אלו המספרים.
ה. א- כוהנים - ולא יהודים,
ובכל אופן, במעמדם מיוחדים.
תפקידיהם וזכויותיהם דומים,
לאחיהם היהודים - הכהנים.
אך בין הדומים גם הבדלים עקרוניים.
למשל, הבעלות על קרקעות פרטיים.
ב- עוד פעמיים בבראשית נזכרים,
כוהנים שהם נוכרים:
האחד – מלך,
והשני - חותן משנה המלך.
(התדע למצוא נכרי נוסף - כהן,
אף הוא ל"ויהי בישורון מלך" - חותן.)
ג- רש"י מעיר שלמילה כוהנים
יש שני מובנים.
ואין הכוהנים החותנים
דומים לנזכרים ראשונים.
ו. תועבה למצריים - אצלנו בסדרה,
ותועבה נוספת - בפרשה שעברה.
האם יש קשר בין אלו התועבות?
אם באונקלוס תעיין – תוכל זאת לגלות.
ז. פעמיים נזכרה ברכה בסדרה,
וזו, פעמיים, לגוי נאמרה.
נסה לברר מה תוכן הברכות,
שבפרשתנו מופיעות – זו לזו סמוכות.
ח. לעיתים, בפסוק אחד חולפות,
שנים רבות ואף תקופות.
ולעיתים, פרקים ארוכים,
בזמן מועט וקצרצר עוסקים.
וכך גם פרשיות ופרשות,
לימים מועטים מוקדשות.
לזאת התופעה - בפרשתנו דוגמא:
הפרשה כולה סוקרת מאורעות של כשנה
ואילו פסוק אחד - ה106- בפרשה -
מסכם תקופה ארוכה פי כמה.
ט. לעתים, נזכרות פעולות,
שלא ברור למי מתיחסות.
בפרשתנו, לכך מצויות,
לפחות, שתי דוגמאות:
הראשונה - בנאום בפסוק החמישי,
שם יש לעיין בפרשנים, ולא רק ברש"י.
האם בהמשך דברי יהודה יש ראיות,
שניתן להביא כסיוע לשתי האפשרויות?
והשניה - בפגישת אב זקן ואב רך בן זקונים,
לאחר פרידה של כ"ב שנים.
כדי לעמוד על הבעייתיות שבעניין,
ברש"י וברמב"ן בדקדוק יעוין.
תשובות
א. א- יוסף מכונה 'בן זקונים' (ל"ז,ג') ובנימין מכונה 'ילד זקונים' (מ"ד,כ').
ב- רש"י מפרש שיוסף כונה בן זקונים כי נולד לעת זקנותו של יעקב, או בגלל שהיה בן חכם ויעקב מסר לו את התורה שלמד משם ועבר או שהיה זיו איקונין של יוסף דומה ליעקב (פניהם היו דומות, זקונים נוטריקון של זיו איקונין). ונראה שהפירוש הראשון מתאים לפרשתנו.
ג- בפסוק "ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו" (כ"א,ב') רש"י מפרש (לרוב הגרסאות) 'לזקוניו- שהיה זיו איקונין שלו דומה לו' וכמו הפירוש השלישי.
ב. יהודה מוסר לתמר בערבות את החותם והפתילים והמטה. יהודה מחפש את תמר כדי לקחת את משכונו ולא מוצא אותה, עד שתמר שולחת אותם ליהודה כשהיא מוצאת להישרף (פרק ל"ח).
יהודה מבקש מיעקב שייתן לבנימין ללכת למצרים ומתחייב שהוא יהיה ערב עליו. במצרים יוסף רוצה לקחת את בנימין לעבד, עד שיוסף מתגלה לאחיו.
ג. א- "ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות" (מ"ג,ל"ד)
"והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם" (מ"ז כ"ד)
ב- "ולבנימין נתן... וחמש חליפות שמלות" (מ"ה,כ"ב)
ג- יוסף אומר לאחים שנשארו עוד חמש שנים משבע שנות הרעב (מ"ה,ו')
ד- "ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים" (מ"ז,ב')
וברש"י- ראובן, שמעון, לוי, יששכר ובנימין או- גד, נפתלי, דן, זבולון ואשר.
ד. א- "אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה" (במדבר ז').
ב- "קערת כסף אחת"- "ויצא האחד מאתי" (מ"ד,כ"ח)
"קערת כסף אחת שלושים ומאה משקלה" – "ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה" (מ"ז,ט')
"מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקודש" – "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים" (מ"ו,כ"ב)
"כף אחת עשרה זהב" – "ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים" (מ"ה,כ"ג)
"בקר שניים" - "כי שניים ילדה לי אשתי" (מ"ד,כ"ז).
ה. א- לכהנים במצרים לא נלקחה האדמה והיא נשארה בבעלותם, ואילו בעם ישראל לכל העם יש קרקעות ולכהנים אין קרקע.
ב- "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לא-ל עליון" (י"ד,י"ח), יוסף נושא לאשה את אסנת בת פוטי פרע כהן און (מ"א,מ"ה), יתרו כהן מדין היה חותנו של משה רבנו (שמות ג',א').
ג- רש"י מבאר (מ"ז,כ"ב) שכהנים בפרשתנו הם כמרים משרתים לאלוקות, ואצל פוטי פרע ויתרו כהן הוא לשון גדולה וחשיבות.
ו. בפרשתנו כתוב שרועי צאן הם תועבת מצרים (מ"ו,ל"ד). בפרשה שעברה כתוב שהמצרים לא יכולים לאכול עם העברים לחם כי תועבה היא למצרים (מ"ג,ל"ב).
אונקלוס שם מתרגם- "לא יכלין מצראי למיכל עם עבראי לחמא ארי בעירא דמצראי דחלין לה עבראי אכלין", תרגום- לא יכולים המצרים לאכול עם העברים לחם כי את הצאן שהמצרים עובדים לו העברים אוכלים".
ז. יוסף מביא את יעקב לפני פרעה, ובתחילה כתוב "ויברך יעקב את פרעה" (מ"ז,ז'), וכן בסוף "ויברך יעקב את פרעה" (מ"ז,ט').
רש"י מבאר שבתחילה היתה שאילת שלום, ובסוף בירכו כדרך הנפטרים משרים חשובים, וברכו שיעלה הנילוס לרגליו.
ח. הפסוק האחרון בפרשה (בפרשה 106 פסוקים) "וישב ישראל בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאוד" מסכם 17 שנים (מביאת יעקב למצרים בגיל 130 עד פטירתו בגיל 147).
ט. א- בפסוק "לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת" (מ"ד,כ"ב) רש"י מפרש שהנער בנימין לא יוכל לעזוב את אביו, ואם יעזוב בנימין ימות. הרמב"ן מביא את פירוש ר"א אבן עזרא ש"ומת" פירושו שיעקב ימות אם בנימין יעזבו, ואת המילים "לא יוכל" אפשר לפרש בשני אופנים- יעקב לא יוכל לעזוב את בנימין, או שהבנים לא יוכלו לקחת את בנימין מיעקב כי יעקב ימות.
ב- בפגישת יעקב ויוסף נאמר "וירא אליו ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד" רש"י מפרש שיוסף נראה אל יעקב, ויוסף נפל ובכה על צואר יעקב. הרמב"ן מפרש שיוסף נראה אל יעקב, ויעקב נפל ובכה על צואר יוסף.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








